החינוך הטכנולוגי ממשיך להסליל

גם בתוך החינוך הטכנולוגי הנמצא באחריות משרד החינוך ישנן מגמות "נחותות", שהסיכויים של בוגריהן לסיים עם תעודת בגרות איכותית המאפשרת קבלה לאקדמיה נמוכים הרבה יותר

תומר סמרקנדי
תומר סמרקנדי
בית ספר אורט תעשייה אווירית
בית ספר אורט תעשייה אוויריתצילום: עופר וקנין
תומר סמרקנדי
תומר סמרקנדי

באחרונה פורסמו ממצאי מחקר חדש של מרכז המידע והמחקר של הכנסת בנוגע להישגי בוגרי תיכונים טכנולוגיים. למרות הכותרת המעודדת לכאורה, כי צומצם הפער בכניסה לאקדמיה בין בוגרי החינוך הטכנולוגי והעיוני, קריאה מעמיקה יותר של הפרסומים מעלה שתי בעיות קשות הדורשות טיפול דחוף.

ראשית, המחקר בחן רק את בוגרי בתי הספר הטכנולוגיים הנמצאים באחריות משרד החינוך ומהווים כ-40% מתלמידי התיכון בישראל. המחקר לא בדק את הישגי 10 אלף תלמידי החינוך המקצועי-טכנולוגי הנמצאים באחריות משרד הכלכלה, שם הסיכוי להתקבל לאקדמיה נמוך הרבה יותר.

הנתון המדאיג השני העולה מהמחקר הוא שגם בתוך החינוך הטכנולוגי הנמצא באחריות משרד החינוך ישנן מגמות "נחותות", שהסיכויים של בוגריהן לסיים עם תעודת בגרות איכותית המאפשרת קבלה לאקדמיה נמוכים הרבה יותר, ובהתאמה כך גם הכניסה בפועל של בוגרי מגמת אלו למוסדות להשכלה גבוהה בהמשך.

באופן לא מפתיע, מגמות אלו מצויות בעיקר בבתי ספר בפריפריה ביישובים בעלי דירוג סוציו-אקונומי נמוך, בעוד ביישובים המבוססים לומדים מרבית התלמידים במגמות יוקרתיות, דוגמת מגמת ביו-טכנולוגיה ומגמת הנדסת תוכנה. כך ניתן לראות כי בעוד בממוצע 76.5% מבוגרי מגמת ביו-טכנולוגיה ומגמת הנדסת תוכנה המשיכו ללימודים גבוהים, מקרב בוגרי מגמת עיצוב ממוחשב ומגמת חינוך בפריפריה בממוצע רק 12.6% מבוגריהן המשיכו ללימודים גבוהים.

דו"ח מרכז אדווה מלמד כי מתוך 159 בתי ספר של שתי הרשתות הגדולות לחינוך מקצועי בישראל (אורט ועמל), 113% (71 בסך הכל) היו ממוקמים ביישובים בעלי דירוג חברתי־כלכלי נמוך: 35 ביישובים ערביים, 43 בעיירות פיתוח ו–35 נוספים ביישובים אחרים המדורגים באשכולות חברתיים־כלכליים 1 עד 5. במידה שיש בתי ספר מקצועיים ביישובים המבוססים, הרי שבמרביתם הם נמצאים בשכונות "דרומיות". לפיכך המשמעות היא כי לימודי מקצוע או טכנולוגיה הם עדיין מסלול של תלמידים מיישובים או משכונות מוחלשות, שבהן התושבים בעלי הכנסה נמוכה ופחות הזדמנויות כלכליות וחברתיות.

לצד הפילוח הגיאוגרפי קיים גם פילוח הדמוגרפי-סוציו-אקונומי: בפריפריה חיים בעיקר בני העליות הגדולות של שנות השישים והתשעים. הנתונים מלמדים כי גם שיעור בעלי התואר הראשון בדור השני מבין יוצאי אירופה-אמריקה הוא 63.9%, לעומת 30.5% בקרב יוצאי אסיה-אפריקה באותה קבוצת גיל, ואילו בקרב הדור השלישי הפער הוא 56.4% לעומת 36% בקרב יוצאי אסיה-אפריקה.

אי אפשר שלא לשאול אם החינוך המדעי-טכנולוגי במתכונתו הנוכחית לא מנציח למעשה את הפערים בין מרכז ופריפריה ובין השכבות המבוססות והשכבות המוחלשות. נתונים אלו מצטרפים לנתונים המדאיגים מדו"ח OECD מאוקטובר 2018, הקובע כי בישראל הפערים בהישגים בין תלמידי תיכון מרקע כלכלי-חברתי חלש לבין תלמידים מרקע כלכלי-חברתי גבוה הם מהגדולים בקרב המדינות המפותחות.

אז מה צריך לעשות? או סטנדרטיזציה מוחלטת ומתן חינוך טכנולוגי שווה ערך המאפשר כניסה לאקדמיה לכל הצעירים, בכל היישובים והשכבות, או הפרדה בין חינוך לתעסוקה לבין חינוך והשכלה לחיים – מתן חינוך שווה לכל התלמידים והעברת האחריות לרכישת השכלה מקצועית למסגרות אחרות, לאחר סיום לימודי התיכון.

הכותב הוא מנכ"ל קרן אייסף לחינוך

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ