הקו הדק בין תביעת דיבה לתביעת השתקה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקו הדק בין תביעת דיבה לתביעת השתקה

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה חדה בהגשת תביעות דיבה ולשון הרע ולהחמרה בענישה ■ התובע יכול לדרוש פיצויים עד לסכום של 50 אלף שקל, גם ללא הוכחת נזק, במסגרת תביעה אזרחית

2תגובות
אפי נוה
ראובן קסטרו

רבים מסכימים כי חופש הביטוי הוא מרכיב חיוני בקיום משטר דמוקרטי. הנחת הבסיס של חברות אזרחיות היא שחופש הביטוי, חשוב ככל שיהיה, יכול גם להזיק לשמו הטוב של אדם, לכבודו העצמי ולמוניטין שלו.

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה חדה בהגשת תביעות דיבה ולשון הרע ולהחמרה בענישה. התובע יכול לדרוש פיצויים עד לסכום של 50 אלף שקל, גם ללא הוכחת נזק, במסגרת תביעה אזרחית - ואם הצליח להוכיח כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע בו, יכול בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם פיצויים בסך של עד 100 אלף שקל.

בנוסף, ככל שהטכנולוגיה משתכללת ונוספות אפשרויות שיח בין בני אדם, בתי המשפט בישראל מוצאים פתרונות יצירתיים להעניש גם את אלה שעברו על החוק בפוסטים ובקבוצות בפייסבוק, בהודעות וואטסאפ ובאימיילים. ואולם הרצון האינטואיטיבי לשמור על שמו הטוב של אדם אינו תמיד המניע היחיד להגשת תביעה.

באחרונה הגשתי כתב הגנה בתביעת לשון הרע, שבמסגרתה נטען כי בדיון ועדת שכנים בעירייה, אדם מסוים ייחס לאדם אחר ניהול של בית בושת בנכס בחיפה, אך יש בידינו הוכחות לכך שהדברים לא כוונו אליו, ויותר מכך - שאכן התבצעה בדירה פעילות כזאת. בנוסף, לזכות הנתבע עומדת הגנה מוחלטת לדברים שנאמרים בדיונים משפטיים ומעין משפטיים. מכאן עולה שאלה מטרידה - האם באי כוחו של התובע לא מודעים לכך? אם הם מודעים ולא הסבירו לתובע את העניין, זה חמור, ואם הם אינם מודעים, הדבר חמור שבעתיים.

זה אינו המקרה יחיד. לרוב מדובר בתביעות שיתקבלו לעתים רחוקות, הטיעונים בהן קלושים והמאפיין העיקרי שלהן הוא פיצוי מופרך ולא פרופורציונלי. דוגמאות מהשנים האחרונות הן התביעה של אפי נוה נגד העיתונאית שרון שפורר והתביעה של עידן עופר והחברה לישראל נגד מיקי רוזנטל, על רקע פרסום הסרט "שיטת השקשוקה".

בארה"ב, שם תביעות כאלה נהפכו נפוצות, קוראים לזה SLAPP (קיצור של Strategic Lawsuit Against Public Participation) תביעות אסטרטגיות נגד ביטוי פומבי. המבקשים לתבוע על לשון הרע בארה"ב נדרשים להוצאות כבדות, וכל צד נושא בהוצאותיו גם אם התביעה נדחית. התוצאה ברורה - העשירים חזקים מהעניים. בתגובה, נחקקו בכמה מדינות חוקי עזר שמאפשרים לעצור את התביעה בשלב מקדמי, ומטילים סנקציות על מי שתביעתו היא אסטרטגית. ואצלנו? אין עדיין חקיקה נגד תביעות אסטרטגיות להשתקה.

בעוד חופש הביטוי בישראל הוא רק עיקרון משפטי ללא עיגון חוקתי, בארה"ב קיים התיקון הראשון. בתי המשפט בישראל יכולים וצריכים להביא את השיקול הזה בחשבון בהליך המשפטי. נדמה שרק כאשר בית המשפט יפסוק הוצאות משמעותיות נגד אלה המנצלים את ההליך המשפטי לרעה, יפחתו המקרים שבהם תובעים יגישו תביעות סרק באצטלה של תביעת דיבה. ברוב המקרים אלה תביעות השתקה בתחפושת של לשון הרע, שכל מטרתן היא להלך אימים על הנתבעים.

הכותב הוא עורך דין המתמחה בדיני לשון הרע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות