הטרגדיה של נתניהו: מנהיג כריזמטי ואמיץ שהתאהב באגדה של עצמו - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הטרגדיה של נתניהו: מנהיג כריזמטי ואמיץ שהתאהב באגדה של עצמו

לו נתניהו היה פורש ב–2015 הוא היה נכנס לפנתאון המנהיגים הלאומי והעולמי - אבל הוא צבר כל כך הרבה עוצמה, שגם הוא וגם סביבתו שוכנעו שאין לו תחליף ושהכל מותר לו. אסור שזה יקרה שוב - חייבים לקצוב כהונה גם לפקידים וגם לפוליטקאים

188תגובות
בנימין נתניהו
אוליבייה פיטוסי

כתב האישום הנשקל נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא טרגדיה — גם לאומית, אבל בעיקר טרגדיה אישית. לא מגיע לנתניהו לסיים את הקריירה הפוליטית שלו עם כתב אישום, ולא מגיע לנו שאחד מראשי הממשלה העוצמתיים והמוכשרים שהיו בתולדות ישראל הידרדר כך בעודו בתפקיד. פעם זה לא היה קורה, אבל נתניהו של פעם אינו הנתניהו של היום.

אנחנו עוד זוכרים את נתניהו כשר אוצר, בשיא המשבר הכלכלי של האינתיפדה השנייה בין 2003 ל–2005, כשהוא העז לעמוד מול כל הלחצים, ולקבל את כל ההחלטות הכי לא פופולריות, בהבינו כי חומרת השעה מחייבת קבלת החלטות קשות.

באותם ימים קשים נתניהו התגלה כמנהיג, כפוליטקאי כריזמטי, וכמי ששם את השיקולים הממלכתיים לפני שיקוליו האישיים. ההפסד הצורב של הליכוד בראשותו בבחירות של 2006, כשמפלגת השלטון הפסידה לקדימה והידרדרה ל–12 מנדטים בלבד — העיד עד כמה היה נתניהו מוכן לשלם מחיר אישי למען טובת הממלכה.

רק שהנתניהו הזה אבד במהלך השנים. הנתניהו של היום לא רק מקבל סיגרים, שמפניות ותכשיטים במאות אלפי שקלים, וחושב שזה טבעי לחלוטין. הוא לא רק מתכנן להעביר חוקים שפוגעים בפטרונו הקרוב ביותר, שלדון אדלסון, אלא הוא בעיקר חוטא לאינטרס הציבורי ולעמדות הכלכליות הבסיסיות שלו על מנת לקדם את טובתו שלו.

זה קורה למנהיגים בשיא כוחם והצלחתם

נתניהו
AFP

כתב החשדות נגד נתניהו מפרט כיצד מי שחרת על דגלו את הכלכלה החופשית ואת קידום התחרות, וגם הפך את שני המושגים הללו לנרדפים עמו — עשה את ההיפך המוחלט כשהאינטרס האישי שלו חייב זאת. על פי כתב החשדות, נתניהו פיטר את מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר, ומינה תחתיו את שלמה פילבר, כדי שפילבר יסיר את כל ההגבלות שהתכוון המשרד להטיל על בזק בניסיון לצמצם את מעמדה המונפוליסטי ולהכניס תחרות לענף.

הניסיון להכריח את בזק להסכים לפתיחת התחרות בתשתית הטלפון הקווי והאינטרנט (רפורמת השוק הסיטוני), קביעת מודל תחרותי שיאפשר למתחרים להגיש שירותי טלפוניה ואינטרנט על התשתיות של בזק, ואפילו המחירים המקסימליים שבזק תוכל לגבות מהמתחרים עבור השימוש בתשתיות שלה — בכל אלה פילבר הפך את העמדה המקצועית של משרד התקשורת, תמיד לטובת האינטרס של בזק, ותמיד תוך פגיעה בתחרות והעלאת המחירים לציבור הרחב. על פי כתב החשדות, הכל נעשה בהנחיה ישירה של ראש הממשלה. מר תחרות הורה למנכ"ל משרד התקשורת לחסום את התחרות, ולייקר שירותים לציבור. העיקר שהבעלים של בזק דאז, שאול אלוביץ', יהיה מרוצה.

אי־אפשר למחול לראש ממשלה שפוגע במכוון באינטרס הציבורי, ועוד עושה זאת בניגוד לערכים המובהקים שלו מאז ומעולם, מכיוון שהוא יוצא נשכר מכך באופן אישי. אי־אפשר לעבור בשתיקה על השחתה של השירות הציבורי. רק שכך בדיוק קרה וקורה לנתניהו: על אף החשדות החמורים נגדו הוא ממשיך לכהן בתפקידו, ואף אחד משרי הממשלה ואף אחת ממפלגות הקואליציה לא התנערו ממנו. מורא נתניהו הוא רב כל כך, שאפילו כעת — כשכתב החשדות המקיף נגד נתניהו פורסם, ושפל המדרגה אליה הוא הגיע הפך לנחלת הכלל — עוצמתו של נתניהו לא הוקהתה.

גם בסוף השבוע אף מפלגה ממפלגות הימין לא הודיעה שתסרב לשבת עם נתניהו בקואליציה אחרי הבחירות. כולן גימגמו גרסאות כאלו ואחרות של "נחכה להגשת כתב אישום ואז נחליט". כמו כן, אף מפלגת ימין לא הודיעה באופן גורף כי תתנגד להעברת "החוק הצרפתי", האוסר על הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן.

הפחד מנתניהו הוא הטרגדיה של נתניהו: הוא מכהן בתפקידו כל כך הרבה שנים, והוא צבר כל כך הרבה עוצמה, שגם הוא וגם סביבתו שוכנעו שאין לו תחליף ושהכל מותר לו. נתניהו התאהב באגדה של עצמו, וכמוהו גם סביבתו. כמו בזק גם הם מתנהגים כמנופול דורסני, שהכל צריכים להיכנע לו.

נתניהו באירוע הדלקת נרות, בדצמבר
עופר וקנין

נתניהו הוא לא הראשון ולא האחרון להתאהב באגדה של עצמו. זה תמיד קורה לאנשים כשהם בשיא כוחם והצלחתם, ואז הם מבצעים את הטעויות הקשות ביותר שלהם. בדיוק מהסיבה הזאת נקבע העיקרון הניהולי הפשוט של קציבת כהונה: מנהלים צריכים לכהן בתפקידם פרק זמן מוגדר, של עד שמונה או עשר שנים, ולאחר מכן הם צריכים להיות מוחלפים. היתרונות בכך ברורים: רענון השורות, בדיקת אקסיומות, הכנסת רוח חדשה, וכן הימנעות מהתופעות השליליות של מנהלים שהופכים לנערצים מדי, חזקים מדי ומאוהבים מדי בעצמם.

מתי אבד לו הרסן?

אין מנהל שאין לו תחליף, ולא משנה כמה מוכשר הוא יהיה. וורן באפט הגדול הסתבך לאחרונה במיזוג הכושל של היינץ־קראפט, וספג הפסדים כבדים. אלי הורוביץ האגדי בערוב ימיו הוביל את טבע בדרכים שגויות. רוזוולט, בכהונה רביעית שלו, וכשהוא כבר חולה, חתם עם סטלין על הסכמים של סיום מלחמת העולם השנייה, ובכך נטע את זרעי המלחמה הקרה.

אין אדם שאין לו תחליף, נהפוך הוא. התחלופה בדרגי הניהול הבכירים היא זאת שמבטיחה שחברות ומדינות ישתנו, יצמחו, ויתפתחו — ולא יישארו מקובעות לאקסיומות מהעבר. זה נכון בניהול של חברות, זה נכון גם בניהול של מדינות.

לו נתניהו היה מקבל את עקרון הרוטציה, והיה פורש ב–2015, הוא היה נכנס לפנתאון הלאומי והעולמי. במקום זאת, הוא נלחם כיום מלחמה על חירותו האישית, כשבדרך הוא מעלה כל ערך וכל אינטרס לקורבן. כל כך הרבה שנים נתניהו בשלטון שהוא כבר שכח בשביל מה, ולמען מי, הוא נמצא שם. אסור שזה יקרה שוב. קציבת כהונה לכל הדרג הניהולי הבכיר של המדינה — גם הדרג הפקידותי וגם הדרג הנבחר — היא חיונית, כדי שלא נמצא עצמנו שוב עם ראש ממשלה מושחת לכאורה, ומשחית בוודאות.

מה קרה לנתניהו, שהוא הפך כך את עורו? יש מי שמצביעים על הניצחון המפתיע ב–2015 כנקודת התפנית, שבה נתניהו התאהב באגדה של עצמו, ואיבד את הרסנים והבלמים. אחרים טוענים שנתניהו תמיד היה ציניקן, ולראייה ההסתה הפרועה נגד רבין בשנות ה–90 — הסתה שעליה הוא לא הכה על חטא מעולם; וההסתה נגד הערבים בבחירות 2015.

אין ספק שנתניהו תמיד שילב באופיו את הממלכתי עם הציני, ואין ספק שהאיזון בין השניים התערער עם השנים. הטרגדיה היא שהפרת האיזון אירעה לנתניהו כשהוא היה בשיא כוחו והצלחתו, כך שלא היה כל גורם שיכול היה לרסן אותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות