לאיזו מפלגה יהיה אומץ להודות שחייבים להעלות מסים?

הממשלה תמיד נתפשת כבזבזנית - בצדק מסוים - אך הציבור גם לא מוכן לקבל שירות ממשלתי גרוע. הפער הזה צריך ויכול להסגר

אודי ניסן
אודי ניסן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
כחלון ונתניהו
כחלון ונתניהוצילום: אמיל סלמן
אודי ניסן
אודי ניסן

קיימת הסכמה רחבה שבתקופה הנוכחית, עם שיעור צמיחה של יותר מ–3%, יש להימנע מפתיחת הגירעון בתקציב המדינה. הגידול בגירעון בחודשים האחרונים הוא איתות אזהרה ברור, אך אנחנו עדיין לא במצב משברי.

הבעיה אינה הגירעון הנוכחי, אלא נטל המס וההוצאה הציבורית. שיעור ההוצאה הציבורית האזרחית (ללא ביטחון והוצאות ריבית) מהתוצר בישראל הינו מהנמוכים בקרב מדינות OECD.

שוררת תמימות דעים כי יש להשקיע יותר משאבים בכמה תחומי הוצאה ממשלתית, למשל יש להיערך טוב יותר במערכת הבריאות למגמת הזדקנות האוכלוסייה. היערכות כזו דורשת משאבים: יותר סטודנטים לרפואה ורופאים בעתיד, יותר מיטות בבתי החולים, יותר אחיות ועוד.  

בנוסף, חלק מהתשתיות במדינה, בדגש על תשתיות תחבורתיות, נמצא בפיגור של שנים רבות. למרות המאמצים בעשור האחרון, אנו עדיין רחוקים משמעותית מהיקפי ההשקעות של מדינות מפותחות, וזאת אף מבלי לפצות על הפער במלאי התשתיות.

נטל המס ב-OECD כשיעור מהתמ"ג

תחום שלישי שנמצא בתת השקעה במשאבים הוא הטיפול בצמצום הפערים. ההשקעה בתחום זה אמנם נתונה לוויכוח כלכלי־פוליטי, אך גם במסגרת ויכוח זה קיימת הסכמה על חשיבות צמצום הפערים בחינוך, עידוד הכשרה מקצועית ועידוד פריון התעסוקה. 

בהינתן הוצאה ביטחונית שכנראה לא תצומצם בשנים הקרובות, אין מנוס מהגדלת ההוצאה הממשלתית. במדינה מודרנית עם רמת חיים כמו בישראל, הציבור לא מוכן להסתפק בתשתיות תחבורתיות של עולם מתפתח, לא מוכן לחכות שש שעות בתור בחדר מיון, או לקבל בשלוות נפש את העובדה שחולים נמצאים במסדרונות במשך ימים.

הבעיה היא שהגדלת הוצאות אחראית, תוך שמירה על רמת גירעון סבירה, משמעותה העלאת מסים. אף לא אחת מהמפלגות מעזה, וספק אם תעז, לומר זאת לציבור הבוחרים. נבחרי הציבור ברוב המפלגות מדברים על חשיבות הגדלת ההשקעה בתשתיות, חינוך, בריאות, דיור ציבורי, קצבאות ועוד — אך השאלה מהיכן יגיע המימון, נשארת ללא התייחסות.

הציבור מאוד לא אוהב לשמוע על העלאת מסים. הממשלה תמיד נתפשת כבזבזנית, בצדק מסוים. תמיד קיים גם הסיכון שבעקבות שיווי משקל פוליטי מסוים, הגדלת ההוצאות תנותב להוצאות לא יעילות במקום לאתגרי המשק העיקריים — אך הציבור גם לא מוכן לקבל שירות ממשלתי גרוע. החיבור בין שיפור תשתיות, חינוך ובריאות לבין העלאת נטל המס, הוא האתגר שנבחרי הציבור בישראל מסרבים לקבל עליהם.

בשנים האחרונות, עם התגברות השיח בנושא יוקר המחיה, רתיעת נבחרי הציבור מהעלאת מסים רק התגברה. מגמה זאת של הימנעות מהעלאת המס לצורך מימון הגידול בהוצאות, היא זו שהובילה לצמיחה בגירעון.

אלא שהעובדות בנוגע לנטל המס שונות מהתפישה בציבור: נטל המס בישראל, שהיה מהגבוהים במדינות OECD לפני כ–15 שנה, נמצא כיום בשליש התחתון — למרות הנטל הביטחוני הגבוה.

חוסר האומץ הציבורי של המפלגות לתמוך בהעלאת מסים גורם לשחיקה לאורך זמן בשירותים הממשלתיים ולפגיעה קשה שהולכת ומתעצמת ביכולת הצמיחה של המשק. תשתיות מודרניות הן תנאי להמשך צמיחה מהירה. משק ללא תשתיות וללא פריון גבוה לא יכול למצות את פוטנציאל הצמיחה שלו.

בנוסף, למרות השיפור באי השוויון בעשור האחרון, רמתו נשארה גבוהה, והמדיניות הכלכלית לצמצום אי השוויון בישראל הינה חריגה לרעה ביחס לרוב מדינות העולם המפותח.

המסקנה המתבקשת היא שיש צורך בהעלאת ההוצאה הממשלתית ומימון הגידול באמצעות העלאת נטל המס, בדגש על מס ישיר פרוגרסיבי, תוך שמירה על רמת גירעון סבירה. התהליך יכול וצריך להיות הדרגתי, אך חייב להתחיל בתקציב הקרוב. שמירה על רמת ההוצאה הנוכחית היא לא מה שהציבור צריך או רוצה, והיא תגרום להאטה בצמיחה בשנים הקרובות ואולי אף להרחבת הפערים החברתיים.

השאלה היא אם יש מפלגות עם אומץ ציבורי לומר זאת, או שהחשש הפופוליסטי מכך ש"הציבור לא מוכן לשמוע על העלאת מסים״ ימשיך לתת את הטון?

אם שיח זה יימשך גם אחרי הבחירות, הגידול בגירעון עלול להוביל בתוך זמן לא רב למשבר כלכלי משמעותי.

הכותב הוא פרופ' בבית הספר למדיניות ציבורית על שם פדרמן באוניברסיטה העברית, ולשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker