מלחמת הבוטים - האויב שבתוכנו - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלחמת הבוטים - האויב שבתוכנו

בישראל מביטים בדאגה בנטייה של ממשלות להשתמש בבוטים כדי להטות בחירות במדינות זרות. אבל ישראל היא רק חלק קטן במסגרת מלחמה בין-גושית עצומה: מלחמת הדאטה

2תגובות
סטודנטים סינים מציגים רובוט בתערוכת הרובוטים בבייג'ין
Ng Han Guan/אי־פי

בסוף 2017 הפסיד המועמד הרפובליקאי רוי מור בהתמודדות לנציגות אלבמה בסנאט האמריקאי. אחת הסיבות למפלה היתה השמועה שמור השתמש בצבא של בוטים רוסים כדי לקדם את המועמדות שלו ברשתות החברתיות. יריביו הדמוקרטים הציגו לבוחרים רשת של אלפי בוטים שמקורם ברוסיה שהתחילו לעקוב אחריו בטוויטר, פרופילים בפייסבוק ועדויות על כך שהתכנים הממומנים לטובתו קודמו באמצעות טכנולוגיות רוסיות. אם בוטים רוסים הצליחו להביא לטראמפ את הנשיאות, מדוע שהמועמד שלו באלבמה לא ישתמש בהם גם הוא, טענו המתנגדים.

אלא שלפני שבועות אחדים נחשפה המזימה האמיתית: בוטים רוסים אכן השתתפו במסע הבחירות באלבמה - אלא שמי שהפעיל אותם היה דווקא המחנה הנגדי. "הניו יורק טיימס" חשף בסוף דצמבר 2018 כי מטה המועמד הדמוקרטי (שניצח) בנה בחשאי קמפיין שלם שהתחזה למור - המועמד הרפובליקאי - רק כדי להכתים את שמו כמי שמשתף פעולה עם הרוסים ומשתמש בצבא הבוטים שלהם. התקשורת הרוסית, מצדה, חגגה את הגילוי והשתמשה בו כדי ללגלג על הטענות שנשמעות בארה"ב נגד המעורבות הרוסית בפוליטיקה האמריקאית.

רוי מור באלבמה
Mike Stewart/אי־פי

גם בישראל מביטים בדאגה בתופעה הגוברת והולכת, שלפיה ממשלות משתמשות בבוטים כדי להטות בחירות במדינות זרות, במיוחד בהקשר של הבחירות הקרובות. ראשי גופי המודיעין מזהירים מפני השלכותיה של התופעה, אבל ישראל היא לא יותר ממשתתף שולי במסגרת מלחמה בין-גושית עצומה: מלחמת הדאטה. אין בכך כדי למזער נזק של מתקפת בוטים על הדמוקרטיה הישראלית בתקופת הבחירות וגם לאחריהן, אבל כדי להבין את ההשלכות האמיתיות של הטכנולוגיה, צריך להתבונן החוצה, אל הכוחות האמיתיים שמניעים אותה.

סין מצטרפת למירוץ החימוש

כמו בתקופת המלחמה הקרה, שבה התמודדו ברית המועצות וארה"ב על השליטה בחימוש הגרעיני, כך בעשור האחרון המירוץ הוא על חימוש בדאטה. ההבדל העיקרי הוא שהפעם למירוץ הצטרפה מעצמה שלישית - סין. גם במלחמה הנוכחית, כמו בכל המלחמות בהיסטוריה, המניעים הבסיסיים זהים: השפעה, שליטה, כסף. מי שיחזיק בגישה לכמות הגדולה ביותר של מידע וביכולת לנתח את המידע הזה במהירות וביעילות – יוביל את העולם החדש וישלוט באנשים ובכסף. וכך, אם השליטה במאגרי הנתונים מקבילה לשליטה ביכולת הגרעינית של המאה הקודמת - הרי שניתוח הדאטה וכלי בינה מלאכותית הם הטילים הבאליסטיים של היום. הדאטה לא יכול לגרום ליריב נזק בלי הבינה המלאכותית.

לא מדובר במאזן אימה שווה כוחות, כיוון שלכל מעצמה מבין השלוש יש את היתרונות והחסרונות שלה. סין, למשל, יכולה בהוראה ממשלתית אחת להסיט כמויות אדירות של השקעות בפרק זמן קצר כדי לפצח אתגר נקודתי; אבל מצד שני היא מבודדת יחסית והטכנולוגיות שלה מעוררות חשד בזירה הבינלאומית. תעשיית ההיי-טק של רוסיה אמנם קטנה יחסית למעצמות היריבות, אבל יש לה תשתית אקדמית חזקה בתחומי המדעים והטכנולוגיה, והיא אינה בוחלת בשימוש ביכולותיה ההתקפיות באמצעות גדודי האקרים.

כנס טכנולוגיה בינלאומי בסין
THOMAS PETER/רויטרס

הדמוקרטיה בארה"ב בעוכריה

ארה"ב היא אולי המובילה בחדשנות טכנולוגית, אך היא גם הפגיעה ביותר מבין השלוש, ולו רק מכיוון שהיכולות שלה נסמכות על חברות מסחריות שהאג'נדה שלהן כלכלית ולא פוליטית. בעוד עיקר הפיתוח וההתקדמות בתחום הבינה המלאכותית מתרחשים בצד המערבי של האוקיינוס, הממשל האמריקאי - בניגוד לרוסים ולסינים - לא יכול להלאים חברות או לכפות על אוניברסיטאות ומעבדות פיתוח מסחריות לחלוק אתו את הידע שהם צברו. הצבא האמריקאי מחולל חדשנות, אבל כשחברות אמריקאיות מציגות לעולם יכולות טכנולוגיות מתקדמות, היכולת שלו לזקק ממנה יישומים צבאיים זהה לזו של היריבות.

לרעתה של ארצות הברית נרשמת חולשה גדולה נוספת, שנובעת דווקא מהרכיב העוצמתי ביותר שלה - העובדה שהיא הדמוקרטיה היחידה במשולש הכוחות החדש. לסין ולרוסיה יש יכולת גדולה יותר לשלוט במידע שעובר בכל אפיקי המידע בטריטוריה שלהן ולכן הן יכולות גם לאגור אותו בכמויות אדירות וגם לנתח אותו ביעילות רבה. האמריקאים יוצאים נפסדים פעמיים: פעם אחת מכיוון שהם צריכים להשקיע הרבה יותר תשומות כדי לפצח את הדאטה על היריבות הטוטליטריות, ופעם שנייה מכיוון שהמידע והידע שמייצרת המדינה שקוף יותר - הן במישור הטכנולוגי-מסחרי והן בצד האזרחי-חברתי.

את הפלטפורמות הטכנולוגיות הציגו לעולם חברות אמריקאיות כמו גוגל, פייסבוק או אמזון, והן גם אלו ששיפרו את היעילות של האלגוריתמים באיסוף מידע והניתוח שלו. הצרכנים האמריקאים שהתמסרו לטכנולוגיה הם אלה שהעניקו לחברות הללו את התשתיות להמשך המחקר והפיתוח. הנכונות של המשתמשים האמריקאים לשתף מידע על עצמם עם החברות המסחריות (ובעקבותיהן גם עם גורמי הביון בשאר המעצמות) והפתיחות שלהם להתמסר לשיח דמוקרטי ופתוח - חשפו אותם למניפולציות. בנקודת הזמן הזאת, המרחק בין מניפולציה כלכלית-מסחרית לבין מניפולציה פוליטית קצר מאד. הבוטים שהתחילו את חייהם ככלי להמלצה על קניית מוצרים אונליין, נהפכו מהר מאוד גם לאמצעי המוביל להפצת מידע כוזב, וסללו את דרכם של גורמים עוינים לזרוע סכסוך ופלגנות בזירה הפוליטית.

מארק צוקרברג
Andrew Harnik/אי־פי

הדאטה שמייצרים האמריקאים הוא כמו שדה ניסויים עבור היריבות. הכל פתוח, הכל גלוי, המידע זורם מכל פלטפורמה אפשרית ואת תוצאות הניסויים אפשר לראות מייד. בניגוד להתנהלות האזרחים במעצמות הטוטליטריות, אין חשש להביע דעה, אין חשדנות מצד המשתמשים והדאטה נמסר מרצון. אפשר לפלח את האוכלוסיה לסגמנטים שונים, להפיץ עובדות אלטרנטיביות דרך מגוון עצום של מקורות. ממש גן עדן לגורמים עוינים מניפולטיביים.

בישראל: חשדנות וספקנות

ישראל, מטבע הדברים, נמצאת בסביבה דומה הרבה יותר לזו האמריקאית, מאשר המקום שבו נמצאות רוסיה וסין. אומנם המסלול הטכנולוגי בישראל הוא הפוך מזה האמריקאי (הטכנולוגיות הצבאיות הן הבסיס ליישומים אזרחיים), אבל הפגיעות של האזרחים דומה מאוד. ההתלהבות של המשתמש הישראלי מטכנולוגיה, הנכונות שלו לייצר דאטה על פעולותיו והפתיחות שלו להביע את דעותיו ללא חשש, חושפות אותו למניפולציות טכנולוגיות מתוחכמות בדמותם של בוטים שנשלטים על ידי גורמים חיצוניים.

חמ"ל סייבר של אגף התקשוב
עדי בראון / דובר צה"ל

כמדינה שהצבא והביטחון נטועים עמוק ברקמת החיים שלה, האזרחים הישראלים עירניים יותר לפעילויות החשודות כעוינות, ובהתאם לכך גם בגופי הביון והביטחון הישראלים מנטרים את רשתות התקשורת בצורה הרמטית הרבה יותר מעמיתיהם האמריקאים. בנוסף, בניגוד למשתמש האמריקאי, הצרכן הישראלי קצת יותר ספקן והיכולת להטות את דעותיו הפוליטיות מוגבלת. אין זה אומר שהרשת החברתית הישראלית נקייה מפייק-ניוז או ממניפולציות פוליטיות - אלא שאורך החיים של מידע כזה מוגבל.

הבדל נוסף נעוץ גם באופי צריכת התקשורת בישראל: מספר מצומצם של מקורות מידע אמינים (תכונה ריכוזית שלילית של התקשורת המקומית ביומיום) הופך את הפצת הפייק-ניוז לקשה הרבה יותר. גם לחשדנות והספקנות הישראלית יש משקל לא קטן בחסינות מפני מניפולציות.

בחודשים הקרובים, עד לבחירות, סביר להניח שהבוחר הישראלי ייחשף למגוון רחב של כלי בינה מלאכותית שינסו להטות את הצבעתו בקלפי. ואולם סביר להניח שמאחורי צבאות הבוטים שיתקיפו אותנו יעמדו דווקא גורמים מקומיים. הבוטים והאלגוריתמים שינסו לפצח או להטות בוחרים ישראלים יגיעו דווקא מבפנים. יש כאן את הטכנולוגיה, את התחמנות ואת הקהל המתאים. גופי הביון של רוסיה וסין, וגם של ארצות הברית יוכלו להתרווח מול מסכי המחשב שלהם, לקצור את כמויות המידע שנספק להם ולהשתמש בתובנות שייגזרו מהן בעיקר כדי לשכלל את מלחמת הדאטה הבין-גושית.

הכותב היה עורך ההיי-טק של TheMarker



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות