מעמד הביניים מגיש חשבון לעצמו - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מעמד הביניים מגיש חשבון לעצמו

הדבר הנבון ביותר שנתניהו יכול לעשות כעת הוא להיענות לכל דרישות המחאה

130תגובות

>> רק 50% מהאוכלוסייה בישראל משלמת מסים - זאת היא המציאות המעוותת של מדינת ישראל. העשירון השישי משלם 2.4% מהמסים הישירים, השביעי משלם 4.2%, השמיני 8.1%, התשיעי 17.1% והעשירון העשירי (העליון) משלם 65% מהמסים הישירים. כן, 65% מהמסים הישירים משולמים על ידי 10% מהאוכלוסייה בלבד.

בשבועות האחרונים נכתבו ב-TheMarker מאמרים רבים הקוראים להגדלת השוויוניות במס בישראל - להכביד במסים על העשירים, במיוחד באמצעות מס חברות, ביטוח לאומי על מעסיקים, מס רווח הון ומס שולי עליון, כדי להקל במקצת את נטל המס על המעמד הבינוני. אבל אסור לטעות - כשרק 50% משלמים מסים, וכבר כיום העשירון העשירי משלם 65% מהמסים הישירים (עשירון זה כולל את כל מי שמשתכר 19 אלף שקל בחודש ברוטו ויותר) - הרבה ישועה לא יכולה לבוא משינוי פנימי בתוך עולם המסים. אפשר למסות את העשירים יותר, וזה אכן יכול להגדיל את ההכנסה הלאומית ממסים, אבל זה לא יציל את עם ישראל, ובטח שלא את מעמד הביניים.

שום דבר לא יכול להציל את מעמד הביניים, כל זמן שהוא לבדו (לצד מעט עשירים) נושא בכל הנטל. גם מחאת האוהלים לא תציל את מעמד הביניים - כל זמן שהיא ממוקדת בתביעה להגדיל את התשלומים למעמד הביניים באמצעות הפחתת מסים או הוזלת הדיור. למעמד הביניים נמאס להיות הפראייר היחיד שעושה מילואים ומשלם מסים. למעמד הביניים נמאס גם לצפות כיצד המגזרים השונים בחברה הישראלית שולחים את ידם אל הקופה הציבורית, וגוזלים לעצמם נתחים מהעוגה המצומקת: חרדים, מתנחלים, עובדי חברת החשמל והנמלים, החברות הגדולות שחוסמות את התחרות ואת ירידת המחירים, וגם העשירים שמשלמים מעט מסים.

ירון כהן-צמח

מעמד הביניים צודק. אבל הצטרפות שלו אל החגיגה הסקטוריאלית, בכך שעכשיו הוא תובע מהמדינה לשלם לו יותר על חשבון האחרים, היא מופרכת. מעמד הביניים הוא המדינה, וכל חשבון שהוא מגיש למדינה - הוא מגיש לעצמו. כזכור, אין מי שמשלם כאן אלא מעמד הביניים.

למעשה, ישנה סכנה בתביעות של תנועת האוהלים כעת, גם משום שהן עלולות להחריף את הסקטוריאליות הישראלית עוד יותר, וגם משום שהמענה לתביעות האלה עלול להיות שעבוד עתידה של המדינה. הדבר הפוליטי הנבון ביותר שנתניהו יכול לעשות כעת כדי לשרוד את תנועת המחאה, הוא לבחור להיענות לכל הדרישות שלה: לשלם לכולם (כי זה מה שהעם רוצה) על חשבון פריצת התקציב, הגדלת הגירעון וצבירת חובות. נתניהו יכול בקלות לבחור להיות ראש ממשלה פופולרי הנשמע לרחשי העם ולכן עושה בדיוק את כל אחד מאלה. את החשבון יקבל עם ישראל בעוד חמש שנים, כשמדינת ישראל תמצא את עצמה במצבה של יוון. זה בוודאי לא יועיל לאינטרסים של מעמד הביניים.

לכן, לתנועת המחאה אין תוחלת כל זמן שהיא לא תמקד את הדרישות שלה בבעיות היסוד שהולידו אותה: הפירמידה הצרה של מדינת ישראל, שבה רק 50% משלמים מסים (ועושים מילואים). כל זמן שמדינת ישראל לא תצליח להרחיב את מאגר האזרחים העובדים ומשלמי המסים, מצבו של מעמד הביניים לא יוכל להשתפר - פשוט משום שלא יהיה לו עם מי לחלוק את הנטל. הוא ימשיך להיות היחיד שמשלם מסים, ועוד נושא על גבו את תשלומי הקצבאות למחצית השנייה שאינה עובדת.

מטאטאים את הבעיות מתחת לשטיח

בואו נקרא לילד בשמו: חרדים וערבים, שתי בעיות שמדינת ישראל מתמחה בלטאטא מתחת לשטיח במשך עשרות שנים. 20% מאזרחי ישראל הם ערבים, אבל המדינה מצליחה פשוט להתעלם מקיומם. כדאי שמעמד הביניים ישאל את עצמו מתי בפעם האחרונה הוא שוחח עם ערבי-ישראלי (שלא במסגרת השיחה עם המלצר בחומוסייה), או מתי בפעם האחרונה הילד שלו שיחק או למד ביחד עם ילד ערבי. זו המידה שבה ישראל מתעלמת מאזרחיה הערביים: ממדרת אותם לחלוטין מחיי החברה והכלכלה כאילו הם לא קיימים.

אלא שהערבים קיימים, וכדאי שמדינת ישראל תתעורר להכיר בכך. כלומר, הגיע הזמן לפעול להפסקת האפליה נגד הערבים, לשילובם המלא בחברה ובכלכלה, וגם להעמדת תביעות מהערבים לטפל בבעיות הפנימיות הקשות שלהם - בעיקר בתחום של אי תשלום מסים ושל שלטון מקומי רקוב.

גם את החרדים מטאטאת מדינת ישראל מתחת לשטיח, אבל בדרך ההפוכה מזו של הערבים - היא נכנעת להם לכל אורך הדרך, ומאפשרת להם להתקיים קיום עלוב של עוני ובטלה מעבודה על חשבון המדינה. הנטל המשולש שעולה מכך - החרדים גם אינם משרתים בצבא, גם אינם עובדים וגם מתקיימים מקצבאות או תמיכות לישיבות - הוא בלתי נסבל ערכית וכלכלית. תנועת האוהלים היא הסימן הראשון שגבו של מעמד הביניים נשבר מלשאת בנטל הזה, או שמא גדשה סאתו.

תנועת האוהלים, לפיכך, צריכה לכוון את חציה לשם: לחזור ולהזכיר למערכת הפוליטית כי מעמד הביניים הוא עדיין הרוב כאן, וכי הוא לא יכול להמשיך לממן את מי שבוחרים להיות עניים על חשבונו. מן הראוי לחזור להסדר ההיסטורי של בן גוריון - קביעת מכסות לתלמידי ישיבות שלומדים על חשבון המדינה. רק שיעור מסוים מהחרדים יוכר כתלמידי ישיבה עילויים שזכאים למימון מהמדינה. שאר החרדים - שיתכבדו לצאת לשירות לאומי ולעבוד. מן הראוי גם לחזור להזכיר כי מדינה דמוקרטית, מודרנית, ציונית ושוויונית לא יכולה לוותר על חינוך לאור ערכים אלה. משמע, די למימון ממשלתי של מערכת חינוך חרדית בדלנית. אותו הדבר תקף גם לגבי בתי ספר ערביים בדלניים.

תנועת האוהלים, אם היא באמת רוצה להבטיח את עתידו של מעמד הביניים, צריכה לקרוא לשיתוף אמיתי בנטל: העשירים ישלמו יותר (מסים), העניים יעבדו יותר ויקבלו פחות קצבאות. כל פתרון אחר מבטיח כי המעמד שנמצא בתווך, בין העשירים ובין העניים, ימשיך ויישחק לאורך שנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות