השועל שגנב את "וול סטריט ג'ורנל" - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השועל שגנב את "וול סטריט ג'ורנל"

בעבר כתבתי שמרדוק יהיה בעלים טובים לעיתון - חטאתי, פשעתי

תגובות

<<זה רשמי. ה"וול סטריט ג'ורנל" נהפך לפוקס ג'ורנל. נדרשו לרופרט מרדוק רק שלוש שנים וחצי להגיע לזה, מרגע שרכש את העיתון מהמשפחה הלא מתפקדת של שושלת בנקרופט בדצמבר 2007. המכירה הושלמה רק לאחר שהוא הבטיח להגן על היושרה העיתונאית של ה"ג'ורנל".

ואולם בתוך חמישה חודשים פיטר מרדוק את העורך ומינה את ידידו רוברט תומסון, שהפך את "טיימס" הלונדוני ל"פוקס טיימס". המו"ל החדש היה לס הינטון, לשעבר ראש חטיבת העיתונים הבריטיים של מרדוק. במהרה השתנה העיתון: המאמרים התקצרו, העומק נעלם, הדגש עבר לפוליטיקה ובאופן מוזר, לסיקור כלכלי לא מתוחכם.

עם הפיכת העיתון הגדול לעיתון בינוני, בא שינוי מרומז הרבה יותר ולא נראה לעין. המאמרים הפוליטיים נטו יותר ויותר לצד הרפובליקאי. שרה אליסון, כתבת לשעבר, כתבה בספרה כיצד עורכיה שתלו את המונח "מתקפה על עסקים" במאמר על מיסוי תאגידים שהטיל ממשל אובמה. ה"ג'ורנל" נהפך לכלי תעמולה לעמדותיו השמרניות של בעליו.

עד כאן הושלמה מחצית הדרך להפיכת העיתון ל"פוקס ג'ורנל". המחצית השנייה היא שכלי התקשורת של מרדוק עדיין חייבים להגן על האינטרסים העסקיים שלו. ובכל הקשור לשערוריית האזנות הסתר, ה"ג'ורנל" נרתם לכך בשמחה. השערורייה לא נסובה רק סביב האזנות ושוחד לשוטרים. היא עוסקת בסכנה לאימפריה הוותיקה של מרדוק.

בעבר ה"ג'ורנל" נעץ שיניים בסיפור. ואולם כעת הוא התעלם ממנו, וביום שישי הסיקור נהפך פחדני. העיתון פירסם ריאיון עם מרדוק, שנראה כאילו הוכתב על ידי מחלקת יחסי הציבור של התאגיד. "חשוב לבסס לחלוטין את אמינותנו", אמר מרדוק, שעתיד להעיד בפני הפרלמנט. לדבריו, חלק מההאשמות "הן שקרים מוחלטים"; וניוז קורפ התמודדה עם השערורייה "יפה להפליא בכל דרך אפשרית". מרדוק התלונן שהשערורייה מרגיזה אותו, ושהוא עייף.

במאמר עצמו לא היה שום ניסיון להפריך את טענות מרדוק, אף שהן גבלו במגוחכות בחלקן. הוא לא נשאל אם ידע על האזנות הסתר והשוחד. הכתב התבקש שלא לשאול אותן או שהבין לבד שלא כדאי לו. העיתונאים הטובים המעטים שנשארו בעיתון בטח מסמיקים מבושה.

גם אני מסמיק מבושה. כשמרדוק נלחם במשפחת בנקרופט על השליטה ב"ג'ורנל", כתבתי כמה טורים שאמרו שהוא יהיה בעלים טובים יותר ממשפחת בנקרופט, שניהלה באופן מחפיר את העיתון. חשבתי שמשאביו של מרדוק יעצרו את הדימום הפיננסי, וכי יימנע מלהרוס עיתון דגול.

לאחר שהמשפחה הסכימה למכור, אליזבת גות, יורשת בנקרופט האמיצה שניסתה להבריא את החברה לפני כן, אמרה לי: "יש לו הזדמנות פז, ואני חושבת שהוא לא יחמיץ אותה". באותו טור כתבתי, "הסיכויים שמרדוק יהרוס את הג'ורנל נמוכים ממה שאתם חושבים".

חטאתי, פשעתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות