הסייבר הוא איום ביטחוני אמיתי - אבל האם מדינת ישראל יכולה להגן על אזרחיה? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסייבר הוא איום ביטחוני אמיתי - אבל האם מדינת ישראל יכולה להגן על אזרחיה?

קיימים שלושה היבטים לקשר בין עולם הסייבר לבין ביטחון המולדת - והם נוגעים הן להגנה והן להתקפה ■ מה מקומה של התעשייה הביטחונית הישראלית בקשר הזה?

סייבר
KACPER PEMPEL/רויטרס

החודש נערך כנס HLS&CYBER בפעם החמישית. אני פוגש אנשים ששואלים אותי מה הקשר בין שני העולמות האלה - ביטחון המולדת (HLS) וסייבר. אכן, בתחילת הדרך היו אלה שני עולמות נפרדים, אך עם הזמן הקשר הלך והעמיק. ככל שהסייבר נהפך לדומיננטי בכל תחומי החיים, הוא נהפך להיות איום לביטחון הלאומי. במדינות רבות, בהן ארה"ב ובריטניה, איום הסייבר נתפש כאיום ביטחוני ראשון במעלה.

בהקשר זה, זוכים שלושה נושאים לתהודה עולמית בשנים האחרונות. הנושא הראשון והאסטרטגי ביותר הוא אחריותן ומגבלותיהן של ממשלות ומדינות על ביטחון הסייבר של אזרחיהן. הוסכם כבר שהסייבר מהווה איום ביטחוני משמעותי ולכן מצופה ממדינות שיגנו על אזרחיהן מפניו כפי שהן עושות לגבי טרור, למשל.

מכשול אחד בדרך להגנה כזאת הוא שתחום הסייבר נוגע לכל אזרח בכל מרכיב של חייו. לא ניתן להפריד כיום את חיינו מהסייבר, והמצב יוצר מורכבות תפישתית וטכנולוגית. כיצד יכולה מדינה להתיימר להגן על הסייבר של אזרחיה המתקיים בטלפונים הניידים שלהם, בתיבות המייל שלהם, בטלוויזיה החכמה בסלון ביתם, באפליקציית הבנק שלהם ואף ברכבם?

מכשול נוסף הוא הקו הדק שבין שמירה על עקרונות של דמוקרטיה והזכות לפרטיות - לבין הצורך להגנה אפקטיבית. עניין זה עלה לכותרות באחרונה בהקשרי חוק הסייבר שמקדמת רשות הסייבר הלאומית. האם למדינה הזכות לפשפש לכל אחד מאתנו במחשב האישי בטיעון של ביטחון המולדת?

הנושא השני קשור לצדו ההתקפי של הסייבר. אין זה סוד שחברות ישראליות מייצרות ומוכרות אמצעי סייבר התקפיים. אמצעים אלה נמכרים באישור המדינה ורק ללקוחות מדינתיים, אולם זה עדיין נושא רגיש מאוד. לא כל מדינות העולם, ובוודאי לא כל המערביות שבהן, מאפשרות לחברות בשטחן לעסוק בפעילות כזאת. הדרישה לפתרונות כאלה קיימת מצד מדינות רבות שאינן מחזיקות בעוצמה הטכנולוגית שיש למדינת ישראל, הנחשבת לאחת מארבע או חמש ההמדינות החזקות בעולם בתחום זה. אולם היכולת להבטיח כי יכולות אלה לא יגיעו לידיים הלא נכונות, או שלא יבואו לידי ביטוי בשימוש לא מוסרי, היא מוגבלת ולא ודאית.

הנושא האחרון הוא מקומן של החברות הביטחוניות המסורתיות — כמו אלביט, רפאל והתעשייה האווירית — בעולם הסייבר ובשילוב בינו לבין עולמות ביטחוניים קלאסיים. החברות האלה עמלות על פיתוח יכולות סייבר מתוצרתן, אך הן גם משמשות כמתווכות ומסייעות לסטארט־אפים ולחברות סייבר ישראליות אזרחיות באופיין להגיע ללקוחות מדינתיים. על החברות הביטחוניות לעבוד יותר עם חברות סייבר מקומיות ולסייע להן להגיע לשוק, מכיוון שהדבר יתרום להמשך חיזוקה של ישראל כמעצמה גלובלית בתחום הסייבר — ויחזק את האקו־סיסטם הישראלי.

הכותב הוא סמנכ"ל הסייבר באלרון ולשעבר ראש מערך הסייבר של צה"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות