רוצים לשלב את הערבים? קודם כל תעבדו על האמון - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רוצים לשלב את הערבים? קודם כל תעבדו על האמון

אמון הדדי מעודד שיתופי פעולה, תכנון לטווח ארוך ואף מפחית את עלויות ההעסקה - אבל לא ניתן לבנות אמון כל עוד מדברים בשני קולות מנוגדים ■ ראשי הרשויות הם הגשר החסון ביותר בין האוכלוסייה הערבית לממשלה

4תגובות
כפר קאסם
עופר וקנין

על פי חישובי אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שילוב האוכלוסייה החרדית והערבית בשוק התעסוקה יביא לצמיחה במשק ברמה של 2.8% והגידול בגירעון יהיה מתון; אם שתי האוכלוסיות לא ישולבו בשוק העבודה, הצמיחה תהיה רק ברמה של 2.6%, יהיה גידול כפול במדד אי־השוויון וצפוי גידול קבוע בגירעון התקציבי, שיוביל למשבר כלכלי ולהעלאת מסים משמעותית לכל האוכלוסייה העובדת.

השילוב בשוק העבודה תלוי בתוכניות האצה, הכשרות ייעודיות ומכלול פעולות שעליהן עומלות הממשלה והחברה האזרחית. פעולות שניתן לראותן ולהרגישן בשטח ביתר שאת מאז 2016, עם אישור החלטת הממשלה לפיתוח כלכלי של האוכלוסייה הערבית. ההחלטה, שהביאה תקציבים חדשים ומשמעותיים, ויותר מכך הצליחה להטמיע תפישה בקרב ההנהגה הנבחרת והמקצועית — שלפיה יש שותפים בפקידות הממשלה וקיימת הזדמנות לפיתוח.

ואולם הצלחת יישומה של החלטת הממשלה ושילוב האוכלוסייה הערבית בשוק התעסוקה, ובתוך כך פיתוח כלכלי של היישובים הערביים, תלויים קודם כל במידת האמון. של האוכלוסייה הערבית במנהיגיה, ויותר מכך — באמון שבין האוכלוסייה הערבית לממשלה והיושבים בראשה.

בקרב האקדמאים אין עוררין כי גורם מרכזי לתהליכי פיתוח כלכלי הוא מידת האמון ההדדי באוכלוסייה. אמון הדדי מעודד שיתופי פעולה, תכנון לטווח ארוך ואף מפחית את עלויות ההעסקה. אבל לא ניתן לבנות אמון כל עוד מדברים בשני קולות מנוגדים. ממשלת ישראל גורמת להנהגה המקומית הערבית לתחושת דיסוננס קוגניטיבי: מחד גיסא, פקידות ממשלתית משתפת פעולה, תקציבים ותוכניות ממשלתיות שטרם נראו קודם לכן; מאידך גיסא, ראש ממשלה ושרים שמדברים באופן גזעני ומחוקקים חוקים מפלים.

אמירות וחוקים אלה פוגעים באמון שבין הממשלה להנהגה הערבית — ובכך פוגעים ביכולת ראשי הרשויות לבנות אמון עם התושבים, וביכולתם לפתח את יישובם ולמעשה ליישם את מדיניות הממשלה. ברשויות הערביות האמון הוא קריטי בשל השיעור הגבוה של קרקעות פרטיות ובשל המבנה החברתי הצפוף. ראשי הרשויות והפקידות הבכירה לא יכולים לקדם דבר ללא שיתוף פעולה עמוק עם התושבים. ללא אמונה של התושבים שהתוכניות והתקציבים שמגיעים לפתחן של הרשויות, אכן נעשים מתוך רצון כנה לפתח — התושבים לא ייתנו לכך תמיכה ופיתוח הקרקעות והיישוב ייתקע לעוד שנים רבות.

קיימת הזדמנות ייחודית במעמדם של ראשי הרשויות הערביות, אבל קיים גם סיכון. ייחודם של ראשי הרשויות הערביות הוא בכך שהם נתפשים מנהיגים מקומיים ולאומיים על ידי התושבים, ובה בעת הפקידות הממשלתית רואה בראשי הרשויות שותפים — זרוע של הממשל. למעשה, המדינה לא יכולה ליישם את מדיניותה ללא שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, כי מרבית תקציבי המדינה לפיתוח מיושמים על ידי הרשויות המקומיות. בפועל, ראשי הרשויות הם הגשר החסון ביותר בין האוכלוסייה הערבית לממשלה.

התפלגות התקציב לצמצום האפליה התקציבית ליישובים הערביים )החלטה 922 (
ב 2017-2016- *, במיליוני שקלים

במצב דברים זה טמונות הזדמנויות, אבל גם סיכונים. ההזדמנויות נובעות מכך שראשי הרשויות מקובלים הן על ידי הממשלה והן על ידי הציבור הערבי. הסיכונים נובעים מכך שראשי הרשויות נבחנים יום־יום: הם צריכים להוכיח לתושביהם שאכן יש סיכוי לשיפור איכות חייהם — אבל התושבים עדיין אינם חווים את תהליכי השינוי בשטח, שמטבעם נחשפים רק לאחר שנים. תפישת האוכלוסייה הערבית את הממשלה נבנית מתוך האמירות והחוקים. האמון בין האוכלוסייה הערבית לממשלת ישראל נמצא כנראה בשפל המדרגה, וככל שראשי הרשויות יצטרכו לבחור צד — כך ייפגעו תהליכי הפיתוח של האוכלוסייה הערבית ושל הכלכלה הישראלית.

יש ניצנים רבים להצלחות כלכליות מקומיות ביישובים הערביים, אבל כדי שניצנים אלה יבשילו והכלכלה הערבית תשתלב ותעזור לכלכלה הישראלית להמריא — על הממשלה לדבר ולפעול בקול אחד ברור.

חטיב הוא נשיא מרכז אינג'אז, יו"ר ועד ראשי הרשויות הערביות ויו"ר ועדת המעקב לשעבר; קנץ הוא מנכ"ל מרכז אינג'אז



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות