קמתם בבוקר וכולכם מרוחים בקוטג' - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קמתם בבוקר וכולכם מרוחים בקוטג'

כל עוד הדיון הציבורי נוגע רק לקוטג' - הטייקונים לא מודאגים

116תגובות

"קמתי הבוקר והרגשתי מרוח בקוטג'"

מילרוד מוטי

מוזי ורטהיים, בעל השליטה בחברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה קולה, נביעות, פריגת, טרה, מולר, קרלסברג), בבנק המזרחי ובזכיינית ערוץ 2 קשת

מוזי ורטהיים, מאנשי העסקים החזקים בישראל, יתמודד היטב עם חתיכות הקוטג' שבהן הוא נמרח לרגע יחד עם עפרה שטראוס וזהבית כהן בחגיגה הצרכנית של קיץ 2011 שנולדה בפייסבוק. קוטג' לא משאיר כתמים, טעמו חלש וצבעו לבן, ולכן כל עוד הדיון הציבורי נוגע בקוטג' - הוא לא באמת מוטרד. ורטהיים יתחיל להיות מוטרד כשהדיון הציבורי יגיע למקומות רציניים יותר, כמו השילוש הקטלני: החיבור בין חברות ריאליות (קוקה קולה) לפיננסיות (המזרחי) ולתקשורת (ערוץ 2).

הבעיה אינה ורטהיים, אלא אזרחי מדינת ישראל - צרכנים, משלמי מסים, יזמים, סטודנטים שיוצאים לשוק העבודה, זוגות צעירים וכל מי שרוצה משק תחרותי, שוויון הזדמנויות וסולידריות חברתית. כי כולנו מרוחים כבר שבועיים בקוטג', שעלול להסתיר מאתנו את הסוגיות העיקריות העומדות על הפרק בישראל 2011.

עד לפני חודשיים ניהלו שלושה עיתונים בישראל מאבק עיקש שנמשך שנה נגד הקמתה של ועדת הריכוזיות - מאבק שמטרתו לרפות את ידי העומדים בראשה, בטענה ש"ריכוזיות" ו"תחרותיות" הן נושא שולי. בחודש האחרון: מהפך. קול המון כקול שדי - הם החלו לצרוח באותה התלהבות שיש בעיית "ריכוזיות" נוראית במשק.

אל תתלהבו. האופורטוניסטים ימתינו, ובהזדמנות הקרובה יחזרו לטעון שאין בעיית ריכוזיות במשק, שהשיטה שבה שמונה אנשים שולטים בטריליון שקל מנכסי הציבור היא טבעית, ושהשיטה שבה קומץ קבוצות עסקיות שולטות בקרטלים, במונופולים, במוסדות פיננסיים ובכלי תקשורת היא מתבקשת ב"משק קטן". הם יבקשו להסית את הזעם הציבורי אל החוליות החלשות ביותר במשק: פוליטיקאים - שבמבנה המשק הנוכחי, שבו עשרה אנשים שולטים על העיתונים ועל הג'ובים הנוחים ביותר, הם עלים נידפים ברוח.

בשל הקושי הרב לראות את המציאות העסקית, המקרו-כלכלית והדמוקרטית דרך מסך הקוטג' בכלי התקשורת שלהם, כדאי אולי להביא מדריך קצר לאירועים האחרונים ולמושגים העיקריים.

וקנין עופר

זהבית כהן, איפקס: הפריווט אקוויטי (קרן השקעות פרטית) איפקס התחילה לפעול בישראל לפני 20 שנה. בעשור הראשון לפעולתה היא השקיעה ב"סטארט-אפ ניישן" - בהיי-טק הישראלי. אבל בהיי-טק, בניגוד לתחומים אחרים, החיים קשים ותחרותיים ונשענים רק על כישרון. מאות מיליוני הדולרים שהשקיעה איפקס בהיי-טק הסתיימו בתשואות דלות לשותפים ולמנהלים שלה.

לפני שש שנים הבינה איפקס את המשחק הישראלי. סטראט-אפ ניישן היא סיסמה נחמדה - אבל בישראל עושים כסף בקרטלים ובמונופולים. היא הצטרפה לחיים סבן ורכשה את השליטה בחברת בזק. מהרגע שבו נכנסה לחברה דאגו שרי התקשורת והרגולטורים במדינה לעצור את התחרות בענף, ובזק, סלקום ופרטנר נהפכו לעסקים הכי רווחיים בישראל.

לאחר ארבע שנים יצאה איפקס מבזק עם תשואה ריאלית נטו שנתית של כ-33%, מה שהפך את בזק להשקעה הטובה ביותר של איפקס בכל העולם באותן שנים. השבוע פורסם דו"ח ה-OECD, שמצביע על שוק התקשורת הישראלי כאחד המפגרים בעולם. לא פלא: כשמוציאים מהשוק את התחרות ומאפשרים לבעלים למשוך 20 מיליארד שקל בדיווידנדים - אין להם שום סיבה, כורח ותנאים לקדם את שוק התקשורת.

מעודדת מההשקעה במונופול בזק המשיכה איפקס למונופול החלב. ערב הכניסה לתנובה הסבירו אנשי החברה שאיפקס מגלה עניין רב בקידום עסקיה של החברה במזרח אירופה.

אבל מהר מאוד התבררה המציאות הישראלית: תנובה לא באמת יכולה לכבוש את מזרח אירופה או את אירופה. במשק ריכוזי ולא תחרותי לא צומחות חברות שיכולות להתמודד בעולם. הדרך להעלאת שווי החברה עוברת דרך מינוף הכוח המונופוליסטי של החברה - העלאת מחירים בשווקים שבהם היא שולטת. זהבית כהן לא המציאה דבר: היא התאימה את עצמה לדרך שבה עושים עסקים בישראל - קונים במינוף מונופולים וקרטלים ומעלים מחירים.

לאחר שצברה ביטחון עצמי בתנובה, היא המשיכה וקנתה את החברה הגדולה בישראל לניהול כספם של אנשים אחרים - פסגות. כאן היא כבר לא תצליח לחזור על אותו תרגיל, כי בשוק יש יותר שחקנים - אבל היא תצבור כוח עצום. האם היא תשתמש בו כדי להפוך את פסגות לגוף שיילחם עבור זכויות הלקוחות שלו או כדי לצבור כוח בידיה של איפקס? לזה צריך לדאוג הרגולטור. אבל בינתיים הוא ישן.

פייסבוק: מרד הפייסבוק נגד מחיר הקוטג' הוא הפעם הראשונה שבה מתארגן בישראל מרד צרכנים רציני נגד אחד המונופולים הגדולים. המרד הזה הוכיח לציבור לראשונה שיש לו כוח. אבל אם הציבור חושב שבאמצעות חרמות צרכנים הוא יביא להורדת מחירים כללית במשק הישראלי ולעלייה ברמת החיים ובהכנסה הפנויה - צפויה לו אכזבה מרה.

אלון רון

מחיר הקוטג' יורד היום, מחר יעלה מחיר הגבינה, מחרתיים יעלה מחיר החיבור לאינטרנט ובשבוע הבא כלל המחירים ברשתות השיווק. התרופה היחידה היא שינוי מבני במשק, שייתן לציבור חלופות אמיתיות. אין תחליף לכוחות השוק כדרך לאלץ כל יום את כל השחקנים בשוק להתייחס לצרכן כאל המלך. אדם סמית' כתב את זה לפני 300 שנה: כל אימת שיצרנים נפגשים הם יפעלו יחדיו כדי לעשות קנוניה נגד הציבור ולהעלות מחירים.

הבעלים והמנהלים של הקרטלים ושל המונופולים הגדולים מורחים אותנו היום בקוטג' ומספרים לנו על "כוחם של הצרכנים", כי הם יודעים שהצרכנים עייפים, חלשים ומבולבלים. כל עוד הצרכנים מתמקדים במחירו של קוטג' או של ליטר דלק - ולא מנצלים את כוחם בפייסבוק ובאינטרנט, בקלפי וברחוב כדי לדרוש מהפוליטיקאים לשנות את השיטה - הסטטוס קוו יישמר.

יובל שטייניץ: שר האוצר התחיל להבין בחודשים האחרונים את מבנה המשק הישראלי. האסימונים החלו ליפול לו כשניסה להעביר את מסקנות ועדת ששינסקי וגילה מי באמת מנהל את המדינה. אבל שטייניץ נמצא רק בתחילת הדרך. חלק מיועציו לתדמית ולאסטרטגיה עובדים במקביל אצל הטייקונים החזקים ביותר במשק. הם מסבירים לו ש"אסור לשפוך את התינוק עם המים", ש"צריך לפעול בזהירות כדי לא ליצור יותר נזק מתועלת" וש"לא כדאי להתעסק עם האנשים האלה".

זאת כמובן דמגוגיה - לפירוק הריכוזיות במשק לא מתלווים סיכונים והוא לא יגרום נזקים. אין כאן צורך "לאזן בין אינטרסים" כי יש רק אינטרס אחד: לייצר משק תחרותי יותר עם פריון גבוה יותר.

כדאי ששטייניץ יבקש מאנשי המקצוע במשרד האוצר שיערכו עבורו בדיקה רצינית לגבי ביצועי הקבוצות הריכוזיות הגדולות במשק. אז הוא יגלה שהן מייצרות הכי פחות מקומות עבודה, שואבות את רווחיהן רק מעסקיהן הלא תחרותיים ומגדילות מדי שנה את הפער בין משכורות המנהלים לעובדים.

שטייניץ צריך להסביר לציבור שוועדת הריכוזיות והתחרותיות לא הוקמה כדי להוריד את מחירי הקוטג', אלא בראש ובראשונה כדי לחזק את המגזר העסקי בישראל, לעודד את היזמות, לתת כוח והזדמנות לחברות ולאנשי העסקים שאינם נמנים עם קבוצות הריכוז. זאת הוועדה למען המגזר העסקי, למען היזמים ולמען הצרכנים.

עופר עיני: השבוע חשף TheMarker כי בעוד הציבור הרחב צורח כבר חצי שנה נגד עליית מחיר הדלק, הרי שיו"ר הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל פועל כלוביסט של חברות הדלק ומנסה להשפיע על שר התשתיות שלא להקטין את מרווחי השיווק בענף.

אמיל סלמן

בבקשה, אל תהיו מופתעים. יציבות "השיטה" של משק ריכוזי ולא תחרותי נשענת על החיבור החזק בין הוועדים החזקים לבין הטייקונים הגדולים. בשנים האחרונות הם הבינו היטב שרב המשותף על המפריד ביניהם, ושהם צריכים לחבור יחדיו לשימור הסטטוס קוו במשק: אני במונופולים הפרטיים שלי ואתה במונופולים הממשלתיים שלך.

רבות דובר בשנים האחרונות על הצורך ב"שולחן עגול" של מעסיקים, ממשלה ועובדים. אלא שבשולחן העגול צריכים לדבר על תחרות, על תחרותיות ועל פריון. צריך לבדוק כיצד ליצור מדיניות ממשלתית שמחזקת את העובדים החלשים מחד גיסא ומגדילה את הפריון ואת האפקטיביות של המגזר הציבורי והפרטי מאידך גיסא. השולחן העגול קריטי כדי שישראל תוכל לממש את פוטנציאל הצמיחה שלה.

אבל השולחן העגול הישראלי שהתפתח בשנים האחרונות הוא שולחן המקורבים: בצד אחד יושבים הטייקונים השולטים במונופולים הפרטיים ובחברות הפיננסיות הגדולות, בצד שני יושבים הוועדים החזקים ששולטים בשאלטר ובאלפי מתפקדים במפלגות הגדולות, ובצד השלישי יושבת הממשלה ומורטת את שערות ראשה מפחד הטייקונים והוועדים.

ומי לא יושב ליד השולחן? כמובן - ה"בלתי מחוברים": מיליון עובדים שלא מחוברים למונופול פרטי או ציבורי, שלא שייכים למגזר חזק, שלא קיבלו ירושה, שלא נמנים עם קבוצה קטנה של אנשים כישרוניים יוצאי דופן, שלא התחברו לעטין ציבורי, שאין להם מושג שבעוד 20 שנה לא יקבלו פנסיה, שלא מבינים את המטריקס שבו הם חיים ומשוכנעים שיש שם מישהו למעלה שבאמת דואג להם - אלה אזרחי מדינת ישראל, שלא מבינים שמרחו אותם בקוטג'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות