באבא שחיתות

אנחנו מעריצים טייקונים וההודים מתלהבים מעניים ששובתים רעב במחאה על שחיתות

איתן אבריאל
איתן אבריאל

ניו דלהי, יוני 2011. ישראל, לדעת רבים מתושביה, היא מדינה מושחתת. תחושת הבטן של כל מי שחושב שהוא יודע איך הדברים עובדים באמת, היא שכל עניין משמעותי - עסקה חשובה או אישור ממשלתי או מוניציפאלי שבהם חבוי רווח כלכלי - נעשים על ידי מי שסגר את הדברים מראש. מי שידע לתת למי שצריך לתת את מה שצריך לתת.

בן האיכרים שהפך לכוכב טלוויזיה . באבא ראמדבצילום: אי–פי

רבים מהישראלים גם מרגישים שאין אצלנו מי שנלחם בשחיתות. קיימים אמנם המשטרה, מבקר המדינה וכלי התקשורת, אבל התחושה הכללית היא שאין מצדם נחישות או נכונות להתעמת עם האנשים החזקים. פרשיות השחיתות שיוצאות מדי פעם לאור הן רק קצה קרחון שנחשף בעקבות אינטרס לפגוע במישהו. ובעיקר, הישראלים אדישים: אין להם תחושת דחיפות סביב תרבות השחיתות, הם לא רואים את הקשר בינה לבין רמת החיים שלהם, ואין בהם כעס כלפי הפוליטיקאים שנתפסו בגניבה. אולמרט? “הוא כנראה היה קצת מושחת, אבל הוא היה ראש ממשלה לא רע, וגם ניסה לקדם את השלום”; שרון ובניו? “הם כנראה לא היו בסדר בכל הקשור לכספים – אבל איזה מנהיג!”.

אבל השחיתות בישראל היא כלום לעומת מה שקורה בהודו, המדינה השנייה בעולם במונחי גודל אוכלוסייה, עם 1.2 מיליארד תושבים, ומקום שמתואר כ”אנרכיה שבה, איכשהו, הדברים פחות או יותר עובדים”. על פי דירוג המדינות המושחתות מ־2010 ניצבת הודו במקום 87 עם ציון של 3.3, לעומת מיקום של 30 לישראל וציון של 6.1. לא צריך סקרים כדי לדעת שהודו היא מקום מושחת: בקשיש ותשלומים אישיים הם נוהג נפוץ לזירוז כל הליך ביורוקרטי, אפילו לא מתחת לשולחן, הכלכלה נמצאת בשליטה של כמה משפחות גדולות - והבקרה על בכירים ופוליטיקאים עלובה.

אלא שבשונה מישראל ההודים אינם אדישים לחלוטין. האחרון שעשה משהו רחוק מאוד מהדמות שתעלה בדמיון הישראלי בהקשר של מלחמה בשחיתות הוא “קדוש” ומומחה ליוגה בשם באבא ראמדב.

הוא נולד בצפון הודו כבן איכרים עני. בזכות כריזמה ויכולת ביטוי גבוהה הוא החל ללמד יוגה, למכור תרופות הודיות מסורתיות, ולגייס מספר גדל והולך של מעריצים. את הפריצה הגדולה שלו חייב באבא ראמדב לטלוויזיה, שם השיק ב־2003 ערוץ יוגה בכיכובו, המשדר בשעות היום ומיועד לנשים וילדים. תוך זמן לא ארוך הוא היה לכוכב רוק המשלב יוגה ומסורת בנאומים דתיים, בעל השפעה על השלטון. ראמדב טוען שמאחוריו עומדים יותר מ־20 מיליון מעריצים, שיצביעו לכל מפלגה שינחה אותם, וכך הוא מקבל מהפוליטיקאים כבוד יוצא דופן.

אלא שראמדב לא מסתפק בכבוד והוא החליט להתנגש בפוליטיקאים. בשידורי בערוץ היוגה הוא קבע שרבים מהפוליטיקאים ואנשי השלטון מושחתים - ומעבירים כספים גדולים לחשבונות בנק מחוץ להודו. הוא קרא לחקור את הדברים, לחשוף את ההעברות ולהחזיר את הכספים. בחודש שעבר הוא ארגן, בפארק במרכז הבירה ניו דלהי, ישיבה המונית שבה הוא ומעריציו אמורים היו לצום “עד מוות” במחאה נגד השחיתות שלטון. התוצאה: המשטרה פשטה באמצע הלילה על המתחם, פיזרה את המאמינים והטיסה את ראמדב חזרה לאשראם שלו בצפון הודו. שם הוא המשיך לצום, אושפז, הפסיק את הצום בעקבות תחנוני קדושים אחרים – אך ממשיך להטריד את בכירי השלטון הפוליטי עד היום. זה לא הולך להיגמר בקרוב, והמזל היחידי של הפוליטיקאים הוא שיתר המשנה החברתית של ראמדב מעט הזויה: הוא מבקש להשליט את החוק ההינדי המסורתי ומדבר על החזרת הודו לימי האימפריה שלפני 3,000 שנה.

אין לישראל מה לקנא בהודו. עם תוצר לנפש של 3,300 דולר לשנה (לעומת 29 אלף דולר בישראל), עוני מחפיר וחצי מיליארד תושבים שחיים מחקלאות בשיטות של ימי הביניים, אף תושב תל אביב לא ירוץ להתחלף עם תושב ממוצע במומבאי. אבל בעוד ישראלים רבים מעריצים עשירים וטייקונים, ההודים מתלהבים מעניים שמוכנים לוותר על הנאות החיים ולפתוח בשביתת רעב במחאה על שחיתות כלכלית או אי צדק חברתי.
יש לא מעט קווי דמיון בין הבאבא ראמדב ההודי לבין הרב איפרגן הישראלי, הלא הוא "הרנטגן” מנתיבות. שניהם קרובים בגיל, שניהם דמויות דתיות בעלי חזות ולבוש מתאים, ושניהם בעלי כריזמה שמושכים מאמינים “פשוטים” כמו גם אנשי עסקים “מתוחכמים”.

אבל יש גם הבדל: הבאבא ראמדב יוצא בשביתות רעב נגד פוליטיקאים שמקבלים כסף מאנשי עסקים, ואילו הבאבא רנטגן מתווך בין אותם אנשי עסקים, מעניק להם “ברכה” – וכמובן גובה עמלה.

הופיע גיליון יולי של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ