להקים ועדת ברודט חדשה - לפירוק חברות הביטוח

ראוי ורצוי להפריד את מנהלי ההסדרים מחברות הביטוח

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

>> 97% מהחיסכון הפנסיוני הפתוח בישראל (לא כולל קרנות הפנסיה הוותיקות, שנסגרו לעמיתים חדשים) מוחזקים בידי חמש חברות הביטוח הגדולות - מגדל, כלל, מנורה, הראל והפניקס. בענף ביטוחי החיים מחזיקות חמש חברות הביטוח ב-96%. בענף קרנות הפנסיה מחזיקות חמש חברות הביטוח ב-98%. רק בענף קופות הגמל הריכוזיות שלהן נמוכה יותר - הן מחזיקות ב-59% בלבד מנכסי קופות הגמל.

ריכוזיות במוצרי החיסכון הפנסיוני

מצב הענף שונה באופן קיצוני מזה ששרר בישראל לפני עשור, אז שלטו חברות הביטוח רק בענף ביטוחי החיים, בעוד שקופות הגמל הוחזקו ברובן המוחלט בידי חמשת הבנקים הגדולים, ואילו קרנות הפנסיה היו בבעלות ההסתדרות. משמע, לפני עשור נחלק ענף הפנסיה באופן שווה, פחות או יותר, בין הבנקים, חברות הביטוח וההסתדרות.

שני מהלכים, בעלי ממדים אפיים-היסטוריים, שינו את מפת הפנסיה בישראל מאז. האחד היה הרפורמה בפנסיה ב-2003, שבמסגרתה הולאמו קרנות הפנסיה הוותיקות, והקרנות החדשות נותקו מהן ונמכרו. השני היה הרפורמה של ועדת בכר ב-2005, שבמסגרתה אולצו הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שלהם. שני המהלכים כאחד היו מהלכים ציבוריים נועזים, שהתמודדו עם כשלים מבניים קשים במשק הישראלי.

הרפורמה בפנסיה איזנה את הגרעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, והעמידה את ישראל כמדינה המתקדמת ביותר בעולם בהתמודדות עם העתיד הפנסיוני של אזרחיה. רפורמת בכר התמודדה עם הריכוזיות הפיננסית העצומה של הבנקים בישראל, עם שליטתם המוחלטת בשוק האשראי, וגם עם ניגודי העניינים שהיו לבנקים בניהול נכסי קופות הגמל וקרנות הנאמנות של הציבור. בעקבות הרפורמה נהפך שוק האשראי בישראל לשוק מבוזר ותחרותי.

שני המהלכים השיגו את מטרותיהם הציבוריות כמעט במלואן, אבל בדרך - מבלי משים - הם יצרו בעיה פיננסית מרכזית חדשה. העובדה ששני המהלכים כאחד איפשרו לחברות הביטוח להיות הרוכשות העיקריות, פתרה את הריכוזיות בשוק האשראי, אבל יצרה ריכוזיות חדשה בענף הפנסיה - ריכוזיות שבה חמש חברות הביטוח מחזיקות, כאמור, ב-97% מהחיסכון הפנסיוני בישראל.

כדי להוסיף חטא על פשע, הפיקוח על הביטוח - שאישר פעמיים לחברות הביטוח לרכוש את נכסי קרנות הפנסיה ונכסי קופות הגמל - נרדם בשמירה, ולא עצר את המשך ההתרחבות של חברות הביטוח בתחום הפנסיוני. כך, במהלך חמש השנים האחרונות רכשו חברות הביטוח גם את סוכנויות הביטוח הגדולות ביותר בישראל - חברות ניהול ההסדרים - שהן הן צינור ההפצה העיקרי המקשר בין המעסיקים הגדולים לבין חברות הביטוח. כלומר, דה פקטו, חברות הביטוח שולטות כיום גם בכל נכסי הפנסיה, וגם בכל ערוצי ההפצה של הפנסיה לעובדים. במצב כזה, למתחרים חדשים אין כל סיכוי להתחרות מול חברות הביטוח. ההערכה הרווחת היא כי גם למתחרים הקיימים - מנהלי קופות הגמל, המחזיקים בכ-40% מענף הגמל - אין הרבה סיכוי.

בנוסף, הפיקוח על הביטוח ניהל בעשור האחרון מדיניות שכל מטרתה להביא להעדפה של קרנות הפנסיה על פני חיסכון לפנסיה באמצעות ביטוח חיים או קופות גמל. למדיניות הזו היו סיבות מקצועיות רבות, משום שקרן פנסיה היא אכן מוצר עדיף (במרבית המקרים) לחוסך לפנסיה, והמדיניות הזו גם הצליחה מעל המשוער. קרנות הפנסיה נהפכו למוצר המועדף והמוביל בענף. ואולם מאחר שחברות הביטוח מחזיקות ב-98% מנכסי קרנות הפנסיה, ומאחר שבענף קרנות הפנסיה קשה מאד למתחרים חדשים לחדור (קרן פנסיה קטנה היא מסוכנת יותר, ולכן חוסכים מעדיפים שלא להצטרף לקרנות חדשות וקטנות), התוצאה של המדיניות הזו היתה ביסוס סופי של ההגמוניה של חברות הביטוח בענף הפנסיה. תוצאת המדיניות הזו היא בעיקר הניוון הגדל והולך של המתחרה היחיד שקיים כיום לחברות הביטוח - מנהלי קופות הגמל.

כפי שהדברים נראים כעת, אין דבר שיכול לערער על ההגמוניה של חברות הביטוח. זאת, אלא אם המפקח על הביטוח יתעשת, וישנה את מדיניותו. הקטנת הריכוזיות בענף הפנסיה צריכה לעלות לראש סדר היום של הפיקוח על הביטוח. במסגרת הצעדים שצריך המפקח לשקול, ישנו הצעד הקל יחסית של העדפה מתקנת לטובת קופות הגמל - למשל, בכך שלקופות הגמל יתאפשר שוב להציע לחוסכים לקבל את החיסכון הפנסיוני שלהם באופן חד-פעמי (משיכה הונית, להבדיל מקבלת קצבה חודשית).

המפקח צריך לשקול גם צעדים כבדים ומשמעותיים יותר, דומים לאלה שעשתה ועדת ברודט הראשונה (הפרדת התאגידים הריאליים מהבנקים) או ועדת בכר (הפרדת קופות הגמל מהבנקים), אלא שהפעם הכתובת לטיפול צריכה להיות חברות הביטוח. משמע, יש מקום לבחון התערבות מבנית ישירה בחברות הביטוח, ולהפריד את קרנות הפנסיה מהן. לכל הפחות, ראוי ורצוי להפריד את מנהלי ההסדרים מחברות הביטוח.

את הצעד האחרון, אגב, אפשר להשלים בכך שמנהלי ההסדרים, שיחזרו להיות עצמאיים, גם יוכרזו כיועצים אוביקטיביים. כך יוכלו מנהלי ההסדרים, שיש להם קשרים עם כל המעסיקים הגדולים במשק, להשלים את המשבצת החסרה כל כך בענף הפנסיה בישראל של היעדר ייעוץ פנסיוני לציבור הרחב.

אף אחד מהצעדים האלה אינו קל. גם ועדות ברודט ובכר לא היו ועדות קלות. אבל אם בשנות ה-90 וה-2000 מדינת ישראל ראתה לעצמה חובה להקטין את הריכוזיות הפיננסית של הבנקים, החובה כעת היא לפעול להקטנת הריכוזיות הפיננסית של חברות הביטוח - זאת ריכוזיות לא פחות מסוכנת מזו של הבנקים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker