שכר של 30 אלף שקל בחודש: תפקיד יקר ולא מועיל בעירייה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שכר של 30 אלף שקל בחודש: תפקיד יקר ולא מועיל בעירייה

סגני ראש העיר בישראל עולים למשלמי המסים כ-191 מיליון שקל בשנה - ולא מועילים כמעט כלל ■ צריך לבטל את מוסד הסגנות, ועל ידי כך, לחסוך הון תועפות שיוכל להועיל בתחומים אחרים וחשובים

43תגובות
רון חולדאי אסף זמיר
מוטי מילרוד

בישראל יש 245 סגני ראש עיר בשכר, שעולים למשלם המסים כ-191 מיליון שקל בשנה. מוסד סגני ראש העיר לא רק יקר ולא מועיל למשלם המסים, אלא גם משמש כמנטרל אופוזיציה — ופוגע אנושות בדמוקרטיה ברשויות המקומיות.

במקום מועצת עיר לוחמנית המפקחת על ראש הרשות, קיבלנו חבורה של אומרי הן שמפחדים לאבד את מקום העבודה שלהם. כל סיעה שקיבלה סגנות ראש עיר, מנוטרלת כאופוזיציה. יש לבטל באופן דחוף את שכר סגני ראש העיר — ולשקול להשתמש בתקציב על מנת לשלם שכר נמוך בהרבה לחברי המועצה.

סגן ראש רשות בעיר עם 250 אלף תושבים ומעלה מרוויח 80% משכר שר, כלומר 35,378 שקל בחודש. בתל אביב יש שישה סגנים. עלות ההעסקה השנתית של כל אחד מהם היא כ–531,000 שקל, ובנוסף לרשות כל אחד מהם עומדים שני עובדי עירייה צמודים. אם ניקח את התקציב ונחלק אותו לכל חברי המועצה, נגיע לשכר של כמעט 9,000 שקל לחבר מועצה. נכון יותר לתמרץ ולתגמל 30 חברי מועצה על פועלם למען הציבור שבחר בהם, על פני תגמול מוגזם לשישה אנשים שלא נושאים בכל אחריות ביצועית־מיניסטריאלית. בהרצליה יש שלוש סגנות ראש עיר המרוויחות 32,548 שקל בחודש כל אחת. חלוקת השכר שלהן ל-18 חברי המועצה תניב קרוב ל–7,000 שקל לכל חבר מועצה.

עו"ד דן מנו
גבריאל בהרליה

מאיה כץ הפסידה במאבק לראשות העיר למשה פדלון. בתל אביב היה זה אסף זמיר שהפסיד לרון חולדאי. שניהם נכנסו למועצת העיר בקול תרועה לפני עשר שנים בראש רשימות צעירים אופוזיציוניות ששואפות לעשות שינוי בעיר ולקחת את המושכות מידי ההנהגה הוותיקה. לאחר שהוצע להם תפקיד סגן במסגרת משא ומתן קואליציוני, הם הצטרפו לקואליציה — ומאז קול המחאה נדם.

קשה לשפוט אדם שבשנות העשרים לחייו מוצע לו תפקיד במשכורת פי ארבעה או חמישה משכר השוק שלו — ולקח את העסקה בתקווה שיוכל לשנות מבפנים. תפקיד סגן ראש העיר הפך להיות מטבע עובר לסוחר על מנת לנטרל אופוזיציה — הסיעות הצעירות, הגמלאים, הדרומיים, המקופחים, המוסללים, הירוקים, הגולשים — כמעט כולן בסופו של יום חוברות לראש העיר, שעליו זעמו במהלך הבחירות, בתמורה למשכורת מצוינת, גמלה מובטחת, שני עוזרים אישיים, משרד ומעמד מכובד כסגן ראש עיר.

ועם זאת, יש יוצאי דופן, למשל ד"ר עינת קליש־רותם, ראשת העיר הנבחרת של חיפה, שבבחירות הקודמות יכלה להצטרף כסגנית ראש עיר אך סירבה. סביר להניח שמעבר לרצונה להיות אופוזיציה לוחמת במועצת העיר, העובדה שהיא בעלת משרד אדריכלים ותנאי השכר פחות אטרקטיביים בעיניה הסירו את הפיתוי — וכך שירתה כאופוזיציה. הציבור זכר את זה, והיא זכתה בבחירות לאחר חמש שנים של עבודה.

אני בטוח כי כץ, זמיר וסגני ראש עיר רבים אחרים מרגישים שהשפיעו בכהונתם על המתרחש בעיר, אך סביר יותר להניח שההשפעה ניכרה בהסכם הקואליציוני שנחתם בשבועות הראשונים שלאחר הבחירות, ומעבר לכך הערים היו מגיעות לאותה נקודה בדיוק בלעדיהם. את מוסד הסגנות צריך לבטל, ואז לנהל ויכוח לגיטימי מה לעשות עם התקציבים שייחסכו.

הכותב הוא עורך דין ובוגר לונדון ביזנס סקול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות