מיתוס ההצלחה של ישראל נופץ - בגלל התחרותיות הדלה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מיתוס ההצלחה של ישראל נופץ - בגלל התחרותיות הדלה

רמת התחרותיות הדלה מעכבת חדשנות, מקצועיות ויעילות

84תגובות

בשבועות האחרונים מהפכה מבעבעת בישראל. בשונה מזו שבמצרים, המהפכה הזו אינה פוליטית, אלא חברתית-כלכלית. אלה אינם המראות מכיכר תחריר. העולם לא רואה תמונות של אלפי מפגינים בכיכר רבין. ובכל זאת, המהפכה המתפתחת דרך התקשורת והרשתות החברתיות סוחפת את ההמונים.

הסיפור המתפתח באטיות אך בעקביות, הוא השינוי בהצהרותיהם של מנהיגים עסקיים ופוליטיקאים, עכשיו כשהם מתחילים להבין את חומרת מורת הרוח הציבורית. המהפכה תתבטא בימים ובשבועות הבאים, כשקולות החרטה ישתלבו בשינויים ספציפיים במדיניות וברגולציה ממשלתית - על מנת לפייס את מחאת הציבור.

ככל שהתפתחויות אלה חשובות, הן לא נוגעות עדיין בליבת הבעיה: ההצלחה הכלכלית והיתרון התחרותי של ישראל הם מיתוס. האמת היא, שהכלכלה הישראלית כיום היא התגלמות של כל מה שישן, אנטי-תחרותי, לא פרודוקטיווי, לא יעיל, ותת-אופטימלי.

טואג אייל

מתגאים על מעט

הרעיון שישראל היא ארץ פלאות של כלכלה תחרותית אינו רק מיתוס המקודם לצורך התדמית העצמית של המדינה. מכירת הסיפור הזה על ידי כולנו - שכנראה באמת ובתמים שיכנענו את עצמנו להאמין בו - סחפה איתה עוד רבים וטובים. זו הפכה להיות "האמת" הרווחת בין "עדת המעודדות" של ישראל בעולם. מספיק להסתכל על ההצלחה האדירה של הספר "מדינת הסטארט-אפ" של שאול זינגר ודן סינור, שחוגג את "הנס הכלכלי" הישראלי. הספר משקף באופן מושלם את כל המתלהבים המקומיים, ואלה שברחבי העולם, שרבים מהם חברים במועדון אקסקלוסיבי של הוגי דעות ומנהיגים עסקיים גלובליים. על האמת להיאמר - סיפור ההצלחה של הכלכלה הישראלית הוא מיתוס.

אין זה אומר שישראל לא קיבלה את חלקה במנה גדושה של מוחות מבריקים ואנשים מוכשרים. צבא העם תמיד היה חממה לחידושים. אף אחד לא מפקפק בכך שפריצות דרך רבות בחזית הטכנולוגיה מקורן בצבא, ושהן הובילו לשימושים אזרחיים רבים לטכנולוגיות. אין ספק שטכנולוגיות אלה מייצרות מספיק באזז בסצינת הסטארט-אפ הגלובלית, ושלא מעט ישראלים עשו הון באקזיטים מוצלחים.

ובכל זאת, האם זה לכשעצמו מוכיח שישראל היא ארץ פלאות של כלכלה תחרותית? האם יש להתלהבות סימוכין בראיות? למה שלא נסתכל על העובדות? בכמה סיפורים משמעותיים של הצלחה בינלאומית יכולה הכלכלה הישראלית להתגאות? אכן ניתן למנות כמה דוגמאות: חברת טבע השיגה מנהיגות גלובלית בפרמצבטיקה בתחום התרופות הגנריות. ישקר היא מובילה גלובלית בתחום כלי החיתוך. ישראל יכולה אפילו להתגאות בצ'ק פוינט, עם סיפור הצלחה של היי-טק בתחום ספציפי של אבטחת מחשבים. עם זאת, דוגמאות בודדות של הצלחה יחסית לא מצדיקות הענקת מדליה בחדשנות ותחרותיות לישראל.

למה לא לשים את סיפורי ההצלחה הבודדים האלה בפרספקטיבה? מדוע ישראל נהנית מכל כך מעט? למה ישראל לא משתווה כלל למדינות הדומות לה בגודלן, כמו שווייץ או שוודיה? כמה ענקים גלובליים ובכמה תחומים שונים ומגוונים מדינות אלה יצרו?

תסתכלו על שווייץ: נוברטיס, מרק, סרנו והופמן-לה רוש הן רק כמה דוגמאות של חברות פארמה גלובליות מובילות (סנדוז - חברה בת של נוברטיס המתמחה בתרופות גנריות - גדולה כמעט כמו טבע כולה). ובל נשכח את המובילות השווייצית בכל כך הרבה תחומים כלכליים אחרים, כמו שעונים (רולקס, אומגה), שוקולדים (לינדט) ומוצרי מזון (נסטלה).

בלומברג

שוודיה גם היא מנהיגה גלובלית בתחומים רבים. הנה כמה דוגמאות: אריקסון בתחום התקשורת, אלקטרולוקס במכשירי חשמל לבית, H&M בקמעונות הלבשה, איקאה במוצרים לבית, סקאניה בכלי רכב מסחריים, טטרו-פאק בעיבוד ואריזת מזון.

או תסתכלו על ABB, חברה שוודית-שווייצית מובילה בטכנולוגיות אנרגיה ואוטומציה. מהו הסוד של שווייץ ושוודיה ששם אותן בחוד הכלכלה התחרותית הגלובלית? או מהו המעצור שמונע מישראל להיות באמת תחרותית בעולם? התשובה פשוטה: שווייץ ושוודיה פועלות באדיקות בהתאם לעקרונות ולדרישות שהופכות מדינות לתחרותיות בזירה הכלכלית הבינלאומית. וישראל - ממש לא.

הברית בין הרגולטור לחברות הגדולות

"מודל היהלום" של פרופ' מייקל פורטר מאוניברסיטת הרווארד חוזה את מידת התחרותיות של מדינות על פי כמה גורמים חשובים. לפי פורטר, אחד המנועים הדוחפים מדינה לחדשנות הוא היכולת להתגבר באופן יצירתי על חוסרים וקשיים - וזאת באמצעות חדשנות.

ישראל תמיד היתה טובה כשמדובר בתחומים ונסיבות שבהם היא סובלת מחוסרים - בכסף, במשאבים טבעיים ועוד. ישראל הוכיחה זאת בימיה הראשונים כמדינה שבדרך. על אף שסבלה מחוסר במשאבים - כמו אדמות ראויות לעיבוד ושל מים - ישראל פיתחה בהצלחה פתרונות יצירתיים וחידושים טכנולוגיים מתקדמים בתחומי ההשקיה והחקלאות, ונהפכה למובילה גלובלית בתחומים אלה. החדשנות היא גם חלק בלתי נפרד מכוחה הצבאי של ישראל.

עם זאת, הצלחות אלה מייצגות רק היבט יחיד מהמודל שפיתח פורטר. ישראל כשלה לחלוטין בכמה היבטים נוספים.

כלכלה תחרותית דורשת מבנה ותנאים ראויים לסביבה העסקית שבה היא פועלת. היא דורשת איזון עדין בין עצמאותו של הסקטור הפרטי לרמת המעורבות וההתערבות הממשלתית. היא דורשת תחרות אפקטיווית בין חברות, ורגולציה המאפשרת ותומכת בתחרות שכזו. היא דורשת חברות המנסות לנצח במלחמה על לבם וכיסם של צרכנים מקומיים, שלהם דרישות מתוחכמות, ובו-זמנית היא דורשת ממשלה המגנה על הצרכים והאינטרסים של צרכנים אלה. בתשובתה לתנאים מקדימים אלה לכלכלה תחרותית ישראל כשלה, ובגדול.

בערך מחצית מהכלכלה הישראלית מורכבת מקבוצה של קונגלומרטים, בנקים ותאגידים גדולים עם אחזקות צולבות בענפים שונים. אחזקות אלה כוללות חברות שיוצרות קרטלים או מונופולים. וכאילו לשפוך שמן על המדורה, חברות אלה משולבות בשורה של מונופולים ממשלתיים.

פרודוקטיוויות ויעילות הן מלות מפתח כשמדובר בתחרות. מספיק להסתכל על עודף העובדים ועלויות השכר הגבוהות המקובלים ברבות מהחברות הגדולות בכלכלה הישראלית. שני הנתונים גבוהים מהותית מאלה שבחברות מקבילות הפועלות ברחבי העולם. השילוב ביניהם הוא ערובה לחוסר פרודקטיוויות וחוסר יעילות.

ועדיין, כאילו דרך נס, חברות אלו נהנות משולי רווח מרשימים במיוחד. ה"נס" הזה הוא בדיוק המקור למחירה הגבוה של גבינת הקוטג', כמו גם למחירים הגבוהים של תקשורת, של אנרגיה, של קמעונאות, של חומרי בניין ושל מימון.

רמת התחרותיות הדלה בחלקים גדולים כל כך של הכלכלה הישראלית יוצרת מערכת אקולוגית בסקטור העסקי המעכבת חדשנות, מקצועיות ויעילות. התוצאה היא כלכלה שאינה מעודדת מצוינות, כישורים ומיומנויות גבוהות.

ה"ברית" בין הסקטור הציבורי לסקטור הפרטי בישראל פועלת נגד התחרות. לחץ וניסיונות שתדלנות מצד סקטורים מסוימים בכלכלה מתמקדים בקבלת סובסידיות והטבות ובמאמצים לרפיון הרגולציה הממשלתית. לעתים מזומנות נראה כי הרגולטור רק שש להיענות לכך ולשחק את המשחק.

לא פלא שבישראל חסרים כל כך "אשכולות" בענפים הכלכליים השונים. ל"אשכולות" כאלה תפקיד מוביל בשימון הגלגלים של התעשייה במטרה להפוך אותה להיות תחרותית. זו דרך סיוע ותמיכה בהחלפת מידע ורעיונות בין חברות הפועלות באותו מגזר.

לא פלא שגם בישראל יש מחסור משווע בתוכניות חינוכיות שמטרתן לפתח כוח עבודה מתמחה מקומי. לא פלא שמחירה של גבינת הקוטג' גבוה כל כך, ושיש עוד מוצרים רבים ושירותים הנמצאים בדרכם לליבת המחאה הציבורית. כך זה כאשר אין שום תמריצים ואין שום אכיפה שמטרתם לדחוף את המחירים כלפי מטה.

המבנה התאגידי של הכלכלה האמיתית והקשרים בין הקבוצות הגדולות חונקים את הרצון והיכולת של חברות להתחרות, לחדש, ליזום ולשפר את היעילות והמקצועיות של הכלכלה.

הכל מתחיל בתחרות מקומית

לא פלא שאותן חברות שמצליחות כל כך בזירה הכלכלית המקומית אינן מתחרות בהצלחה בזירה הכלכלית הבינלאומית. חוסר הפעילות הבינלאומית הוא תוצאה ישירה של חוסר היעילות שלהן, של תת-הפרודוקטיוויות ושל הגישה המיושנת שלהן לחדשנות.

גורמים אלה משתקים את יכולתן של החברות הישראליות להתחרות בשווקים בינלאומיים. החברות הללו נהנות משולי רווח גבוהים בשל רמת התחרות הנמוכה לה הן נחשפות בזירה המקומית. זו הסיבה שמחיר הקוטג' גבוה כל כך. זו הסיבה שמנהלי תנובה, טרה ושטראוס המתינו לפני שהם עשו מעשה.

למה שמישהו יעזוב את הקהות הנוחה הזו, את ארץ הפנטזיות הנהדרת הזו, כשאין תמריצים ולחצים מבניים להתחרות ולהצטיין? למה שהחברות לא ימשיכו להתבשם בהגנה המערכתית מפני תחרות אמיתית על ידי אלה שכללי המשחק שלהם שונים בתכלית? מפני אלה הנאמנים לדרישות הבסיסיות שמקנות כרטיס כניסה לעולם התחרותי?

שינוי ברגולציה בשבועות הקרובים יאפשר לחברות בינלאומיות יעילות, פרודוקטיוויות ותחרותיות להשתלב בכלכלה המקומית. שינוי כזה יהיה האות הראשון לשינוי חוקי וכללי המשחק. כולנו צריכים לקוות שזה ידביק את המקומיים - תרתי משמע.

זו יכולה להיות הזדמנות פז לשינוי אמיתי בחוקי המערכת האקולוגית הכלכלית ובמבנה הסביבה העסקית. הכלכלה הישראלית תשרוד לאחר שתלמד את השיעור הפשוט כל כך: חוקי התחרות הבינלאומית מבוססים על מערכת אקולוגית כלכלית שבה הכל מתחיל בתחרות מוגברת בשווקים המקומיים.

אם השינוי הזה יקרה גם המחיר של הקוטג' יוסיף לרדת ואתו מחירים של עוד הרבה מוצרים ושירותים אחרים.

ציבור שדורש תחכום, כמו גם הגינות, אינו מוכן לעזוב את הכיכר. אם הוא יישאר בכיכר מספיק זמן - כולנו ננצח.

-

ד"ר יגיל וינברג עומד יחד עם פרופ' מייקל פורטר מאוניברסיטת הרווארד בראש המרכז לאסטרטגיה תחרותית במזרח התיכון ומייעץ לחברות גלובליות ולממשלות ברחבי העולם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות