להחזיר את שוק ההון לציבור, למשק ולחוסכים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להחזיר את שוק ההון לציבור, למשק ולחוסכים

שוק ההון הישראלי של 2011 הוא תסבוכת של אינטרסים שחוסמת תחרות

43תגובות

שוק ההון? הבורסה? זה לא מעניין אותי.

במשך עשרות שנים נחשבו הבורסה בתל אביב ושוק ההון הישראלי לקזינו, למגרש המשחקים של ספקולנטים, למועדון של האלפיון העליון.

שלושה סוגי אנשים התעניינו בשוק ההון: חובבי השקעות וספקולציות, בעלי הון שהנפיקו את החברות שלהם בבורסה והמתווכים הפיננסים - בנקאים, ברוקרים ויועצים.

אבל כל זה היסטוריה, רבותיי. הגיע הזמן שכל ישראלי, כל משלם מסים, כל אזרח, כל חוסך, כל יזם וכל עובד יתחיל לגלות עניין רב בשוק ההון הישראלי.

לא מפני שפיננסים הם העתיד, לא מפני שבבורסה יש הזדמנויות לרווחים וגם לא מפני שהבורסה היא דבר מושך ומרתק. בדיוק להפך.

הישראלים צריכים להתעניין מאוד בנעשה בשוק ההון הישראלי משום שהגענו לנקודת מפנה במשק הישראלי, שבה שוק ההון נהפך לגורם המשפיע ביותר בכלכלה.

הגרף של תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור, שמופיע בעמוד 12, מציג חלק גדול מהסיפור: תוך 15 שנה הוא גדל פי חמישה - מחצי טריליון ל-2.5 טריליון שקל. טריליון הוא אלף מיליארד. לשם השוואה: תקציב המדינה הוא כ-350 מיליארד שקל.

אבל הגידול של 2 טריליון שקל בתיק הנכסים הפיננסיים של הציבור הוא רק חלק מהסיפור. החלק השני הרבה יותר דרמטי: ב-1995 הורכב רוב תיק הנכסים של הציבור מאג"ח ממשלתיות לסוגיהן: אג"ח מיוחדות ("מיועדות"), שהונפקו לקופות הפנסיה ולקופות הגמל, ואג"ח סחירות. ב-2011 מושקע רוב תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור בשוק הפתוח: במניות, באג"ח של חברות ובפיקדונות בבנקים.

לשוק ההון 2011 יש השפעה דרמטית על כל חלקי המשק: הוא מקצה את רוב המקורות במשק, הוא קובע מה תהיה הפנסיה של רוב הציבור (למעט עובדים שאין להם פנסיה או עובדי מדינה שעדיין נהנים מפנסיות תקציביות), הוא משפיע על רמת התגמול במשק, על רמת התחרות בו, על הנורמות העסקיות, על התנהגות החברות והמנהלים, על התרבות העסקית, על האתיקה, על הערכים, על אי השוויון - וגם על הדמוקרטיה.

תומר אפלבאום

שוק ההון בישראל 2011 הוא מערכת הדם של הגוף הקרוי כלכלת ישראל. אם היא בריאה וחזקה, אזי לאורך זמן הסיכוי של המשק לשגשג, להיות תחרותי, מתקדם והוגן - גדול יותר. אם היא חולה - אזי היא תשפיע לרעה על כלל ביצועיו של המשק.

ולא, לא מדובר רק בפגיעה בפנסיות שלנו - אלא בהרבה מעבר לכך. שוק הון ריכוזי, לא תחרותי, לא יעיל ולא הוגן יכה בכל חלקי המשק: הוא ידחוף את הפריון למטה, הוא יגדיל את אי השוויון, הוא יחליש את הדמוקרטיה ויכה במריטוקרטיה.

המריטוקרטיה היא שלטון הכישרון. שוק הון ריכוזי ולא הוגן מקצה את ההון לא לטובים, לכישרוניים ולתחרותיים, אלא לחזקים, למקורבים, לאלימים, למשחדים, לקרובים יותר לצלחת וליודעים לקנות או לדרוס את כלבי השמירה של השוק החופשי ושל הדמוקרטיה.

מה מצבה של מערכת הדם שלנו? האם שוק ההון הישראלי בריא או חולה?

גיא רייביץ

אם תערכו סקר בקרב מנהלי החברות הגדולות, מנהלי הבנקים והברוקרים הגדולים, תגלו כנראה שהמצב מצוין ושהבעיה היחידה של השוק היא שמופעלת עליו רגולציה גדולה מדי. זה לא מפתיע: שוק ההון במתכונתו הנוכחית יצר בעשור האחרון קאסטה חדשה בישראל: 1,000 בעלי שליטה ומנהלים בכירים בחברות גדולות, במונופולים, בקרטלים ובמוסדות פיננסיים, שצברו עושר וכוח בממדים שלא דומים לשום דבר שקרה במדינה ב-50 שנותיה הראשונות. הם מרוצים מהמצב הקיים ויילחמו לשמר אותו. הם ישכרו את כל המומחים, האקדמאים, הכלכלנים, הפוליטיקאים והעיתונאים שיסבירו בכל מקום שיש לנו שוק הון מצוין. ברור שהוא מצוין: מאות מנהלים בשוק ההון ובחברות הגדולות גרפו בעשור האחרון משכורות של עשרות עד מאות מיליוני שקלים. כל אחד. לא במצטבר. כל אחד.

האמת שונה בעליל: שוק ההון הישראלי אכן עשה קפיצת מדרגה דרמטית מאז 1985, אבל בשנים האחרונות הוא מידרדר במהירות לאחור. הפרויקט המיוחד של Markerweek, שאליו התראיינו עשרות בכירים באקדמיה, במשק, ברגולציה ובשוק ההון, מציג את שוק ההון בישראל 2011 כריכוזי וכמסוכן. מספר מקבלי ההחלטות בו קטן מאוד, ומה שגרוע יותר הוא שרובם סובלים מניגודי עניינים חמורים ומחוברים זה לזה בשורה של קשרים שמונעים מכל אחד מהם לבצע את תפקידו האמיתי. שוק ההון הישראלי של 2011 הוא תסבוכת של אינטרסים שחוסמת תחרות ברוב ענפי המשק, מעודדת בינוניות, דוחפת את המשכורות ואת התגמול של שכבת אנשים מצומצמת, משמרת את כוחם של קרטלים, של מונופולים ושל קבוצות ריכוז ודוחקת לשולי החברה והכלכלה עובדים, יזמים ומנהלים שלא מחוברים ל"מועדון".

יש כמובן קווי דמיון לארה"ב, גם שם הוכיחו המשבר הפיננסי של 2008 ומצבו העלוב של העובד האמריקאי ב-20 השנים האחרונות כי וול סטריט היא הלובי החזק ביותר במדינה, ושהממשל - בין אם הוא רפובליקאי או דמוקרטי - משרת בעיקר את האינטרסים של ראשיה.

הריכוזיות הגדולה של שוק ההון מגדילה את הסיכון למשברים פיננסיים ויוצרת סבך של ניגודי אינטרסים, שפוגעים ולעתים מחסלים את המשטר התאגידי - הפיקוח, הבקרה וההוגנות של ההחלטות ושל העסקות.

עופר וקנין

הריכוזיות וניגודי העניינים מונעים מהגופים המוסדיים - אלה שמנהלים את כספי הציבור - לפקח על החברות ולהגן על האינטרס הציבורי. התוצאה היא לא רק פגיעה ארוכת טווח באינטרסים של הציבור, אלא גרוע יותר - סיאוב של התרבות העסקית והארגונית. כי בהיעדר פיקוח ובקרה, שכר ועונש, מייצר שוק ההון הישראלי גידולי פרא המחלישים את המשק.

ריכוז הכוח הפיננסי בידי מעטים מאיים לא רק על הפריון ועל התחרותיות של המגזר העסקי ועל הפנסיות של הציבור, אלא גם על הדמוקרטיה ועל השלטון. ככל שעוצמה פיננסית גדולה יותר מרוכזת בידיהם של אנשים מעטים יותר, ככל שהם עצמם קשורים זה לזה בקשרי שותפות, הלוואות, דירקטוריונים צולבים ומעגלים חברתיים קרובים - כך יכולתו של השלטון לפקח על שוק ההון, על המשק ועל המגזר העסקי ולהוביל בו רפורמות - הולכת וקטנה.

השתלטותה של וול סטריט על הממשל לפני שלוש שנים הובילה למשבר הפיננסי הגדול בהיסטוריה, שכמעט מוטט את כל המערכת הפיננסית העולמית, הכפיל את שיעור האבטלה ויעלה טריליונים למשלמי המסים האמריקאים.

בישראל יש לחוליי שוק ההון מאפיינים שונים: אצלנו המחלה העיקרית היא הריכוזיות, הבעלויות הצולבות וניגודי האינטרסים. בארה"ב הובילו היעדר פיקוח ואמונה עיוורת בכך שהשוק "יודע יותר טוב מכל" ללקיחת סיכונים אדירים, שלאחר מימושם גולגלו על משלמי המסים.

אפלבאום תומר

לפני כמה חודשים שאלתי את אחד המנהלים הבכירים ביותר בשוק ההון הישראלי, שכיהן בעבר בתפקיד בכיר במשרד האוצר, מה דעתו על הקצאת המקורות בשוק ההון הישראלי בהשוואה להקצאת המקורות בתקציב המדינה.

תשובתו היכתה אותי בתדהמה: למרות הבזבוז והסיאוב האופייניים למערכות ציבוריות, הוא הגיע למסקנה שבשנים האחרונות הקצאת המקורות בשוק הפיננסי הישראלי גרועה יותר.

יהיו כאלה שיקפצו ויגידו שמהפכת השוק החופשי, מהפכת שוק ההון הישראלי של 30 השנים האחרונות, נכשלה כי מנגנון השוק והתחרות לא הוכיחו את עצמם.

זאת לא דעתנו וגם לא עמדתנו. השוק החופשי והתחרותי הוא עדיין הדרך הכי טובה - או הכי פחות גרועה - לקדם את הכלכלה ואת הרווחה הכללית.

סלמן אמיל

אבל שוק ההון בישראל חדל בהדרגה להיות שוק חופשי. הריכוזיות שלו, ניגודי העניינים שבו, חולשתו המבנית העמוקה שהחלישה, עד כדי העלימה, את המשטר התאגידי - הופכים אותו לשוק בלתי חופשי. זהו שוק של מקורבים, שוק נפוטיסטי, שבמקרים רבים, בענפים רבים, במקום לדחוף את המשק קדימה - מושך אותו לאחור.

המוני ישראל יצאו בשבועות האחרונים להפגין בפייסבוק ובסופרים נגד העלאת מחירי הקוטג'. כל הכבוד להם, באמת, על שהם יצאו משלוותם והפעילו לראשונה את כוחם. כל הכבוד להם על כך שהבינו שכציבור מפורר אין להם שום סיכוי נגד קרטלים, מונופולים וקבוצות ריכוז.

אבל הציבור עדין לא הבין ששורש הריכוזיות, התחרותיות, הפריון הנמוך, וכוח הקנייה הנמוך של הישראלים טמון בשוק ההון הריכוזי. הציבור לא הפנים שמחלת הסרטן מקננת בשוק ההון הישראלי, והיא תפגע בכל חלקי הגוף. היא תזרים כמויות מוגדלות של דם לחלק מהאיברים, היא תייבש חלקים אחרים, היא תביא לתפקוד מעוות של חלק מהאיברים ובסופו של דבר תמנע מהגוף כולו לממש את הפוטנציאל הגדול שלו.

הציבור מודד את שוק ההון הישראלי רק דרך התשואות של קופות הגמל, של קרנות ההשתלמות, של קרנות הנאמנות ושל ביטוחי החיים שלו.

זאת טעות חמורה משלוש סיבות עיקריות:

הסיבה הראשונה היא ששוק ההון תנודתי מטבעו ונע מקיצוניות לקיצוניות: הציבור יכול להיות מרוצה מתפקוד שוק ההון במשך 10 שנים, וכשמגיעה מפולת הציבור, הרגולטורים ומקבלי ההחלטות פועלים בחופזה עד כדי היסטריה ומקבלים החלטות שלא מטפלות בשורשי הבעיות, אלא בתסמינים שלהן. דוגמה טובה לכך היא המשבר הפיננסי האחרון, שהוביל שורה של רגולטורים ובעלי עניין לדחוף את האוצר להשתמש בכספי משלם המסים כדי לחלץ טייקונים מההפסדים שלהם - במקום לפעול בכיוון ההפוך ולראות כיצד מחזקים את האינטרסים של הציבור הרחב.

הסיבה השנייה היא שבמשק הישראלי עתיר המונופולים והקרטלים, רווחים גבוהים לחלק מהמשקיעים בתקופות מסוימות לא מעידים בהכרח על שוק הון בריא. בחמש השנים האחרונות נבעה רוב התשואה בשוק המניות מהתשואה העודפת של קרטלים, של מונופולים ושל חברות לא תחרותיות הנסחרות בבורסה. הרווחים והתשואות של החברות האלה הן תמונת הראי של מחירים גבוהים לצרכנים ושל היעדר לחצים תחרותיים המובילים לפריון, ליעילות, לחדשנות ולצמיחה.

הסיבה השלישית היא שלשוק ההון יש תפקיד חשוב נוסף במשק מעבר ליצירת רווחים למשקיעים ולחוסכים לפנסיה, והוא לדחוף את המשק לעבר פריון גבוה יותר, יעילות, חדשנות וצמיחה. בתפקידים האלה נכשל שוק ההון הישראלי בשנים האחרונות - אף על פי שלכאורה הביצועים שלו לפנסיונרים ולחוסכים הם סבירים.

זאת ועוד: ירידת הריבית בעשור האחרון בעולם ובישראל מטשטשת חלק גדול מהנזקים ומהפסדים שנגרמים למשקיעים כתוצאה מהריכוזיות ומניגודי העניינים. ביום שבו יתחיל גל של עלייה בריבית, חוליי שוק ההון יתחילו להכאיב הרבה יותר לחוסכים. לא כדאי להמתין לרגע הזה.

בעוד שסוגיית התשואות נחקרת ומסוקרת במסיביות באקדמיה ובעיתונות הישראלית - כי קל למדוד אותה - הרי התפקיד הנוסף של שוק ההון, השפעתו על המשק הריאלי, על הדמוקרטיה, על הפריון, על המריטוקרטיה, על אי השוויון במשק - לא זוכה כמעט להתייחסות מצד הציבור, הממשלה, מקבלי ההחלטות והאקדמיה. יש כאן פספוס אדיר - כי השוק הזה יכול להיות משקולת, אבל גם מנוף אדיר.

ועדת הריכוזיות והתחרותיות שהקים ראש הממשלה, שכיום מובילים שר האוצר יובל שטייניץ ומנכ"ל משרדו חיים שני, יכולה להתחיל מהפכה בשוק ההון הישראלי. הבעיה היא שקומץ מהפקידים ומהרגולטורים, שיושבים בוועדה ואמורים להגן על החוסכים, על המשקיעים ועל יציבות המערכת הפיננסית, לא מסוגלים לפעול כשאין ריח של משבר באוויר; לא מבינים לעומק את סכנות המבנה המעוות של השוק; ועסוקים בהגנה על הסטטוס קוו, ובשירות האינטרסים של השחקנים החזקים במשק.

השופט לואיס ברנדייס הזהיר לפני 100 שנה מפני מצב שבו קומץ אנשים שולטים בעם דרך כספו של העם. ועדת הריכוזיות והתחרותיות יכולה להחזיר לציבור את השליטה על כספו, להפוך את 2.5 טריליון השקלים למנוף לדחיפת המשק קדימה, להגדיל את העוגה, לחלק אותה בדרך הוגנת יותר ולהניח יסודות למשק חזק ותחרותי יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות