מחיר מופקע לקוטג': חוסר תחרות בשלושה רבדים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחיר מופקע לקוטג': חוסר תחרות בשלושה רבדים

הקוטג' הוא מקרה פרטי של בעיה לאומית - הריכוזיות

18תגובות

>> נוחי דנקנר, שבין שלל תאריו נושא גם בתואר בעל השליטה ברשת שופרסל, השיא עצה טובה למדינת ישראל. בראיון בתקשורת אמר דנקנר כי מחיריהם של מוצרי היסוד בישראל, ובהם גם הקוטג', גבוהים מדי - ועל המדינה, המחלבות ורשתות השיווק לפעול להוזלתם ב-20%-30%.

ללא ספק, דנקנר צודק. יש מקום לפעול להוזלת המחירים של מוצרי היסוד בישראל, בהם הקוטג', והאחריות לכך אכן מוטלת על המשולש הלא-קדוש: ממשלת ישראל, המחלבות, ורשתות השיווק. זאת מאחר שהקוטג' הוא מקרה פרטי של בעיה לאומית - בעיית הריכוזיות. למעשה, הקוטג' ממחיש את הבעיה טוב יותר ממוצרים רבים אחרים, מאחר שהוא מוצר שסובל מריכוזיות בכל שלבי שרשרת הייצור שלו.

הריכוזיות בקוטג' מתחילה בשלב ייצור חומר הגלם, החלב, שם טרחה מדינת ישראל וקירטלה בחוק את משק החלב. לרפתנים בישראל אסור, על פי חוק, להתחרות זה בזה. הם מחויבים לייצר כמות מסוימת בלבד של חלב, במחיר שנקבע להם מראש על ידי המדינה, ואסור להם למכור את החלב שלהם אלא לכמה מחלבות מורשות.

הריכוזיות בקוטג' ממשיכה בשלב הפיכת חומר הגלם למוצרי חלב - המחלבות. מתוך המחלבות המורשות, אלה שקיבלו אישור בחוק לקנות חלב מהרפתנים, שלוש מחלבות רוכשות 90% מהחלב - תנובה, שטראוס וטרה. למותר לציין, כפי שניתן ללמוד מהיעדר התחרות על מחיר הקוטג', כי שלוש המחלבות לא מרבות להתחרות בינהן.

הריכוזיות בקוטג' ממשיכה בשלב מכירת מוצרי החלב לציבור - רשתות השיווק. שתי רשתות שיווק - שופרסל ומגה (רבוע כחול) - מחזיקות במרבית נתח השוק השוק בישראל, וגם במקרה שלהן לא נראים סימנים לתחרות עזה בינהן. את חוסר התחרות הזו, המנפחת גם היא את מחיר הקוטג' באמצעות מרווח הרווח שהרשת גובה לעצמה על מכירתו, אין לדנקנר לייחס לאיש, אלא לעצמו.

עם זאת, את המשפט האחרון יש לסייג. בשנים האחרונות חדרו לתחום רשתות השיווק לא מעט מתחרים אגרסיביים (רמי לוי, חצי חינם, כמעט חינם, חביב וכו'), שהכניסו תחרות אזורית רבה. לפי בדיקה שערכה רשות ההגבלים ב-2005, 60% מהאזורים בישראל היו חשופים לתחרות בתחום רשתות השיווק. כלל האצבע קובע שבכל מקום שבו יש סניף של שופרסל דיל (הרשת המוזלת של שופרסל) - מתקיימת בו תחרות. עם זאת, ב-40% מהאזורים - בעיקר במרכזי הערים - שתי הרשתות הוותיקות שולטות, ושם כמעט שאין תחרות.

לפיכך, התשובה למחיר הקוטג' המופקע טמונה בשילוב הקטלני של שלושה רבדים: טמטום של מדינת ישראל שקירטלה את ייצור החלב, היעדר תחרות בין שלוש מחלבות גדולות, ותחרות מוגבלת בין שתי רשתות שיווק גדולות. ניתן להניח כי את חוסר התחרות של הרובד הראשון ניתן לפתור בקלות רבה יחסית - מדינת ישראל צריכה להתעשת ולבטל את חוק משק החלב המקרטל את התחרות בין הרפתנים - אבל מה לגבי שני הרבדים הבאים?

על פניו, גם כאן למדינת ישראל צפויה להיות תשובה. בימים אלה נדרשת הכנסת לאשר, בקריאה שנייה ושלישית, את חוק קבוצות הריכוז. זהו חוק שקולע בדיוק למצבי חוסר התחרות האופיינים כל כך לישראל - שלוש מחלבות, שתי רשתות שיווק, שתי חברות טלוויזיה רב-ערוצית, שלוש חברות סלולר, חמישה בנקים, חמש חברות ביטוח וכו'. שורה ארוכה של ענפים עסקיים, בהם פועלים מעט שחקנים, שאף אחד מהם מעולם לא חטא בקרטל (לא תיאם מחירים), אבל איכשהו אף אחד מהם לא משתדל להתחרות יתר על המידה.

זוהי אותה תרבות קלוקלת, שלעניות דעתנו נולדה בבנקים, של "חוסר תחרות בקריצה". משמע, אף שחקן עסקי אינו עובר על החוק ואינו מתאם מחירים באופן מפורש, אבל כל אחד מהשחקנים מאותת לאחרים שאם הם לא יתחרו בו - הוא גם לא יתחרה בהם. כך, כולם חיים בשלום עם נתחי השוק שלהם, המחירים המופקעים שלהם, ועם חוסר היכולת של הצרכן לעבור מחברה אחת לאחרת - כי כולן הרי מציעות לו את אותם התנאים בדיוק. הבנקים המציאו את השיטה, עם התיאום בקריצה של ריביות הפריים, וההצלחה המסחררת שלהם לימדה את כולם שזאת הדרך לעבוד בישראל: להגיע לשלום עסקי בין כל השחקנים בענף, על חשבון רווחת הצרכן.

חוק קבוצות הריכוז אמור לתת לרשות ההגבלים העסקיים את המענה לכך. החוק מתייחס לאותם ענפים שבהם יש חסמי כניסה גבוהים, וכתוצאה מכך יש מעט שחקנים ותחרות מועטה. החוק מאפשר לרשות ההגבלים לנסות להגדיל את התחרות באותם ענפים באמצעות הקטנת חסמי מעבר בין מתחרים, הקטנת חסמי כניסה לענף, ביטול של אינטרסים משותפים (בעלויות צולבות, למשל), והמפלט האחרון - פיקוח על מחירים.

החוק, כפי שניתן להבין, נתפר כשהמחוקק רואה לנגד עיניו את הענפים הבעייתים של בנקים, ביטוח, סלולר וכבלים, מה שהופך אותו ללא רלוונטי לטיפול בריכוזיות של ענף החלב. לצרכן הישראלי אין הרי בעיה של חסמי מעבר בין הקוטג' של תנובה לקוטג' של טרה, או בין הסניף הקרוב של שופרסל לבין הסניף הקרוב של מגה. לפחות בתחום רשתות השיווק, גם חסמי הכניסה לענף אינם בעייתים - ויעיד ריבוי המתחרים החדשים שצצו מחוץ לערים. פרט לאפשרות הקלושה של הטלת פיקוח על מחירים, שלא תקדם במאומה את חוסר התחרות, חוק קבוצות הריכוז אינו מספק מענה של ממש לחוסר התחרות בחלב. רק שזה לא אומר שאין מה לעשות כדי להביא להתגברות התחרות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות