שער הרחמים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שער הרחמים

הדיוט כלכלי עם תאוות נקם סוגר חשבון עם כל מי שאמר לו במה להשקיע

תגובות

לפני שנה נקבעה לי פגישה עם יועץ פנסיוני. עברנו על ההכנסות שלי, על ההוצאות ועל מעט המזומנים שאני משאיר בצד בכל חודש. בסך הכל הוא היה מרוצה ממני. למעט עניין אחד. נראה לו מוזר, שלא לומר דבילי, שהכסף שלי מכלה את זמנו בחשבונות פק"ם. הבורסה גואה, אמר לי, ואתה מסתפק בפירורים. אחר כך העלה כמה מצגות במחשב הנייד שלו והוכיח שגם אם הייתי משקיע באפיק מנייתי סולידי, ששמור לשפנים ולגאונים כאחד, התשואה לא היתה יורדת מ-10%. "תחשוב על זה", הציע.

העבר שלי עם הבורסה די מוזר. עד גיל 27 לערך ברחתי ממנה כמו מאש, בעיקר מפני שלא הבנתי דבר. מדורי כלכלה היו ארץ לא נודעת עבורי, והפחד ממספרים גרם לי להימלט מכל שיחה בעניין. לא משנה כמה פעמים ניסו חבריי להסביר לי על "פוטים" ועל "קולים", על כתבי אופציות ושאר רעות חולות, דבר לא נקלט. והשכל הבריא שלי טוען שאם אתה לא מבין במשהו, מוטב שלא תיגע בו. ובכל זאת התחתנתי.

אלא שלא יכולתי לעמוד מנגד ולשמוע את כולם מספרים על האחוזים המטורפים שהם עושים בבורסה. ולא מדובר בשיח עם ברוקרים מיומנים, אלא במורשות קרב של חבריי למדור "ספורט הארץ" באותם ימים. ימי הבועה, אלא מה. מי ידע אז שמדובר בתקופה קצובה, שלאחריה יבוא החורבן. אז השקעתי. 5,000 שקל נהפכו ל-8,000 שנהפכו ל-10,000 שנהפכו ל-50 אלף. תחשבו אתם את האחוזים, אני עדיין גרוע בזה. פתאום כולם נהפכו למקורות מידע. הכתב הדתי שמע על מניה בבית הכנסת, כתב הכדורסל שמע שחקנים מדברים על חברה מצליחה, ואפילו כתב הכדורגל קיבל טיפ מהבלם הקדמי.

בדיעבד, תמוה שבאותם ימים בכלל הצלחנו להוציא מדור ספורט. משמרות שלמות הושחתו על צפייה במסכי הנאסד"ק. בעוד אנחנו ניצלנו כל רגע כדי לסנוט בחברינו למדור הכלכלה, וטענו כי גם בורים גמורים יכולים לעשות מיליונים, הם תירגמו זאת לנבואות אפוקליפטיות לגבי הבורסה: אם הבבונים מהספורט מושקעים בבורסה וקופצים כמו משוגעים על כל "חברה.קום", אז המשבר כבר כאן. והם צדקו. אוי כמה שהם צדקו.

יותר משזה כאב, זה היה מפכח. במקום לבכות על הכסף שנעלם, התמקדתי בצדק הפואטי. אין סיבה שאדם נבער בתחומי הכלכלה והמניות ייהנה מרווח של עשרות אחוזים בזכות מקור, שניצל את השהות בבית הכנסת בשבת כדי לקבל טיפ טוב - במקום להודות לבורא עולם. מי שעוד דאגה שזה יכאב היתה רעייתי הטרייה באותם ימים, עינת. ההבטחות שלי למנף את הצ'קים מהחתונה לא נשכחו על ידה, וכשהתבשרה שמינפתי אותם לאבק, הקפידה להזכיר לי זאת בכל יום. לעזאזל עם הכסף אמרתי לעצמי, אבל איך הצלחתי לשכוח שהתחתנתי עם אחת שזוכרת הכל?

אני המשקיע הגרוע ביותר. כמעט. בור מוחלט, חסר גב כלכלי ובעיקר מתייחס לעסק הזה כמו אל משחק כדורגל. יש כאלה שמפסידים לטובים מהם ומבינים שזה חסר סיכוי, ויש כאלה שמפסידים לטובים מהם ומבקשים נקם. ומפסידים שוב. אני, לדאבוני, מתאים לסוג השני. ההשקעה שלי בבורסה מונעת מיצר נקם. אני חייב לקחת מהם חזרה את מה שנטלו ממני בסיבוב הקודם - אף על פי שנתוני הפתיחה זהים, אולי אף גרועים יותר. אני עדיין מטומטם בענייני כלכלה, עינת זוכרת ולמודת כאב, יש לי אפשרות להפסיד סכומים גדולים יותר.

עכשיו אני גם רוצה לבוא חשבון עם שני גורמים נוספים: היועץ הפנסיוני ומנהלי הקרן המנייתית. שניהם רצו בטובתי, אבל במתמטיקה יש שורה תחתונה. זה בערך התחום היחיד שהפוסט מודרניזם לא פשה בו. אין טעם ללכת שבי אחרי תיאוריות קונספירציה ולקטלג אותם בצד של הרעים. הכעס היחיד שלי הוא על כך שהעירו חיה רדומה, על שהוציאו מהבקבוק שד שהקפדתי למנוע את חזרתו לחיי. בגללם, חיידק הבורסה ניצת בי מחדש.

ניסיתי להיות זהיר והחלטתי שאת הסכום הגדול אשקיע באותה קרן מנייתית. ביצעתי סקר, קראתי ניתוחים ובחרתי במיועדת - אחת שבשנה שעברה השכילה להניב למשקיעה תשואה של יותר מ-20%. סכום צנוע בהרבה הושקע בשלוש מניות שנידב חבר טוב ונבחנו על ידי בקפידה.

חצי שנה מאוחר יותר רשמה הקרן המנייתית הפסד של יותר מ-16%. בצד האחר, הרבה מזל וקורט שכל, נרשמה תשואה של יותר מ-30%. זה עלול להוביל בקלות למסקנות מטרידות לגבי תחומי חיים אחרים. חלית? האם ללכת לרופא, או להמר על הדיאגנוזה של סבתא? אתה מתכנן טיול ומזג האוויר קריטי? האם להקשיב לתחזית, או שמוטב להרטיב אצבע, להוציאה מהחלון ולהמר מה יילד יום?

מהקרן המנייתית נפרדתי מזמן. רציתי להגיד בזמן, אלא שזה לא יהיה מדויק. בימים הראשונים לרכישתה היא עוד נתנה משהו בתמורה. עינת, שחיפשה חוויה מתקנת, סיפרה כי יש לה בצד איזו תוכנית חיסכון שמשתחררת, וביקשה עצה טובה. מאחיתופל, אלא מה. הפה הגדול שלי נתן לה. עינת עדיין שם, ועדיין מקיזה את דמי. לא משנה כמה הצלחות קטנות רשמתי במקביל, מבחינתה אני הדביל המושלם. הייתי יכול לומר לה בתגובה כי האדם היחיד שפתטי יותר ממני הוא זה שמבקש עצה כלכלית מאחד כמוני, אבל סתמתי את הפה.

כי אם אפתח אותו, מוטב ליועץ הפנסיוני ולאורקלים מהקרן ההיא לרדת למקלטים. אם הם בכל זאת קוראים את הטור הזה, חשוב לי שיבינו לאיזה אפס הם מפסידים. בשבוע שעבר, למשל, שיחררה אחת מהחברות שבהן אני מושקע הודעה חיובית לבורסה. המסחר הופסק לשעה קלה, וניסיתי להמר בכמה היא תנסוק לאחר מכן. נתתי הוראת מכירה של 15% מעל לשער שהיה לפני ההפסקה. בסופו של דבר היא עלתה ב-10% בלבד. למחרת נתתי הוראת מכירה של 6% מעל לשער הפתיחה, ובסופו של דבר היא סגרה ב-5% למעלה. יומיים אחר כך, בעודי במקלחת (אם כי בעמידה), התחוור לי כי עדיפה עלייה של 15% ביומיים מאשר ביום אחד. אדם שאינו רוחש כבוד להיסטוריה היה יכול לצעוק "אאורקה".

מיהרתי לצאת מחדר האמבטיה, ניגשתי למחשב, וידאתי שהתגלית המרעישה נכונה, והקלדתי עוד נתון אחד: שמה של הקרן המנייתית. היא השילה 1.5% נוספים. עכשיו כבר לא הצלחתי להתאפק: אאורקה!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות