החקלאות בישראל היא הטובה בעולם - היא לא זקוקה להטבות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החקלאות בישראל היא הטובה בעולם - היא לא זקוקה להטבות

מישהו שמע על משבר בקרב חקלאי ישראל ב-40 השנים האחרונות? לא ממש

30תגובות

בשיאו, העסיק ענף החקלאות בישראל כ-40 אלף חקלאים. זה היה בשנות ה-70. כיום, 40 שנה מאוחר יותר, נאמד מספר החקלאים בישראל בפחות מ-10,000. על פניו מדובר בתהליך משברי בקנה מידה עצום - ענף בודד שאיבד 75% מהעוסקים בו בתוך שנות דור. האם מישהו שמע על משבר חברתי או כלכלי בקרב חקלאי ישראל ב-40 השנים האחרונות? לא ממש. מתברר כי החקלאות בישראל הצליחה להסתגל לשינוי עצום הממדים הזה, כמעט בלי מאמץ.

"הרוב הגדול של המתגוררים במושבים אינם עוסקים יותר בחקלאות", אומר ישראל פינקלשטיין, פרופ' לכלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות ברחובות. "הם השתלבו במקצועות אחרים, ופתחו לא מעט עסקי מסחר במושבים. מעט החקלאים שנותרו קנו את השדות של שכניהם, ונהפכו לחקלאים גדולים ויעילים הרבה יותר".

הצמיחה שהיתה בישראל ב-40 השנים האחרונות והיכולת של המשק לייצר מקומות תעסוקה לחקלאים המובטלים, סייעה לא מעט לאלה שנפלטו מהענף. אבל לא רק להם. חלק גדול מהשינוי היה פועל יוצא של ההשתכללות העצומה שעברה החקלאות בעצמה, שהגדילה מאוד את רווחיה ואת התמורה למשקים שנמכרים. באותו זמן שמספר החקלאים בישראל צנח ב-75%, התפוקה החקלאית יותר מאשר הכפילה את עצמה. דו"ח של OECD על החקלאות בישראל קובע כי מאז 1990 צמחה החקלאות בישראל בקצב שנתי של 3% - יותר מכל מגזר אחד בישראל, ויותר מכל צמיחה שנרשמה במגזרים חקלאיים במדינות אחרות בעולם.

הדו"ח של OECD על החקלאות הישראלית מ-2009 הוא דו"ח מתפעל, ממש כך. ארגון המדינות המפותחות יוצא מגדרו לנוכח הפלא שלפיו מספר החקלאים הישראלים קטן ב-75%, אבל התפוקה הכפילה את עצמה, ההתייעלות וההתמחות גדלו עד מאוד, וההשקעה במחקר ובטכנולוגיה מתקדמת פיצו על חלק גדול מהנזקים. "ההתאמה לשינויים" נכתב בדו"ח OECD, "נבעה מטכנולוגיה מתקדמת והשקעה ניכרת במחקר ובפיתוח, הכשרה חקלאית, הטמעה יעילה של מחקרים חדשניים ברמת החווה הבודדת, העסקה יעילה של עובדים זרים מקצועיים, וכן יכולות הניהול הגבוהות של החקלאים הישראלים והגמישות שבה הם מאמצים חדשנות טכנולוגית".

אי אפשר לקרוא את המחמאות מבלי להתמוגג. כמעט בוודאות ניתן לקבוע כי הכתרים שקושר OECD לענף החקלאות הישראלי הם הנעלים ביותר. אין אף ענף אחר בישראל, ואף תחום אחר בכלכלה הישראלית, שמצליח לסחוט מחמאות שכאלה מהארגון.

לנוכח המחמאות קשה שלא להתפלא על המחצית השנייה של הדו"ח, המדברת על המשך התמיכות בחקלאות בישראל - בעיקר תמיכות באמצעות מניעת תחרות (מכסות) בענפי החלב והביצים, וכן הגנה מובהקת על החקלאות בישראל באמצעות שיעורי מכס גבוהים במיוחד. מתברר שכשם שאנחנו בולטים בהשוואה עולמית ביעילות החקלאית שלנו, כך אנחנו בולטים בניהול המעוות של ההטבות המשולמות לחקלאים.

כך, שיעור ההטבות החקלאיות שמשלמת ישראל לחקלאיה נאמד על ידי OECD ב-25%. יותר גבוה ממוצע ה-OECD של 23% (אבל פחות מהממוצע של האיחוד האירופי - 27%). גרוע יותר, בעוד שבעולם מרבית ההטבות אינן מעוותות את המסחר החקלאי ואת המחיר לצרכן, בישראל כמעט כל ההטבות הן כאלה שגורמות לעיוות ישיר כזה - מכסים גבוהים ומכסות (שמונעות הגדלת ייצור והפחתת מחיר). כתוצאה מכך, OECD מעריך כי הצרכן הישראלי נושא בנטל מס של 28% בשל הצורך שלו לממן את המגזר החקלאי. לשם ההשוואה, הצרכן הממוצע ב-OECD נושא בנטל מס של 13% בלבד.

אחת הסיבות לנטל הגבוה של מימון החקלאים בישראל הוא העובדה כי ההטבות שאנו משלמים להם הן גרועות במיוחד, לא רק עבור הצרכן אלא גם עבור החקלאי. "יותר ממחצית ההטבה המשולמת ידועה כבעלת תמסורת נמוכה, משמע שרק חלק קטן מהכסף של משלם המסים מגיע בסופו של דבר לכיסו של החקלאי", נכתב בדו"ח OECD.

אז הנה הפלא הישראלי: אנחנו מצליחים לנהל את ענף החקלאות אולי הכי מתקדם בעולם, אך עושים זאת על חשבון משלם המסים, מבלי שהחקלאי באמת נהנה מכך ומבלי שיש צורך של ממש בתמיכה בחקלאים. החקלאים הישראלים הרי מוצלחים כל כך, שהם יכולים להסתדר בכוחות עצמם - לצורך כך מזכיר OECD את הרפורמה מרחיקת הלכת שנעשתה בענפי הצומח בישראל.

במסגרת הרפורמה בוטלו כל המכסות על גידול פירות, ירקות ופרחים, והענפים הללו נפתחו לתחרות מלאה. התוצאה היתה שענף חקלאות הצומח התייעל מאוד והצליח לפרוץ ולהפוך לאחד היצואנים הגדולים בעולם בתחום הצומח. "מחירי הפירות והירקות בישראל, כתוצאה מההתעיילות והתחרותיות הגדולה", כותב ה-OECD, "נמוכים הרבה יותר מאלו של שאר מדינות העולם - אז מדוע הענפים האלה ממשיכים להיות מוגנים באמצעות מכסים גבוהים, ובעליל בלתי אפקטיביים?".

את אותה הפליאה מעלה OECD גם לגבי ההתעקשות של משרד החקלאות להמשיך ולקרטל את ענפי החלב והביצים, באמצעות קביעת מכסות ייצור ומחיר אחיד. "ישראל השיגה את מטרתה של השגת עצמאות בייצור החלב והביצים", קובע OECD, "אבל זאת במחיר גבוה עבור הצרכן הישראלי".

OECD מתאר את מדיניות העיוועים, כיצד מצד אחד ישראל מפקחת על מחיר מוצרי החלב והביצים לצרכן, ומצד שני מטילה מכסים עצומים על יבוא חלב ומוצריו - ובכך גורמת שמחיר החלב ומוצרי החלב בישראל יישאר גבוה הרבה יותר מהמחיר העולמי. יד אחד של הממשלה סותרת ליד השנייה, והכל על חשבון הצרכן הישראלי - ומבלי שהחקלאי באמת מרוויח מזה משהו.

נו, לאור כל זאת אין פלא ש-OECD ממליץ לישראל לבטל את מדיניות המכסות והקרטל בחלב מצד אחד, ולבטל גם את המכסים הגבוהים על חלב ומוצריו מצד שני. הניסיון עם החקלאות הישראלית ב-40 השנים האחרונות מלמד כי הרפתנים, כמו קודמיהם בענפי הצומח ובענף הפטם, יצליחו לעמוד בשינוי הזה בהצלחה מרובה. החקלאות בישראל תצא רק נשכרת מכך, והצרכן בישראל ירוויח שוק חלב תחרותי - וקרוב יותר במחיריו למחירים בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות