ההבדל בין זהבית כהן לנוחי דנקנר - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההבדל בין זהבית כהן לנוחי דנקנר

יו"ר הכנסת ויו"ר אידיבי מפריחים ספינים שקופים

65תגובות

במדינת ישראל מקובל, אמנם, להעביר את האחריות לאחרים בכל פעם שקורה משהו מביך, אבל כמות הספינים ותרגילי יחסי הציבור שעולים על פני השטח בפרשת מחיר הקוטג' - שוברת שיאים חדשים.

ניקח לדוגמה רק את קציר הספינים שהופרחו היום, ונתחיל עם יו"ר הכנסת רובי ריבלין: "אנחנו נקנה כחול-לבן, ואתם תהיו כחול-לבן. אני קורא לכם: אל תעבירו נכסי צאן ברזל של המשק הישראלי לידיים זרות במהירות ובחיפזון. נהגו באחריות ובאמון, וגם אם הדבר הכרחי, השתדלו להישאר בעלי השליטה".

מה זה בדיוק אומר? הנה ההסבר של ריבלין מדוע על היהודים לשמור על השליטה בחברות ישראליות: "חברות זרות וקרנות הון גלובליות שקונות חברות ישראליות - מטרתן האמיתית היא מקסום הרווחים בזמן קצר".

עכשיו אנחנו מבינים: על פי יו"ר הכנסת, חברות זרות וקרנות זרות הן ישויות שטניות אשר המטרה הנסתרת שלהן היא מקסום הרווחים, ולא סתם רווחים - אלא בזמן קצר. זה נשמע טוב, נשמע יהודי, נשמע לאומי, נשמע כחול-לבן. ומדוע נכנס כאן העניין של "קרנות זרות"? ריבלין ככל הנראה מתכוון לרכב על פרשת הקוטג', ולצלוב את קרן אייפקס בעלת השליטה בתנובה.

אין ספק שאייפקס מחפשת רווחים, אולי גם בטווח הקצר. אבל רק רגע: האם שטראוס לא העלתה את מחיר הקוטג'? וטרה? ושאר יצרני המזון? ובכלל: האם בעלי השליטה והטייקונים הישראלים שמחזיקים בחברות מוצרי הצריכה הגדולות בישראל, לא פועלים גם הם ליצירת רווח בטווח הקצר? האם בעלי שליטה ישראלים לא מעלים מחירים ככל שהם רק יכולים - בדיוק עד לנקודה שבו המחיר מתחיל פגוע בהיקף המכירות הכולל?

ודאי שכן. ריבלין אינו יכול להראות שום קשר בין עליית מחירים לבין צבע תעודת הזהות של בעל השליטה. זה גם לא ייתכן כלכלית: לו ה"הקרנות הזרות" היו מעלות מחירים יותר מחברות ישראליות - היו הלקוחות רצים מייד ללקוחות מסוג "כחול-לבן" ומאלצים את הקרנות הזרות ליישר קו עם השוק.

למעשה, כל הספין של ריבלין על חברות ומוצרים "כחול לבן", והימנעות ממכירת חברות לגופים בגלל "מכלול ערכים", היא מעט הזויה. אלו דברים בעלי ריח פרוטקציוניסטי שכבר לא נשמעים בכלכלה הגלובלית, וניתן רק לדמיין מה בדיוק היה קורה אם יו"ר של פרלמנט אירופי היה יוצא בקריאה שלא למכור חברות מקומיות לחברת טבע הישראלית, כי זו פועלת באסטרטגיה של רווחים ב"טווח הקצר". ומה עם טענת "מכלול הערכים"?

זה כבר ממש מצחיק: אין שום הבדל בין הערכים של הטייקונים הישראלים לבין אלו של זהבית כהן מקרן אייפקס: גם הם וגם היא רוכשים נכסים באמצעות מעט מאוד הון עצמי והרבה מאוד אשראי, ולכן גם הם וגם היא נאלצים לסחוט כל טיפה של רווחיות מהחברות שהם רכשו כדי לשרת את החוב - כולל באמצעות העלאת מחירים.

אבל אם הספין של רובי רבילין מעט פופוליסטי, דבר שאינו מפתיע אצל פוליטיקאי, הספין שניפק היום איש העסקים נוחי דנקנר הוא כבר צבוע לחלוטין. דנקנר, בהופעה בחדשות ערוץ 10, אמר היום כי: "מחיר הקוטג' גבוה מדי, וזה נכון לגבי מוצרים בסיסיים נוספים. אני חושב שגם הממשלה, גם היצרנים וגם רשתות השיווק, צריכים להירתם לגבי מספר מוצרי יסוד באופן שיוריד את המחירים ב-20%-30%".

מה קרה? נוחי דנקנר הוא איש העסקים מהחזקים במשק, השולט ישירות בסדרה ארוכה של חברות הפועלות בעיקר שוק המקומי: סלקום, שופרסל, כלל ביטוח, נטוויז'ן ויצרנית המלט נשר - אך עד היום לא שמענו ממנו דבר וחצי דבר על הצורך הלאומי בהורדת מחירים לצרכן.

האם משהו מנע מדנקנר להוריד את מחירי הסלולר של סלקום? האם הוא לא יכול היה להוריד את מרווחי המוצרים ברשת שופרסל? ומה עם מחירי פוליסות הביטוח של כלל? או תעריפי דמי הניהול של המוצרים הפיננסים שלה? או מחירי האינטרנט? ואם כבר, אפשר גם לשאול את דנקנר: "יש לך מונופול לאומי בתחום המלט, שמחירו מכביד על עלותו של כל נכס נדל"ן בישראל. האם אתה שוקל להוריד את המחיר?".

המציאות היא כמובן הפוכה: דנקנר והחברות שבשליטתו עשו בשנים האחרות כל שניתן כדי להימנע מהורדת מחירים, באמצעות טרפוד יצירה של תחרות. סלקום והמאבקים שלה נגד הפחתת דמי הקישוריות, כמו גם רכישתה של קלאב מרקט על ידי שופרסל, הן רק שתי דוגמאות בולטות.

אז מדוע הוא מדבר? פרשת הקוטג' היא בוננזה של יחסי ציבור עבור נוחי דנקנר, ולכן הוא מתנפל עליה וממהר לקחת חלק בחגיגה. כי אם עד היום היו מושגים כמו "ריכוזיות", "היעדר תחרות" ו"חברות פירמידה" קשורים בתודעה הציבורית בעיקר לדנקנר וקבוצת אי.די.בי - היום מחלת ה"ריכוזיות" עברה לכל המשק. פתאום שוק החלב הוא ריכוזי, תנובה ושטראוס הן מפלצות של ריכוזיות, כל שוק המזון הוא בלתי תחרותי, ובכל יום מוצג בתקשורת עוד ענף "ריכוזי" שבו המחירים בישראל גבוהים משמעותית מהמחירים בחו"ל.

וזה טוב לדנקנר: אם כל המשק ריכוזי - אז מה רוצים ממנו? עבור נוחי דנקנר, פרשת הקוטג' הופכת את הריכוזיות לבעיה לאומית שאותה צריכה הממשלה לפתור, למשל על ידי הפחתת מע"מ - ולא לבעיה שנוצרה מהיווצרותן של קומץ חברות פירמידה המשלבות ניגודי אינטרסים בעת אחזקת חברות פיננסיות שמנהלות כספי ציבור, יחד עם חברות ריאליות.



 

 


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות