המכללות כמהות לעוד סטודנטים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המכללות כמהות לעוד סטודנטים

ההגמוניה של האוניברסיטאות בתחום ההשכלה הגבוהה הולכת ומצטמצמת

תגובות

>> השבוע התבשרנו כי המל"ג הגדילה בשיעור ניכר את מכסות הסטודנטים במכללות לחומש הקרוב. המספרים מדברים על כמה אלפי מכסות נוספות. באופן שעשוי להפתיע את מי שאינו מצוי בנעשה בשטח, צעד זה של המל"ג - מבורך, חשוב וחיובי ככל שהיה - עדיין אינו נותן מענה למציאות הגואה במכללות ומכתיב תנאים וצרכים שונים לחלוטין מאלה שהכרנו עד כה.

הבוחן את המציאות האקדמית במדינת ישראל של השנים האחרונות ייתקל בתופעה חדשה ומפתיעה: לראשונה, ההגמוניה של האוניברסיטאות בתחום ההשכלה הגבוהה הולכת ומצטמצמת. מספר הסטודנטים המתדפקים על דלתות המכללות הולך וגדל משנה לשנה, וכיום גדול מספרם ממספר הסטודנטים באוניברסיטאות.

יתרה מזאת, בתחומים רבים, בעיקר בתחומי ההנדסה, אנו עדים למחסור חמור באנשי מקצוע, מחסור שרק המכללות יכולות לסייע בצמצומו. כך לדוגמה, מנתונים שפירסמה ממשלת ישראל בשנה שחלפה עולה, כי קיים מחסור עצום של כ-5,000 מהנדסי בניין. מחסור זה משפיע על ההתקדמות של פרויקטי בנייה ועל ענף הנדל"ן בכלל.

מעבר למענה המיידי וארוך הטווח לצורכי הסטודנטים ולצורכי התעשייה בישראל, להגדלה משמעותית של מכסות הלומדים במכללות עשויות להיות השפעות מרחיקות לכת על מקומם של המכללות ושל המחקר בהן במפה האקדמית בישראל, ועל עצירתה של אחת התופעות המהווה איום ממשי לקיומה של מדינת ישראל: בריחת המוחות.

מנתונים שונים, שפורסמו בשנה האחרונה, עולה כי כמעט מיליון ישראלים הקימו את ביתם בחו"ל. צעירים רבים אינם מוצאים את מקומם כאן. נתון זה מקומם בעיקר כאשר מתבררות הסיבות המובילות רבים מאותם צעירים לעזוב את ישראל. מן הידועות היא ש"המוחות הבורחים" הם בדרך כלל רופאים, מהנדסים ומדענים, שעם תום לימודיהם אינם מוצאים בישראל את התנאים הבסיסיים להתפתחות אישית ולהשתכרות ראויה. מה שמתחיל בדרך כלל כיציאה לפוסט דוקטורט בארה"ב, בריטניה או קנדה, הופך לא אחת למשרה קבועה באחד ממכוני המחקר או מוסדות האקדמיה בניכר. בהיעדר חלופה בישראל, ההחלטה טבעית וברורה לאותם ישראלים מצטיינים.

העובדה הפשוטה היא שמוסדות ההשכלה הגבוהה הוותיקים מתקשים לקלוט סגל צעיר בגלל היעדר אפשרות ליצירת תקנים חדשים. מאידך גיסא, במכללות הצעירות, המשתוקקות לקלוט את אותם חוקרים צעירים, הממשלה כמעט שאינה מתקצבת את המחקר ובכך פוגעת ביכולתן לספק לחוקרים צעירים ומבריקים כר איכותי להתפתחותם העתידית. האבסורד הוא שהמכללות האקדמיות מוציאות מבין כותליהן כמחצית מהמהנדסים בישראל. דמיינו מה היה קורה אילו יכולנו לאפשר למצטיינים שבהם להמשיך ולפתח קריירה אקדמית באותם מוסדות.

מחקר שפורסם באחרונה מצביע על כך ש-90% מהמדענים הישראלים הפועלים בחו"ל ירצו לחזור לישראל, אם יראו כאן אופק מקצועי להיאחז בו. נתון זה חייב להוות לכל אחד מאתנו מקור לעידוד ולספק לנו חומר למחשבה בדבר הצעדים שעלינו לנקוט כדי לספק לאותם מדענים מוכשרים מקום איכותי לחזור אליו. אני חושב שהתשובה ברורה.

הכותב הוא נשיא SCE המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות