אם כבר - כדאי לייבא נשיא התאחדות תעשיינים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אם כבר - כדאי לייבא נשיא התאחדות תעשיינים

ברוש אמר שאין לפתוח את משק החלב ליבוא, ואם כבר - אז צריך לייבא שר אוצר

12תגובות

>> נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, כועס על שר האוצר, יובל שטייניץ. זה זמן רב שברוש לא מדבר אתו, ורק תובע משטייניץ באופן פומבי שיעשה משהו כדי להעלות את שער החליפין. גם לשר האוצר יש בטן מלאה על ברוש, והוא לא חולם אפילו לרגע לתת הישג כלשהו לנשיא התעשיינים.

השבוע ניצל ברוש את משבר הקוטג' כדי להשפיל את שטייניץ. ברוש אמר שאין לפתוח את משק החלב ליבוא, ואם כבר - אז צריך לייבא שר אוצר. שטייניץ ספג זאת בשקט ולא הגיב.

ברוש הוסיף שהסיבה למחירי המזון הגבוהים בישראל היא הדולר הנמוך, כי אם במקום שער של 3.5 שקלים לדולר היה שער של 4.5 שקלים לדולר, המחירים שלנו בדולרים היו דומים למחירים בחו"ל. ניקח לדוגמה את מחיר הקוטג', שהוא כ-7 שקלים - 2 דולרים. אם השער היה עולה ל-4.5 שקלים, מחיר הקוטג' היה יורד ל-1.5 דולרים, שזה קרוב יותר למחיר בחו"ל.

אם ברוש צודק, צריך לעצור מיד את הדפסת כל ספרי הכלכלה בעולם, ולהעניק לו את פרס נובל לכלכלה, כי עד כה למדנו שייסוף השקל דווקא מוריד מחירים מקומיים, והנה פתאום הוא מעלה אותם?

בואו נחזור לדוגמה של הקוטג'. מדובר במוצר שמורכב מתשומות יבוא ומתשומות מקומיות, כמו רוב המוצרים שלנו. ברגע ששער החליפין יורד - כל תשומות הייצור מוזלות; הגרעינים המיובאים להאכלת הפרות, המכונות לייצור הגבינות, הדלק והאריזות. כלומר, דולר נמוך מוזיל את תשומות היבוא.

עכשיו נטפל בתשומות המקומיות שעיקרן שכר עבודה. ההיגיון אומר ששכר העבודה ברפתות ובמחלבות בישראל נמוך מזה שבארה"ב, כי שם רמת החיים גבוהה יותר ולכן השכר גבוה יותר. לכן, מכל כיוון שנסתכל, מחיר הקוטג' בישראל צריך להיות נמוך מזה שבארה"ב - בדולרים - אז למה קורה ההפך?

את האבסורד שבדברי ברוש ניתן להדגים בדרך נוספת. אם מחר יתבצע פיחות ושער הדולר יעלה מ-3.5 שקלים ל-4.5 שקלים, מיד יתייקרו כל תשומות הייצור, ממחיר הגרעינים ועד מחיר הדלק, ואז היצרנים ייאלצו להעלות את מחיר הקוטג'. הפיחות גם יגרום לכל המחירים במשק לעלות, ותקום דרישה לתוספת שכר. לכן גם התשומות המקומיות יתייקרו. כלומר, הקוטג' כבר לא יעלה 7 שקלים, אלא כ-9 שקלים, כלומר שוב 2 דולר לגביע.

הבעיה אינה בשער הדולר, מר ברוש, הבעיה היא במבנה הקרטליסטי של ענף החלב, שמכוון להגן על הרפתנים והיצרנים - ולדפוק את הצרכן.

לקרטל הפסול הזה יש שלוש שכבות. בשכבה הראשונה יש את בעלי הרפתות - קיבוצים, מושבים ואיכרים. זו הקבוצה הכי חזקה במשק, כי מאחוריה ניצב הלובי החקלאי כולו. רק לפני שלושה חודשים עבר בכנסת חוק החלב, שקובע את מחיר החלב הגולמי שיקבלו הרפתנים ואת המכסה המדויקת לכל רפת ורפת. לכן מחיר החלב הגולמי אצלנו הוא כה גבוה.

בשכבה השנייה של הקרטל אנחנו מוצאים את היצרנים הגדולים - תנובה, שטראוס וטרה. מדובר בשוק ריכוזי עם תחרות מוגבלת, כי תנובה ושטראוס שולטות בשוק, כאשר לתנובה יש יותר מ-50% משוק החלב. התוצאה היא מחירים גבוהים מדי המגלמים את פרמיית הריכוזיות.

השכבה השלישית של הקרטל היא החלטת הממשלה שמונעת יבוא. חלב ניגר אסור לייבא בכל מחיר, ועל יבוא גבינות או אבקת חלב יש מכסים אדירים של 100%-200%.

השכבה הרביעית היא רשתות השיווק הגדולות, שגם להן יש כוח שוק. נתח השוק של שופרסל מסך רשתות השיווק הוא 36% ונתח השוק של רבוע כחול הוא 22%. לכן גם הן יכולות להשתתף בחגיגה ולהעלות את מרווח השיווק שלהן מעלה.

כלומר, מדובר במבנה קרטליסטי, בלי תחרות מיבוא, והתוצאה ברורה: מחירים מנופחים. זו הסיבה, מר ברוש, לא התחזקות השקל מול הדולר.

לכן, אולי צריך לייבא שר אוצר, אך ודאי שצריך לייבא גם נשיא התאחדות תעשיינים חדש.

לבכות על חלב שנשפך

דו"ח טרי של משרד החקלאות מגלה שלצד ענף חלב הבקר, יש בן דוד צעיר בשם ענף חלב הצאן. בעוד שענף חלב הבקר מגלגל 1,250 מיליון ליטר חלב בשנה, ענף חלב הצאן מסתדר עם 20 מיליון ליטר בלבד. כלומר, 1.6% בלבד מהענף המוביל. ואולם מתברר שבפועל מיוצרים בישראל כ-40 מיליון ליטר של חלב צאן (כבשים ועזים). איך זה קורה?

זה קורה משום שמועצת החלב מחלקת מכסות ומפקחת עליהן רק במגזר היהודי. היא לא מסוגלת לפקח על מה שקורה במגזר הערבי, הבדווי ובשטחים, שם מייצרים כמה חלב וגבינות צאן שרוצים, בלי פיקוח ובלי בטיח. זה מוביל גם לבעיות של התפשטות מחלת הפה והטלפיים, כי מי שלא רוצה פיקוח גם חושש להזמין חיסונים.

שרת החקלאות, אורית נוקד, מודעת לבעיה, אך מעדיפה לטמון את הראש בחול. היא אומרת שמדובר בבעיה שולית, אבל אין זה נכון.

ב-2010 הוקמה ועדה לבחינת מדיניות התכנון בענף הצאן. הוועדה הגישה שתי מסקנות סותרות. האחת אמרה שלאחר תקופת מעבר של עשר שנים יש לבטל את המכסות והפיקוח, ולאפשר לשוק לפעול באופן חופשי. כך הוא יגדל ויתפתח לטובת כולם.

ההמלצה השנייה אמרה שיש להמשיך עם התכנון המרכזי ועם המכסות, ואף להדק את הפיקוח. שר החקלאות דאז, שלום שמחון, אימץ כמובן את החלופה השנייה, וכך גם שרת החקלאות הנוכחית.

אבל זו טעות חמורה. מדובר בענף קטן שבלתי ניתן לפיקוח. הפיקוח הקיים, החלקי, גורם לכך שהדירניקים (חקלאי הצאן) הטובים לא יכולים לגדול ולהתפתח. זה אבסורד מושלם. כי מדוע מותר לנטוע עוד עצי זית ועוד כרמי יין, אך אסור להגדיל את הדיר?

אולי דווקא ישראל תוכל להתחרות בגבינות צאן מול העולם וכך להגדיל יצוא ותעסוקה? זה יכול לקרות רק אם יורידו את עול הפיקוח וייתנו לשוק לעבוד באופן חופשי לטובת המשק כולו.

התקשורת והחלב

יש רבים ששואלים היכן היתה התקשורת? מדוע היא לא כתבה על נושא קרטל החלב והמחירים הגבוהים עד כה? האמת היא שהיא כן כתבה. למשל, ב-25 ביולי 2003 כתבתי כאן מאמר תחת הכותרת: "ישראל החולב", כאשר הכוונה היתה לבקר את שר החקלאות דאז, ישראל כץ.

באותו מאמר תיארתי במדויק את קרטל החלב הארכאי שגורם למחירים הגבוהים, יותר מבאירופה ויותר מבארה"ב. בהמשך כתבתי עוד כמה פעמים בעניין, כאשר הפעם האחרונה לפני פרשת הקוטג' הנוכחית היתה ב-15 בספטמבר 2010.

זה לא שהתקשורת לא כותבת. הבעיה היא שהיא לא כל כך משפיעה, כאשר מולה עומד כוח עצום כמו הלובי החקלאי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות