רגולציה אחת שווה לכל - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רגולציה אחת שווה לכל

ועדת חייק חייבת לקבוע כללים שיחייבו את חברות התקשורת להגדיל השקעה בתשתיות

תגובות

להוציא תקופה קצרה בשנה וחצי האחרונות, הקדיש משרד התקשורת את מלוא מרצו להגברת התחרות בתחום הקווי.

צמצום כוחה המונופוליסטי של בזק, נעשה באמצעות כלים מאוד אגרסיביים, שעיקרים פיקוח תעריפי הדוק, שקובע למעשה את המחיר לצרכן, והפרדה מבנית בין זרועותיה של בזק. שני כלים אלו התגלו כאפקטיביים ביותר, וגרמו לבזק לאבד בתוך שש שנים יותר נתח שוק מכל חברת בזק אחרת בעולם. כיום שוק הטלפוניה והאינטרנט הישראלי הוא מאוזן יותר ממרבית השווקים בעולם והמתחרים בבזק מחזיקים בנתח שוק מהותי יחסית.

אך לפיקוח האפקטיבי על בזק יש גם מחיר צרכני. קביעת תעריפי בזק מונעת ממנה להפחית מחירים. שאר המתחרים, כלומר 012 HOT, סמייל ונטוויז'ן, מתאמים את מחיריהם למחיר המפוקח של בזק, וכך נוצר שוק שבו הערך התחרותי אינו זורם במלואו לצרכן, אלא בעיקר לכיסי בעלי הבית של החברות. מספיק להסתכל על הדו"חות של בזק ו-HOT ולהבין כי פעילות הטלקום מניבה להם רווחיות EBITDA של 45% עד 50% מהמכירות. ביטול פיקוח על תעריפי בזק, אם יעשה בצורה נכונה, צפוי לגרום לירידת מחירי שירותי תשתיות התקשורת, ולהניב לצרכנים חיסכון של מאות מיליונים בשנה.

משרד התקשורת מאוד חושש כי המקרה של ביטול הפיקוח על שוק החלב ב-2006, שהוביל לזינוק במחירי מצרכים, יחזור גם בשוק התקשורת הקווית ותשתית האינטרנט, שבאופן מבני אינו שוק של ריבוי מתחרים. המשרד חייב לדאוג כי הסרת הפיקוח מעל ידי המונופול לשעבר, יעשה רק כשיתקיימו תנאי תחרות בני קיימא. כאן האתגר האמיתי של ועדת חייק ומשרד התקשורת, וכאן נמצא המפתח להצלחת הרפורמה בענף.

ההבנה כי הסרת הפיקוח מעל בזק נדרשת, כבר חילחלה לעמדותיהם של כל הפעילים בשוק התקשורת, כולל השמרנים ביותר, כמו פרופ' ראובן גרונאו, ואסף כהן סמנכ"ל הכלכלה המיתולוגי של משרד התקשורת. השאלה עתה היא רק מה הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.

כנראה שהחסם העיקרי שנדרשים הצדדים לפתור, הוא חוסר אמון הדדי. במשרד התקשורת חוששים, בצדק, כי החזית המתונה שמציגה בזק היא כסות לתוכניות עסקיות דורסניות שיצאו לפועל לאחר התרת רסן הפיקוח. בבזק חוששים, בצדק, כי המשרד לא יעמוד בהבטחותיו, ולא יסיר את הפיקוח גם אם בזק תשתף פעולה באופן מלא.

לשם הצלחת הרפורמה הצדדים חייבים לפתור את בעיית חוסר האמון ההדדי, ולהגיע למנגנון מוסכם של הסרת פיקוח באופן הדרגתי, תוך הבטחה כי בזק לא תטרפד תחרות. כנראה שאין ברירה אלא לקבוע תקופת ביניים של עד שנה שבה הנכונות של בזק לאפשר תחרות תיבחן. אם היא תשתף פעולה עם משרד התקשורת והשוק הסיטוני יתרומם בקצב משביע רצון, יש להסיר מבזק את פיקוח התעריפים וההפרדה המבנית לאלתר.

תהליכי הדה-רגולציה של שוק התקשורת כבר החלו וכיום הם בלתי נמנעים. ההיתר שקיבלה פרטנר לרכוש את 012 סמייל, ואישור המיזוג בין נטוויז'ן וסלקום הוא קו פרשת המים. היתר זה קבע כי השוק יתגבש לארבע קבוצות תקשורת גדולות. אך לא רק כך, מיזוגים אלה מחסלים סופית את החזון של הפרדה מלאה בין תשתיות ושירותים. מדיניות משרד התקשורת כבר קבעה הלכה למעשה כי התחרות העתידית בשוק תהיה תחרות בין מעט ענקים ולא בין הרבה קטנים. בסביבה כזו יש לאפשר לכל החברות למזג בין פעילות התשתית לפעילות השירותים, כלומר להסיר את חסמי ההפרדה המיבנית באופן מלא ולאפשר לבזק למזג את בזק בינלאומי, לסלקום למזג את נטוויז'ן ולפרטנר למזג באופן מלא את 012 סמייל.

בסביבה תחרותית זו, כל אחת מענקיות התקשורת תבסס את פעילותה על תשתית תקשורת עצמאית. תשתית זו, אם היא קווית או סלולרית, מייצרת לכל קבוצה זרם אדיר של מזומנים, ואתו חוסן פיננסי מהותי. עובדה זו מחזקת את הצורך בסימטריה רגולטורית, כלומר, השוואת התנאים כך שאין לקבוצה אחת יתרון רגולטורי מובנה על פני קבוצה אחרת.

אם בעבר ראה משרד התקשורת צורך בוויסות נתחי השוק וחיזוק החלשים על פני החזקים, עתה כבר אין חלשים בשוק ויש מקום להשוות את תנאי המשחק. לא עוד רגולציה שנועדה במוצהר לחזק את HOT על חשבון בזק, אלא רגולציה אחת שווה לכל.

תנאי משחק מאוזנים, ארוכי טווח, ימנעו את אחת הרעות החולות שהמשרד מעולם לא הצליח לפתור - חוסר ודאות רגולטורי. חוסר ודאות זה הקשה על הגופים לבצע השקעות, ועודד אותם לבחור באלטרנטיבה לא תחרותית. הם העדיפו שלא להתרחב לשווקים אחרים, למזער השקעות בתשתית ולהפנות את מרבית משאביהן לייצור תשואה לבעלי המניות. האינדיקציה הברורה לכך היא שיעור ההשקעות הנמוך שקיים בשוק בשנים האחרונות, ושיעור הדיווידנד הגבוה. כאן יש לסייג את HOT שמעולם לא חילקה דיווידנד ועדיין משקיעה יותר מכל החברות האחרות בשוק.

עיקרון זה חייב להנחות את ועדת חייק. על חייק לקבוע כללים שיעודדו את החברות לבצע השקעות בתשתיות תקשורת מתקדמות. סלקום ופרטנר הן חברות תשתית אדירות. ירצו להיכנס לשוק הקווי? עליהן להשקיע בתשתיות חלקיות או מלאות ולא רק לרכוב על התשתיות של בזק או HOT.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות