מה הסיכוי שלנו ליהפך לקנדה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה הסיכוי שלנו ליהפך לקנדה

האם יש סיכוי להעתיק את תרבות ההיי-טק לתוך חדרי המורים בישראל?

9תגובות

>> מקינזי, חברת הייעוץ הבינלאומית החשובה בעולם, בדקה מה מאפיין את מערכות החינוך שעברו את השיפור הגדול ביותר בעולם.

את הבדיקה ערכה מקינזי ב-20 מערכות חינוך בעולם, אותן היא דירגה לפי חמש רמות - מערכת חינוך חלשה, סבירה, טובה, טובה מאוד ומעולה - וזאת בהתבסס על הציונים שהשיגו התלמידים במבחני השוואה בינלאומיים, מבחני פיז"ה. על אף השונות הרבה ברמות האיכות של מערכות החינוך שנבדקו, כולן התאפיינו בהישג אחד דומה: כל 20 מערכות החינוך במחקר של מקינזי הן כאלה שעשו קפיצת מדרגה. משמע, מערכות חינוך שהצליחו להשתפר, שיפור משמעותי של שלב אחד לפחות בסולם האיכות למשך תקופה של חמש שנים לפחות.

בהשוואה של 20 מערכות החינוך שעשו בשני העשורים האחרונים את השיפור הבולט ביותר, התברר כי יש הבדל קוטבי בין הצרכים הניהוליים של מערכות חינוך חלשות לבין הצרכים של מערכות חינוך מצטיינות. כך, מערכות חינוך חלשות - כאלה שנאבקות באנלפבתיות של האוכלוסייה וכל מטרתן היא שתלמידים יגיעו לבית הספר וישלימו שמונה שנות לימוד - מתאפיינות בשליטה ריכוזית. מורים חסרי כישורים מקבלים תמיכה על ידי פיקוח הדוק, ועל ידי תוכניות לימודים מוכתבות מראש, כאשר כל המטרה היא לתת למורים כלים ללמד - ולתת למערכת כלים להפחתת פערים בין בתי ספר ובתוך בתי הספר.

לעומת זאת, מערכות חינוך מצטיינות מתאפיינות בביזור השליטה הריכוזית, והעברת כל הסמכות והאחריות לבתי הספר ולמורים עצמם. מערכות חינוך מצטיינות סומכות על איכות המורים שלהן, ונותנות למורים לנהל את עצמם. "מערכות חינוך חלשות", מגדירה זאת מקינזי, "מנסות להרים את הרצפה, בעוד שמערכות חינוך מצטיינות מתרכזות בפריצת התקרה כלפי מעלה".

"העלאת התקרה", מתברר, עוברת דרך העצמת מורים, ובעיקר - דרך שיתוף פעולה של המורים בינם לבין עצמם. כך, רשת חינוך מצטיינת בקליפורניה הפכה את הכיתות שלה למעבדת ניסוי לטכניקות לימוד. המורים מנסים מודלים שונים של לימוד ובוחנים מה עובד יותר טוב. ניסוי כזה, למשל, בחן אם יש יתרון ביצירת כיתות גן-כיתה א' מעורבות.

לאחר כמה שנים של לימוד מעורב שכזה, התברר למורים כי ההישגים של הכיתות המעורבות לא עלו. לכן, המורים חזרו והפרידו את הכיתות לפי גילאים, והשאירו רק את המרכיב האחד שהתברר כמוצלח בניסוי - העובדה שמורה מלמד את אותה כיתה שנתיים לפחות.

מדי יום שישי נפגשים המורים באותה רשת כדי לדון במשך כמה שעות בתוכניות השיעורים שלהם - בהתבסס על ההתקדמות של התלמידים בכיתות השונות בתחומים שונים. בכיתות היסודי המפגש נערך על בסיס גיל. בכיתות התיכון המפגש נערך לפי מקצוע לימוד. המפגשים נערכים תחת הנחיה של מורים, שזוהו כמורים מצטיינים.

התוצר של אותם מפגשים הוא מערכי שיעור משותפים והנחלת טכניקות לימוד מוצלחות לכל הרשת. בנוסף, מורים חדשים מקבלים הדרכה צמודה ממורים ותיקים מהם, אשר צופים בהם בשיעורים ומייעצים להם. בחלק מהמקומות ההדרכה נעשית און ליין - המורה מרכיב אוזניה, ותוך כדי שיעור המשקיף מייעץ לו כיצד עליו לנהוג כדי לשפר את השליטה שלו על הכיתה.

שיתוף של חדר המורים, הנחיה בידי מורים מצטיינים, הנחלה של טכניקות לימוד מצטיינות, הערכת מורים בידי מורים אחרים והפיכת בית הספר למעבדה מתמדת לבחינת שיטות לימוד - אלה מאפיינים את כל מערכות החינוך המצטיינות בעולם.

ישראל, נזכיר, אינה מערכת חינוך מצטיינת. ישראל מדורגת כמערכת בינונית-סבירה בלבד, ולפי השלב ההתפתחותי שלה, היא צריכה כיום להפעיל שיטות ניהול של הידוק הבקרה על בתי הספר, איסוף נתונים, סגירת פערים בין בתי ספר ובאופן כללי - ללמד את מערכת החינוך "לעבוד באופן מסודר ולפי הספר".

שתי הרפורמות בישראל - אופק חדש ועוז לתמורה - מנסות לממש כלים ניהוליים מסוג זה באמצעות מדידת ביצועי המורים ובתי הספר, ומתן תגמול למורים מצטיינים. לפי מקינזי, אלה הם אכן כלי הניהול המתאימים לרמת מערכת החינוך הישראלית. לפי מאפייני התרבות הישראלית - תרבות היי-טק, חובבת יצירתיות, יוזמה ומו"פ - דווקא המאפיינים של מערכות החינוך המצטיינות היו אמורות להתאים לנו יותר.

האם יש סיכוי להעתיק את תרבות ההיי-טק היזמית, היצירתית והעצמאית מאוד לתוך חדרי המורים בישראל? שתי הרפורמות החדשות, אם ינוהלו כנדרש, עשויות לתת לכך הזדמנות. זאת, באמצעות המשאב הבלתי רגיל של עשר שעות שהייה שבועיות בתוך תחומי בית הספר, שהמורים נדרשים להן.

הרפורמות אינן מגדירות מה ייעשה באותן שעות שהייה, והן נתונות לפרשנות של כל מנהל בית ספר. מפתה לחשוב מה עשוי לצמוח מאותן שעות, אם מנהלי בתי הספר ישכילו לנצל אותן לשעות של שיתוף פעולה, הפקת לקחים משותפת ותמיכה הדדית בין מורים. אם מנהלי בתי הספר ישכילו לעשות כן, מערכת החינוך בישראל עשויה לזנק - בתוך שנים ספורות - לרמה של קנדה, סינגפור או פינלנד.

עם זאת, בשביל שזה יקרה גם מנהלי בתי הספר זקוקים להדרכה, להעצמה ולשיתוף פעולה והפקת לקחים בינם לבין עצמם. האם משרד החינוך בישראל ערוך לעשות כן?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות