הגיע הזמן לשים סוף לבדידותם של מנהלי בתי הספר - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגיע הזמן לשים סוף לבדידותם של מנהלי בתי הספר

כולם מדברים על חשיבות המנהלים, אבל בעת צרה הם חסרי הגנה משפטית, חשופים לאיומים — ואף לאלימות ■ אחד ההסברים למציאות עגומה זו נעוץ בכך שהמנהלים חסרי קול ונעדרי ייצוג

10תגובות
פתיחת שנת הלימודים
אליהו הרשקוביץ

מערכת החינוך בישראל, כמו בכל העולם, משוועת לשינוי. אין זה סוד שהמאה ה–21 מחייבת את מערכות החינוך למהפכה תפישתית וארגונית מקיפה: שינוי של השיטה, התשתיות, ההתייחסות לכוח האדם, וגם של תכנים רבים. לא עוד מיקוד בהישגים לימודיים, שייעודם הרשמי הוא תעודת בגרות במתכונתה הנוכחית — אלא מערכת גמישה, המכוונת לחינוך רב־ממדי של ילדינו, לטובת עתידם ועתיד החברה, בראי העידן הנוכחי.

יש כמה מפתחות להובלת השינוי. האחד, הוא הסכמה גורפת הקיימת כיום, שחברה החפצה במערכת חינוך איכותית, מחויבת לחזק את מעמד אנשי החינוך — לא רק בשכרם. המפתח השני הוא החשיבות במתן אמון, שצריכה לחלחל לכל הדרגים: אמון של מורה בתלמידו, של מנהל במוריו ושל המערכת במנהליה. המפתח השלישי, שהוא החוליה החשובה ביותר לקידום המפתחות הקודמים, וניצב בחזית של אתגר השינוי, הוא מנהלי בתי הספר, רובם מנהלות.

שרי חינוך, מנהלים כלליים במשרד החינוך ומומחים שונים — כולם מיטיבים לדבר על חשיבותו של מעמד המנהל, ונוהגים להצהיר בכל עת כי "מנהל/ת הוא התפקיד החשוב במערכת". ואולם את הפער העצום בין המלים הגבוהות למציאות היומיומית, מזהה כל מי שמכיר את המערכת מבפנים. המנהלים מגיעים עם דאגה אמיתית לילדים, אוחזים בראייה מערכתית, וחותרים לעשייה ערכית למען החברה כולה. אבל בצוק העתים הם נותרים לא אחת בדד, נעדרים הגנה משפטית מול תביעות, חשופים לאיומים ואף לאלימות, לתלונות כזב, ללשון הרע ברשתות החברתיות, ולמערך לחצים בלתי פוסק מסביב לשעון.

לא פעם, אבסורדי ככל שזה נשמע, שכרם של מנהלי בתי הספר נמוך משל מוריהם שעובדים הרבה פחות מהם, ואין להשוות את רמת האחריות שיש להם ואת מורכבות תפקידם. קשיי התפקיד אינם מוכרים לרבים בציבור. מנהל בית ספר נדרש למעשה למומחיות ולהבנה בעשרות רבות של נושאים, והכל במקביל לטיפול במאות ואלפי ילדים מדי יום. אחד המנהלים הבכירים במשק אמר לי פעם כי לדעתו מנהל בית ספר הוא התפקיד הניהולי המורכב ביותר שנתקל בו. המחסור במאות מנהלים, והמציאות של מאות תקנים בלתי־מאוישים, מעידה כאלף עדים על ההכרח בחיזוק מעמדם של המנהלים.

אחד ההסברים למציאות עגומה זו נעוץ בכך שהמנהלים חסרי קול ונעדרי ייצוג. קולם של מנהלי בתי הספר אינו זוכה להישמע בדלת הראשית, לא רשמית ולא מעשית, במסגרת ניהול המדיניות במרחב שבין משרד החינוך לארגוני המורים לדורותיהם. ארגוני המורים מקפידים — ובצדק מבחינתם — להתמקד בייצוג המורים, שלא אחת אף מצויים בניגוד עניינים אינהרנטי מול המנהלים. התוצאה היא לא אחת מתחים מערכתיים שמסיגים את החינוך לאחור. רק כדי להמחיש את הדברים: האם יש עוד ארגון שבו מנהלם הישיר של 200 עובדים לא בוחר אותם, לא רשאי להחליפם (אף לא את הגרוע שבהם), לא קובע את שכרם — ולמעשה אינו מעסיקם.

הגיע הזמן לשנות את המצב. לראשונה זה עשרות שנים, מאות רבות של מנהלי בתי ספר אזרו עוז והחליטו להקים ארגון יציג — שיספק את המנהיגות הנחוצה כל כך להובלת אותו שינוי חברתי מיוחל. מעבר לצורך להגן על המנהלים ולשפר את תנאי עבודתם, מנהלי בתי הספר, ואני בתוכם, קוראים לשר החינוך, נפתלי בנט, ולראשי המערכת לפעול להבטחת מעמדם של מנהיגי החינוך בישראל. אנחנו קוראים לשיתוף פעולה למען חינוך טוב יותר לדור העתיד שלנו.

הכותב הוא מנהל בית הספר התיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב, ושותף להקמת ארגון מנהלי בתי הספר הראשון בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות