חמש סיכות בבועת הסחורות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חמש סיכות בבועת הסחורות

תגובות

מחירי הסחורות כיכבו במאי בחדשות. את מרב תשומת הלב קיבלה מתכת הכסף, שמחירה צנח בתוך שבועיים בכ־30%. הצניחה החלה לאחר שבאפריל לבדו זינק הכסף ב־19%, והגיע כמעט ל־50 דולר, קרוב לשיא ההיסטורי שלו מ־1980. את נפילת הכסף ליוו גם הנפט והזהב שאיבדו 10%־15% ממחירם.

הצניחה החדה והמהירה העלתה אצל רבים את השאלה אם מחירי הסחורות כבר הגיעו לשיא, והאם מכאן הם צפויים לרדת לאחר 10 שנים של גאות. מבלי להיכנס לשאלה אם מחירי הסחורות משקפים בועה או לא, ישנם היום לא מעט גורמים שיכולים להניע אותם דרומה. זה כמובן לא אומר שהדברים יקרו ממש מחר, אבל ככל שהזמן יתקדם עשויים להתפתח מספיק כוחות שיבלמו את הגאות הזו ולהפוך את כיוונה. הנה כמה מהם.

הביקוש יירד: מחירים גבוהים משנים התנהגות כלכלית של אנשים, גם אם לוקח זמן להפנים הרגלים חדשים. כאשר עלות נסיעה במכונית ממוצעת בישראל מגיעה ל־75־80 אגורות לקילומטר, אין ברירה אלא לשנות הרגלים. לעבודה צריך אמנם לנסוע, אבל את הנסיעות למטרות פנאי אפשר לצמצם.

זוכרים את משבר העגבניות רק לפני כמה חודשים? עקב המחסור, הגיע מחיר העגבניות לכ־20 שקל לק"ג. ומה עשינו כשזה קרה? נכון, קנינו פחות עגבניות, אכלנו מהן פחות, וכנראה שגם זרקנו פחות.

כשהביקוש יורד, בהנחה שאין בעיות מהותיות בהיצע, גם המחירים יורדים. דוגמה לכך קיבלנו במהלך המשבר הפיננסי של 2008, כאשר מחיריהן של מרבית הסחורות צנחו בעקבות ציפייה לירידה דרסטית בביקושים.

ההיצע יעלה: מחירי הסחורות הגבוהים ממריצים את יצרני הסחורות לייצר יותר כדי ליהנות ככל הניתן מהגאות. גם הם יודעים שהגאות הזו לא תימשך לנצח. וכך לצד תגבור ההשקעות במכרות ברזל חדשים ובחיפושי נפט וגז, שטחי קרקע נרחבים מוכשרים לחקלאות וכל אלה מגדילים את ההיצע.

בנוסף היצע סחורות מתכת גדל מכיוון אחר - מחזור. במדינות המפותחות מחזור פלדה למשל יכול להגיע עד לכ־50% מהצריכה. במדינות מתפתחות מפעלי המחזור נמצאים בחיתוליהם אבל התופעה מתרחבת. כאשר דור המכוניות הנוכחי בסין יגיע למגרסות ולכורי ההיתוך, הצורך שלה ביבוא מתכות יירד. כשיפגשו שני הקווים הללו - היצע עולה של חברות הכרייה וביקוש פוחת מסין והודו - ירידת מחירי המתכות תהיה לעובדה.

הצמיחה העולמית תרד: מדינות רבות באירופה סובלות ממשברי חובות ומתישהו הן יצטרכו לטפל בכך - להעלות מסים, להרע תנאי פנסיה ולקצץ בשירותים ממשלתיים. גם בארה”ב המצב לא פשוט. המדינה הגיעה באחרונה לתקרת החוב המותר לה בחוק (14.3 טריליון דולר), ועדיין אין הסכמה באשר להעלאת התקרה. שוק הנדל”ן למגורים בארה”ב ממשיך לצנוח זו השנה החמישית ברציפות, והסוף עדיין לא נראה. נתוני התעסוקה השתפרו מעט, אבל שיעור האבטלה עדיין קרוב ל־9%.

לצד הבעיות במדינות המערב, יש לא מעט סיכונים גם בכלכלות המתעוררות הגדולות. העיוותים בכלכלה הסינית מתחילים להתרבות וככל שחולף הזמן נראה שהצמיחה בסין נשענת יותר על השקעות מרובות בנדל”ן ובתשתיות, ופחות על יצוא וצריכה מקומית. הממשלה הסינית נחושה לצנן את הכלכלה באמצעות העלאות ריבית והגבלות אשראי ומוכנה להקריב כמה אחוזי צמיחה לטובת יציבות מחירים. כאשר האוויר מבועת הנדל”ן הסיני יתחיל לצאת, שיעורי הצמיחה של הכלכלה בסין עלולים להיות הרבה יותר צנועים, דבר שישליך באופן מיידי גם על הביקושים לסחורות מכל הסוגים.

הריבית בארה"ב תעלה: בחודש שעבר הגיעה האינפלציה גם לארצות הברית. שיעור האינפלציה שנמדד באפריל היה גבוה מ־3%. בארה”ב נוהג הבנק המרכזי להתייחס בעיקר ל”אינפלציית הליבה”, כלומר, בנטרול עליות מחירי המזון והאנרגיה. באופן הזה מצליחה ארה”ב להימנע מהעלאת הריבית משום שלכאורה “אין אינפלציה”.

אבל בשאר העולם המצב יותר מעיק. באירופה כבר החלו להעלות ריבית וכך גם בחלקים אחרים של העולם. בסופו של דבר יגיע גם יומה של ארה”ב להעלות את הריבית הריאלית. כאשר זה יקרה, חלק גדול מהכסף שהושקע בסחורות יצא מהן ומחירן יצנח. השאלה העיקרית היא מתי תועלה הרבית ובאיזה קצב.

הדולר יעלה: מחירן של הסחורות נקוב בעיקר בדולר האמריקאי, וחלק ניכר מהעלייה במחיריהן נבעה מחולשת המטבע. הנפילה של חלק מהסחורות במאי נעשתה במקביל להתחזקות הדולר בעולם, ובמיוחד מול היורו.
רבים סבורים שברגע שהשווקים יזהו תחילתו של מהלך להעלאת ריבית בארה”ב, הדולר יתחיל להתחזק. במילים אחרות, עתידו של שוק הסחורות העולמי נתון כרגע בידיו של איש אחד: יו”ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי, האיש הקובע את הריבית בארה”ב.

הטור מתפרסמם בגיליון יוני של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות