מתי בפעם האחרונה טופלתם אצל רופא ערבי? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתי בפעם האחרונה טופלתם אצל רופא ערבי?

איך נדע שיש רופאים ערבים מומחים? איך נסכים להתייעץ עם נשות ואנשי משפט ערבים? למה שנחפש הרצאה של יזמת היי־טק או חוקר חינוך - אם מעולם לא שמענו עליהם? ■ אחת הסיבות להרגשות האלה היא חוסר השתתפות מומחים ערבים כדוברים בכנסים המקצועיים

11תגובות
מתנדבות ערביות בשירות לאומי בבית החולים בנהריה
ירון קמינסקי

הילד חולה. אחרי שסוף־סוף הגעתם למוקדן כדי לקבוע תור לבן הקטן, נותנים לכם שם של רופאה ערבייה. מרגישים בידיים טובות? בואו נודה על האמת, לא כל כך. וכן, אתם יודעים שהיא למדה וקיבלה תעודה ורישיון כמו יתר הרופאים במרפאה. אפילו בדקתם בגוגל וראיתם שהיא עובדת במקומות מכובדים. אתם מחליטים ללכת, ומגלים שלמרות המבטא העדין, היא נראית מקצועית ומבינה עניין. ובכל זאת, אתם עדיין לא לגמרי בטוחים. בכל זאת, פעם ראשונה.

ובאמת, איך נדע? איך נדע שיש רופאים ערבים מומחים? איך נסכים להתייעץ עם נשות ואנשי משפט ערבים? למה שנחפש הרצאה של יזמת היי־טק או חוקר חינוך - אם מעולם לא שמענו עליהם? מרבית נשות ואנשי המקצוע הערבים כמעט שלא מופיעים על במות הכנסים המקצועיים, הכלכליים והאקדמיים בישראל. בוודאי לא ביחס התואם לכך שהם מהווים כחמישית מהאוכלוסייה. המציאות הזו, שבה דוברות ודוברים ערבים חסרים במושבים ובהרצאות בוועידות, היא הדרה הלכה למעשה.

חוסר ההיכרות יוצר הדרה, שגוררת פגיעה אישית - משום שהיא פוגעת בתעסוקה. אפשרויות הקידום המקצועי מצטמצמות כאשר לא משתתפים במינגלינג בזמן הכנס, וכשברזומה אין אף הרצאה או פאנל מוועידה מרכזית מהשנים האחרונות.

הבורות שלנו יוצרת הדרה - משום שכאשר צעירה ערביה מסיימת תואר ראשון, רוב הסיכויים שמעולם לא ראתה הזמנה לכנס גדול ונחשב שבו ישתתף המרצה הערבי שלימד אותה. הסטודנטית הזו כבר יודעת היטב מהם גבולות החלומות והשאיפות שלה. היא תדע להתאים את הבחירות המקצועיות למציאות - והנה חסם נוסף בדרך לשוויון.

ההדרה הזו שולחת אדוות לכלל החברה בישראל, ולסיכוי לבנות כאן חברה משותפת. כשאנחנו לא רואים נשות ואנשי מקצוע ערבים שמדברים על אמנות, כלכלה, ספרות או משפטים, אנחנו לא יודעים לדמיין אותם; אנחנו פשוט לא יכולים. ובאופן די טבעי, אנחנו מניחים שאין כאלה, וזה מתיישב בצורה נוחה עם התפישות שהיו לנו גם כך. החברה הערבית היא חברה פעילה עם כוחות עשייה חיוביים, אך עצם היותה מיעוט לאומי מונע ממנה להיות שותפה בעיצוב העתיד של המקום הזה כעתיד משותף, טוב יותר והוגן כלפי כל מי שחי כאן.

הכנסת שחקנים חדשים למגרש דורשת מאמץ ואורך נשימה. זה דורש מאמץ של מארגני כנסים, שישקיעו זמן ויחפשו במחוזות חדשים; מאמץ לתכנן את לוח השנה תוך כדי התייחסות לחגים נוספים; מאמץ להכיר את נקודות התורפה, ליזום, להעז ולגוון.

זה דורש גם מאתנו, הציבור, לשים לב מי חסר על הבמה. עלינו לדרוש לשמוע את הקולות המושתקים כדי שניחשף ליותר מידע ונקודות מבט. המאמץ הזה שווה, משום שזו הדרך להסיר אט-אט את מחסום הפחד ולבסס את האמון. זאת הדרך לקדם כאן עתיד שוויוני ומשותף באמת לערבים וליהודים.

הכותבת היא רכזת פרויקטים בעמותת סיכוי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות