על אשפה ודעה קדומה: העתירה המוזרה של התאחדות התעשיינים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על אשפה ודעה קדומה: העתירה המוזרה של התאחדות התעשיינים

בעוד התעשיינים ובעלי העסקים יכולים לבחור להתקשר עם תאגידי מיחזור, להפחתה משמעותית של כמויות הפסולת לפינוי על ידי הרשות המקומית, הם בוחרים ללכת עם הראש בקיר נגד הקידמה ולהתעלם מהסביבה

3תגובות
מירב מורן

אין אויב גדול יותר לחדשנות מאשר קיבעון מחשבתי. כשלאונרדו דה וינצ'י רצה לבנות מכונה שתעזור לבני אדם לעוף, הוא חיקה את מעוף הציפור, מתוך קונספציה כי רק כך יוכל להשיג את המטרה. הקונספציה הזאת, שהוטמעה בראשו ובראשם של בני דורו, עצרה אותם מלעשות את הקפיצה הגדולה קדימה בתעופה, שבמאה ה-20 שינתה את העולם. קיבעון הוא מעצור השגור גם בראשם של תעשיינים וחברות בישראל כיום, המעוניינים יותר מכל לשמר את המצב הקיים, שלא פועל לטובת אף אחד - גם לא לטובתם שלהם.

הדבר בא לידי ביטוי לאחרונה בישראל ביתר שאת, בעתירתה המוזרה של התאחדות התעשיינים נגד הרשויות המקומיות, המבקשות להטיל על התעשיינים אגרת פינוי פסולת בכמות חריגה. מדוע זאת עתירה מוזרה? כי בעוד התעשיינים ובעלי העסקים יכולים לבחור להתקשר עם תאגידי מיחזור, להפחתה משמעותית של כמויות הפסולת לפינוי על ידי הרשות המקומית, ובכך גם להפחתת אגרת פינוי הפסולת החריגה, הם בוחרים ללכת עם הראש בקיר נגד הקידמה ולהתעלם מהסביבה.

בעתירה שהגישה התאחדות התעשיינים לבג"ץ היא טוענת שהאגרה היא "המצאה שנועדה לסחוט כספים" מעסקים הפועלים בשטחי הרשויות והערים השונות. ההתאחדות מסבירה, יש שיאמרו בצדק, כי פינוי האשפה הוא שירות שאמור להיכלל בתשלומי הארנונה שגובות הרשויות המקומיות. ייתכן כי יש צדק בדבריה, אבל החוכמה המצופה מהתעשיינים של הסטארט-אפ ניישן היא להפוך איום להזדמנות.

למעשה, מנקודת מבטה של הרשות המקומית, כאשר התעשיין מתקשר בהסכם עם תאגיד למיחזור פסולת אלקטרונית ועם תאגיד למיחזור אריזות, הוא בעצם מטפל בעיקר הפסולת היבשה שלו בעצמו, ומפחית משמעותית את כמות הפסולת שהוא מייצר. כשעיקר הפסולת של התעשיינים ובתי העסק היא תעשייתית, אלקטרונית או אריזות מפלסטיק, הם נותרים עם קמצוץ של פסולת רטובה לטיפול על ידי הרשויות המקומיות.

באופן כללי, התעשיין גם לא משלם על מיחזור. על פי החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי, אלקטרוני ובסוללות, תאגיד המיחזור, שהוא גוף היישום המוכר, צריך לממן את איסוף ומיון הפסולת האלקטרונית עבור התעשיין - בנוסף לפינוי בחינם. יכול התעשיין לפנות אריזות באמצעות תאגיד המיחזור תמיר. מדובר בגוף בבעלות התעשיינים, שגם מממנים את פעילותו, ולפיכך הם צריכים להיות הראשונים ליהנות מפירותיו בהתאם לחוק להסדרת אריזות.

יותר ויותר חברות בכל העולם מבינות את היתרונות וההזדמנויות הרבות שמיחזור מביא להן, שלא לומר רווחיות. המודעות הגוברת לסכנות בפסולת אלקטרונית שאינה מטופלת, ולהררי הפלסטיק השוטפים את האוקיינוסים ומזהמים את האדמה, הפכה את האזרחים למצפוניים הרבה יותר, והציפיות שלהם מתעשיינים וחברות עולות כל הזמן. הם מענישים את המזהמים ותומכים בממחזרים.

קשה אם כן להבין את הרציונל של התאחדות התעשיינים בעתירתה לבג"ץ. התעשיינים רוצים להשאיר את החוקים וההליכים המקובלים כפי שהיו מאז ומתמיד. זהו קיבעון שעומד לרועץ עבור חברות, ארגונים ותעשיות המעוניינים להישאר רלוונטיים. וינסטון צ'רצ'יל אמר כי גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול, ושינוי גישה זה מה שנדרש כיום מהתעשיינים ומהחברות.

מדינת ישראל היא חלק משוק גלובלי ודינמי, שבו חברות החפצות חיים חייבות להסתכל קדימה, לחדש ולעוף. אם הן מסרבות בתוקף לעשות זאת בעצמן, הרגולטורים יכולים להכריח אותן לעשות כן.

הכותב הוא מנכ"ל משותף בתאגיד מ.א.י למיחזור אלקטרוניקה לישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות