רשות ההגבלים צריכה להתערב בתנאי מיזוג רשת-ערוץ 10

רגולטורים צריכים לעיתים להציץ אל מעבר לכתפה של ליבת הסמכות שלהם ולהתחשב בשיקולי מדיניות רחבים יותר ■ אותה רשות נקטה בגישה שונה לגמרי במיזוגים אחרים שהתבצעו לא מזמן בשוק התקשורת

אלעד מן
אלעד מן
מיכל הלפרין
מיכל הלפריןצילום: אוליבייה פיטוסי
אלעד מן
אלעד מן

במאמר שפורסם לאחרונה סבר עו"ד אורי פורת, כי "רשות ההגבלים מתעלמת משיקולים שאינם קשורים לתחרות, וטוב שכך" (דה מרקר, 3.9.2018). תמצית עמדתו, כפי שגרסה כותרת המשנה היתה כי "גישה זו מחזירה את הרשות לגבולות בהם היא בעלת עוצמה, ותמנע פיחות במעמדה מול משרדי הממשלה האחרים". אלא שגישתה זו של הרשות ונסיון להיסגר בד' אמותיה הצרות של התחרות, מביאה למעשה ליצירת איי רגולציה מבודדים, אי אחידות ופוגעת בהרמוניה שאסדרה יעילה צריכה להתאפיין בה. אם ננסה לאפיין את המצב הראוי, נוכל לומר כי רגולטורים צריכים לעיתים להציץ אל מעבר לכתפה של ליבת הסמכות שלהם ולהתחשב בשיקולי מדיניות רחבים יותר, תוך שיתוף פעולה והיוועצות ברגולטורים אחרים שיש להם נגיעה לתחום המפוקח.

עמדתו של עו"ד פורת הובעה אגב בחינת המיזוג של ערוץ 10 ורשת. בחינת המיזוג הסתיימה באישורו, בלא תנאים מלבד חיובה של רשת למכור את אחזקותיה בחברת החדשות הישראלית, עניין שממילא היא מחויבת בו על פי חוק. מעבר לביקורת שיש להביע על אופן בחינת המיזוג הזה בהקשרים ישירים של דיני תחרות ובטיעוני ליבה הנוגעים להם, כמו תיאוריית הפירמה הכושלת למשל (גילוי נאות: הצלחה, שאני יועצה המשפטי, הגישה ערר לבית הדין להגבלים לאחר אישור המיזוג, בו הובעה גם ביקורת זו), צריך לזכור, כפי שכותב פורת עצמו, כי הרשות עצמה נקטה גישה אחרת לגמרי במיזוגים בשוק המדיה והתקשורת לא לפני זמן רב.

כך היה למשל אגב בחינת המיזוג בין "ישראל היום" ל"מקור ראשון", שנבחן על ידי הרשות בתקופתו של דיויד גילה כממונה. מסמכים מתיק המיזוג שנחשפו אז בעקבות בקשת חופש מידע של הצלחה ופורסמו במדור הגנזך המשותף לה ולעין השביעית, מעידים על הלך הרוח והשיקולים עליהם הצהירו אנשי רשות ההגבלים ביחס לבחינת מיזוגים בשוק התקשורת.

אגב הדיונים באותו מיזוג, מי שהיה הכלכלן הראשי של הרשות באותם ימים, אסף אילת, המכהן היום כראש רשות החשמל, הביע חששות משמעותיים כשאמר: "[זה] מיזוג יוצא דופן, כי השוק יוצא דופן. המגוון הוא יחסית קריטי, בניגוד לשווקים בהם מסתכלים על מחיר ואיכות. אם מחסלים את איכותם של חלק מהמוצרים - זה יכול להוות פגיעה. למגוון יש ערך אינהרנטי - הציבור בכללותו, וכל קורא בפרט".

אילת הוסיף אז הסבר על מאפיין מרכזי של שוק התקשורת המבדל אותו משווקים קלאסיים אחרים. "[זה] שוק בו מקסום רווח כלכלי הוא לא האינטרס היחיד של הנמצאים בשוק. בזה השוני משוק רגיל. באופן כללי, אנשים מוכנים לשלם הרבה כדי להפיץ אידיאולוגיה, וזה מעבר לתמריצים כלכליים. הפצת אידיאולוגיה זה בהגדרה פוגע במגוון. להפוך שני מוצרים למוצרים דומים. בשוק העיתונות יש השפעה לבעלים, רוח המפקד. זה נכון גם בשווקים אחרים, אבל פחות הגיוני בגלל הרצון להרוויח. אבל ברגע שלבעלים יש אינטרס אחר - זה משנה את התמונה". הנה - כל התורה כולה בדבריו קצרים וברורים של בכיר ברשות, לא מי שנחשב לאקטיביסט רגולטורי והביע לא פעם עמדות שניתן להגדירן מצמצמות ושמרניות יותר בנוגע לתפקיד הרגולציה.

ניתן כמובן לטעון שהסתכלות כזו היא הרחבה שלא לצורך של תפקידה של רשות ההגבלים, אך כאן מדובר גם בסוגיות רלוונטיות לתחרות, מגוון ואיכות בשוק עצמו - סוגיות שהן בתחום עיסוקה של הרשות ממילא. הרשות אינה יכולה להתעלם ממאפייניו של שוק התקשורת, מטעמי הצרכנים ומכשלי השוק הנוגעים לו כשהיא בוחנת מיזוגים בשוק זה. על כן, טיעוני הביקורת של עו"ד פורת לוקים למעשה בהכללה גורפת, בעוד שהגישה הנכונה צריכה להיות פרגמטיזם רגולטורי, החותר להרמוניה בין מפקחים ושיקולים ולא איי רגולציה שביניהם המפוקחים והציבור נשטפים בזרם תודעה שגוי ונחבטים אל סלעי המציאות האפורה.

אלעד מן הוא יועמ"ש הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת ויו"ר עמותת העין השביעית, העוסק גם במשפט מסחרי-בינלאומי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום