דווקא כשלא מוגשות תלונות - סימן שיש הטרדות מיניות

כשארגון גדול, כמו פוקס, מתהדר בהיעדר תלונות על הטרדה מינית, צריכה להידלק נורה אדומה - מכיוון שכנראה יש הטרדות, אבל אין במקום אווירה המעודדת דיווח וקיים חוסר אמון במנגנון המקומי לטיפול בתלונות

הילה נויבך
הילה נויבך
הראל ויזל
הראל ויזלצילום: אייל טואג
הילה נויבך
הילה נויבך

"בפוקס לא התקבלה מעולם כל תלונה העוסקת בהטרדה מינית על ידי מי מבכירי הקבוצה, לרבות המנכ"ל, ואף לא תלונה כלשהי בעניין קיומה לכאורה של אווירה סקסיסטית" — כך ניסתה להרגיע פוקס את הלקוחות והמשקיעים בעקבות פרסומו בשבוע שעבר של התחקיר בדבר הטרדות מיניות מצד מנכ"ל החברה ובעל השליטה בה, הראל ויזל. המשוואה שניסו להציג בחברה היא אפס תלונות - משמע אפס הטרדות. אבל לא כך הוא, ואפילו להפך.

מחקרים מלמדים כי הטרדות מיניות הן תופעה רווחת במקומות עבודה, אבל במקרים רבים לא מדווחת. כשארגון גדול מתהדר בהיעדר תלונות על הטרדות מיניות, צריכות להידלק כל הנורות האדומות, מכיוון שכנראה יש הטרדות — אבל אין במקום אווירה המעודדת דיווח וקיים חוסר אמון במנגנון המקומי לטיפול בתלונות.

באופן שעשוי להישמע אבסורדי, דווקא ארגונים שבהם מוגשות תלונות — ואפילו רבות — הם במקרים רבים מקומות העבודה הבטוחים והמכבדים יותר. הדבר נובע מכך שהעובדות והעובדים מרגישים מספיק בנוח לפנות אל הגורמים הרלוונטיים, להגיש תלונה בנושא ולדעת כי זו תטופל.

כך, למשל, כשדווח באחרונה על העלייה במספר התלונות על הטרדות מיניות בצה"ל, הגיבו העוסקות והעוסקים בתחום בסיפוק — שכן הדבר מעיד על עבודת עומק שנעשתה בתחום, שבגינה חיילות וחיילים חשים כיום ביטחון גדול יותר בהגשת תלונה.

בנוסף, האי־אמון שהביעו המשקיעים במניית פוקס בימים שאחרי פרסום התלונות על ההטרדות המיניות בקבוצה, גם הוא מעודד ומעיד על כך שאחריות חברתית אינה עוד סיסמה שגופים עסקיים רק מתהדרים בה. זהו איתות נוסף של הציבור כי הוא אינו סבלני כבעבר כלפי מנהלים, חזקים ודומיננטיים ככל שיהיו, שאינם מאפשרים לנשים להתנהל בצורה מקצועית בעולם העבודה — ורואים בהן כלי לסיפוק צורכיהם.

צילום: BRENDAN MCDERMID/רויטרס

חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא גם בתופעה חדשה שנחשפה באחרונה בארה"ב ומכונה "תניית ויינשטיין" (על שם המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין, שמספר עצום של נשים שעבדו עמו הגישו נגדו תלונות בגין תקיפה מינית). כתוצאה מהמקרה שלו בפרט, ומתנועת #metoo בכלל, נדרשות כעת חברות רבות בשלב בדיקת הנאותות טרם רכישה או מיזוג להתחייב כי לא ידוע להן על טענות להטרדות מיניות מצד בכירי החברה הנרכשת.

הטרדות מיניות הן מגפה חברתית חמורה שיש לה השלכות כלכליות רבות על כל המעורבים. מעבר לפגיעה הנפשית והתעסוקתית בקורבן ההטרדה וההשלכות על המשך העסקת המטריד (או המטרידה), נגרמים נזקים רבים אחרים במקום העבודה: ירידה בפריון העבודה, פגיעה בתחושת הביטחון של כל העובדים, ניוד גבוה של עובדים, הפסד כוח אדם, הליכים משפטיים — וכמובן פגיעה בתדמית ובמוניטין של העסק.

בסקר היחיד שבדק את הנושא בישראל ופורסם על ידי משרד הכלכלה ב–2012, נמצא כי כ–40% מהנשים דיווחו על הטרדה מינית במקום עבודתן. משרד הכלכלה הוסיף והעריך את המחיר הכלכלי והאישי שגובות ההטרדות המיניות מהנשים המוטרדות ומהמעסיקים: יותר מ–20% מהנשים שהוטרדו דיווחו על ירידה בפריון העבודה, יותר מ–8% נעדרו מן העבודה לכמה ימים בעקבות ההטרדה, ויותר מ–9% הפסיקו עזבו את מקום העבודה — מתוך האחרונות, 11% לא חיפשו מקום עבודה חלופי, וליתר הנשים החיפוש ארך 4.4 חודשים בממוצע. לאור נתונים אלה, הוערך כי אובדן התוצר השנתי בגין פגיעה בעובדת אחת מסתכם ב–13.5 אלף שקל בממוצע, שמצטברים לאובדן של כמיליארד שקל מהתוצר הלאומי השנתי.

יצירת סביבת עבודה בטוחה לכל העובדות והעובדים היא אינטרס של כל מקום עבודה, ולא רק אינטרס חברתי. הנתונים מלמדים כי גם האינטרס העסקי־כלכלי גרידא של כל מעסיק הוא בקיומו של מקום עבודה בטוח ונטול הטרדות מיניות.

הכותבת היא עורכת דין,מנהלת תחום מניעת הטרדה מינית באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker