מה לעשות אחרי שנבטל את בחינות הבגרות

ביטול בחינות הבגרות יכול לחסוך למערכת החינוך מאות מיליוני שקלים בשנה ■ איך אפשר לעשות זאת, ומה החלופה ההגיונית?

אברהם פרנק
אברהם פרנק
בחינת בגרות מתמטיקה
בחינת בגרות. צריך לעדכן את מערכת החינוך לצרכים של המאה ה–21צילום: אלון רון
אברהם פרנק
אברהם פרנק

בכתבתו של ליאור דטל על "תעשיית הבגרויות" דווח לנו שבחינות הבגרות עולות כחצי מיליארד שקל בשנה. הרבה מאוד כסף. עוד נאמר בכתבה שהכסף הרב אינו מקדם את מערכת החינוך, אלא מקשה עליה להתקדם ליעדים עדכניים. השאלה העולה בעקבות המידע היא כיצד ניתן לעשות שימוש אחר בכסף הרב, כדי לקדם את המערכת לצרכים של מערכת החינוך ב–2020 ואחריה.

עקרונית, עלינו לבטל את הבגרויות, אך להותיר ארבע בחינות כדי ליצור רף אחיד ולהבטיח למידה של נושאים חיוניים: בחינה באוריינות מתמטית ובחינה באזרחות, עם קבלת תעודת הזהות, שתיהן בכיתה י'; ובחינות בעברית ואנגלית בסוף י"ב, כי הן "כלי עבודה" חיוניים לכל דבר ועניין. מי שירגיש צורך בכך, ייבחן גם בערבית כשפה שוות ערך לעברית ואנגלית לצורך הבגרויות. ארבע בחינות החובה ותעודת סיום 12 שנות חינוך יהיו כרטיס הכניסה לאקדמיה. ובכן, ירדו 100 מיליון שקל לצורך "הבגרות החדשה". עכשיו עלינו לראות מה עושים עם 400 מיליון שקל.

הכסף דרוש כדי להעביר את המערכת לכך שתכשיר את חניכיה למיומנויות המאה ה–21. בגדול, זה אומר מערכת שמאתגרת ומסקרנת את תלמידיה, בניגוד גמור למה שקורה היום. המיומנויות של המאה ה–21 כוללות, בין השאר, יכולת ללמידה עצמית, הדרושה למי שעתיד להיות לומד לאורך החיים ועתיד להיכנס לשוק עבודה בלתי ידוע; יכולת לחשיבה ביקורתית ושאילת שאלות, כדי להבין את מה שקורה סביבנו במציאות כאוטית; יכולת לחשוב יצירתית בסביבה תחרותית יותר מאי־פעם; יכולת לאמפתיה ולתקשורת בין־אישית סבלנית וסובלנית; הכרת הטכנולוגיה והשימושים המגוונים בה; הכרת תכני ידע רלוונטיים במגוון נושאים וטכניקות למידה, שבהם התלמיד הוא שותף ומעורב אקטיבית; מערכת גמישה לפעילות מגוונת של התלמידים במהלך יום הלימודים, כולל מחוץ לבית הספר; ועוד.

מספר הנבחנים בבחינות הבגרות בקרב תלמידי י"ב, באלפים

השינוי הזה במערכת, שרובה מבוססת עד כה על שיעורים פרונטליים, הוא קשה ובמידת מה אכזרי. הוא מצריך אנשים שיהיו מסוגלים למעבר חד ומורכב מצד אחד, ומן הצד השני מצריך להיפרד ממורים שלא יהיה בכוחם לבצע את השינוי. כלומר, השינוי כולל הוצאה של חלק גדול מהסכום על הכשרת מורים לאורך זמן, למשימות שונות מאלה שאליהן הורגלו. חלק גדול אחר מן הסכום ייצא על פיצויי פרישה מוגדלים למורים שלא יראו עצמם מתאימים למערכת המאה ה–21.

בנקודה זו אנחנו פוגשים את ארגוני המורים. מבין שני ארגונים קיימים — אחד למורי היסודי וחטיבת הביניים, והשני למורי החטיבה העליונה — צפוי שארגון המורים העל־יסודיים יהיה מיליטנטי יותר נגד השינויים. הארגונים הללו, שיודעים להיאבק על תנאי עבודה ושכר בלבד, אבל לא על מעמד המורה בחברה או על תוכן עבודתו כחלוץ חברתי, יתייצבו כנגד. הסיבה לרדיקליות של ארגון המורים העל־יסודיים, מלבד הקיבעון הקונספטואלי שבו הוא נתון, היא גמולי הבגרות. מורים המלמדים לבגרות מקבלים לכך גמול משמעותי בשכרם, ואם הבגרות בעיקרה תתבטל, הם יאבדו הכנסה. אי־לכך, צריך יהיה לפצות את המורים בעליית שכר.

שינויים ארגוניים מתרחשים לעתים מלמעלה, מן הגורמים המובילים, למטה, אל גורמי הביצוע. בהזדמנויות אחרות הם מתבצעים מלמטה למעלה. נראה שזה יהיה אופי השינוי החינוכי בישראל — מלמטה למעלה. ארגונים וולונטריים רבים קמים בימים אלה למען שינוי חינוכי, ואחד מהם אף נקרא "ככה זה לא יכול להימשך". חצי מיליארד שקל הוא סכום נאה להתחלה, אבל אפשר יהיה למצוא ב"מרתפי משרד החינוך" עוד כספים, אם יהפכו שם אבנים כמו שצריך.

הכותב הוא ד"ר במינהל ומדיניות החינוך

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ