בחינות ההסמכה של עורכי הדין ורואי החשבון מכשילות בכוונה

הציבור מאבד את אמונו בעורכי הבחינות, וקשה שלא לחשוד בשיקולים זרים המובילים לסינון האכזרי של הנבחנים

אילן ורדניקוב
אילן ורדניקוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בחינות ללשכת עורכי הדין
אילן ורדניקוב
אילן ורדניקוב

ודאי שמעתם בעבר את המשפט: עיתוי זה הכל בחיים. משפט זה נכון במיוחד בתחום ההשקעות, שכן לעיתוי הביצוע של השקעה יש משמעות קריטית, שיכולה להסביר את ההבדל בין הצלחה פנומנלית לכישלון אדיר. למשל, שני משקיעים זהים שהשקיעו מיליון שקל במניות של חברת אל על - ומימשו אותן כעבור שנה. הראשון ביצע את השקעתו בתחילת 2015, וראה את שווי השקעתו ממריא אל על, ליותר מ-3.7 מיליון שקל, ואילו השני השקיע ב-2017, והפסיד בתוך שנה יותר מ-410 אלף שקל.

לעומת זאת, כאשר שני נבחנים בעלי כישורים זהים ניגשים לבחינה מסוימת בהפרש של שנה, אנו מצפים שהם יצליחו באופן זהה. הציבור מצפה ממבחני ההסמכה למקצועות מכובדים וחשובים כמו עריכת דין, ניהול תיקי השקעות וראיית חשבון, שיבדקו באופן מהימן ועקבי את הידע של הנבחנים. לגיטימי לצפות שהמבחנים יהיו הוגנים ועקביים ברמת הקושי שלהם.

למרבה הצער, בשנים האחרונות קיימת במבחנים הללו מגמה מטרידה של שיעורי כישלון הולכים וגדלים. ממועד למועד כלי התקשורת מדווחים על שיאים שליליים חדשים, במיוחד במבחני לשכת עורכי הדין. כך, למשל, רק כשליש מהנבחנים הצליחו לעבור את בחינת נובמבר 2017, לעומת כ-44% הצלחה בבחינה שנערכה במאי 2017. מדובר בנתונים מקוממים, במיוחד בהשוואה לאחוזי הצלחה של 70%-80% ברוב המכריע של הבחינות שנערכו ב-2015-2010.

אל תטעו, מדובר במגמה כללית שאינה ייחודית רק ללשכת עורכי הדין. בבחינות בכלכלה, שנערכו על ידי הרשות לניירות ערך ב-2015, שיעורי ההצלחה הארציים היו כ-52%, ואילו ב-2016 הם התרסקו ל-35% בלבד. כמרצה ותיק לכלכלה אני מכיר היטב את הבחינות הללו, וללא ספק בחינות 2016 היו מכשילות במיוחד ושונות מאוד מהבחינות שנערכו ב-2015.

הירידה בשיעורי ההצלחה בשנים הללו בולטת גם במבחני הרשות לניירות ערך במקצועית א' וב', מימון ואתיקה מקצועית. המבחן היחידי שהיה עקבי באחוזי מעבר של 49% הוא בחשבונאות. מובן שב-2017 תוקן ה"מחדל" של בחינה הוגנת ועקבית, כך שגם הנבחנים בחשבונאות נאלצו להתמודד עם בחינה מכשילה יותר, ורק 38% מהם הצליחו.

שיעור הנבחנים שעברו את מבחני הלשכה

המשמעות היא שרוב הנבחנים אינם מצליחים לעבור את הבחינות, למרות השקעה לא מבוטלת של זמן, אנרגיות וכסף בהכנה למבחנים. יתרה מכך, הבחינות של לשכת עורכי הדין ורשות ניירות ערך נערכות רק פעמיים בשנה, ולכן כישלון במבחן משמעותו שהסטודנטים ייאלצו להמתין כחצי שנה מחוץ למקצוע, בלי יכולת להתפרנס בתחום שהשקיעו שנים בלימוד שלו. הפגיעה בבוגרי התארים במשפטים קשה במיוחד - הם ניגשים למבחן רק לאחר שנת התמחות מפרכת, שבה עבדו בשכר נמוך יחסית לשווי השוק שלהם, והם אינם יכולים לעבוד כעורכי דין מבלי שיעברו בהצלחה את המבחן.

בהיעדר עקביות ברמת הבחינות, אין תוקף ומהימנות למבחנים. הציבור מאבד את אמונו בעורכי הבחינות, וקשה שלא לחשוד בשיקולים זרים המובילים לסינון האכזרי של הנבחנים, כדי להילחם במצב שבו יש הצפה של יותר מדי בעלי רישיון לעסוק במקצוע מסוים.

נדמה שעורכי הבחינות לכלכלה, משפטים וראיית חשבון שכחו שיעור בסיסי: תנו לשוק החופשי להסדיר את המצב - אלה שאינם טובים במקצועם ממילא יתקשו להרוויח מספיק כדי להישאר בתחום. בניגוד לתחום ההשקעות, העיתוי לא אמור להיות קריטי ולהשפיע על מידת ההצלחה של הנבחנים. אך במציאות, נבחן שאתרע מזלו לסיים את לימודיו בשנים האחרונות נאלץ להתמודד עם בחינות קשות ומכשילות פי כמה מאשר בעבר. לא פלא שהסטודנטים למשפטים וחשבונאות מנהלים מאבקים יקרים בבתי המשפט נגד העוול וחוסר הצדק שנגרם להם.

הכותב הוא עו"ד המייצג משקיעים בתביעות נגזרות וייצוגיות, ומרצה בתחומי הכלכלה, המימון וחוקי ניירות ערך

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker