כשזה מגיע לפילנתרופיה, ישראל עדיין ברמה של מדינת עולם שלישי

ישראל נוהגת כמדינת עולם שלישי בכל הנוגע לגיוס תרומות מחו"ל: רוב התרומות המקומיות בישראל מגיעות ממשקי הבית, ולאורך זמן, ההסתמכות על תרומות מבחוץ היא בעייתית ■ הממשלה חייבת להקים תוכנית לאומית לעידוד תרבות של תרומות, כשם שנעשה בבריטניה ובמדינות אחרות

אורי בן שלמה
אורי בן שלמה
אדם מקבץ נדבות בשנגחאי, סין
אדם מקבץ נדבות בשנגחאי, סיןצילום: AP
אורי בן שלמה
אורי בן שלמה

היקף הפילנתרופיה בישראל מסתכם בכ–17 מיליארד שקל בשנה, ויש לה שני מקורות עיקריים: תרומות מחו"ל, המהוות כ–65% מסך התרומות בישראל ומסתכמות בכ–11.2 מיליארד שקל בשנה; ותרומות מקומיות, המהוות כ–35% מסך הפילנתרופיה הישראלית, והיקפן כ–5.9 מיליארד שקל בשנה — כך על פי נתוני הלמ"ס ל–2015.

העובדה ששיעור התרומות לישראל מחו"ל גבוה היא בעייתית. ואולם הנתון המפתיע בכל הנוגע לתרומות שמקורן בישראל הוא שהרכיב המשמעותי והצומח ביותר בהן הוא התרומות של משקי הבית — המהוות 66% מסך התרומות המקומיות, ומסתכמות בכ–4 מיליארד שקל. תרומות אלה צמחו בכ–6.5% ב–2009–2015. במלים פשוטות, רוב התרומות המקומיות בישראל מגיעות ממשקי הבית, שהם תורמים קטנים, וסכום התרומה שלהם עולה באופן קבוע. גם אם מנסים לטעון שמשקי בית הם בעצם בעלי הון התורמים מהונם הפרטי ולא דרך חברות עסקיות, הנתונים מצביעים על כך שכמחצית מהתרומות של משקי הבית בישראל הן תרומות קטנות — עד 2,000 שקל בשנה. 2 מיליארד שקל מתקבלים בשנה מתורמים קטנים רבים.

התרומות המדווחות לצורה זיכוי מס בישראל, במיליוני שקלים

היכן מציב אותנו שיעור תרומות גדול מחו"ל, לצד היקף מרשים במיוחד של תרומות ממשקי בית? פרופ' הלל שמיד מהמרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, תיאר את ישראל כ"אחת מהיבואניות הגדולות של כספי פילנתרופיה בין מדינות העולם". מצב שבו מדינה מערבית מפותחת, בעלת תעשייה מתקדמת והיי־טק, מקוששת כספים מנדבנים שאינם חיים במדינה ולא מחויבים לחברה האזרחית פה הוא חריג ובעייתי.

ישראל נוהגת כמדינת עולם שלישי בכל הנוגע לגיוס תרומות מחו"ל. ההסתמכות לאורך זמן על תרומות מבחוץ היא בעייתית — מכיוון שמגמה זו עלולה להיחלש בעתיד, וגם בגלל שהשפעות מצב זה מכרסמות בחברה האזרחית בישראל. רק מי שמכיר את זירת גיוס הכספים הבינלאומית מתחזק, בעוד עמותות וארגונים רבים בישראל נשארים ללא מימון מספיק, למרות עשייה חשובה שהציבור מאמין בה.

תרומות בישראל, במיליארדי שקלים

נראה שבקרב הציבור הרחב בישראל יש רצון ונכונות לתרום, אך תרומות אלה מהוות רק כרבע מסכום הגיוס הכללי שמרכיב את הפילנתרופיה הישראלית. מדוע? מכיוון שיש חוסר במידע ובשקיפות. התמריצים המוצעים כיום בגין תרומות הם מעטים ואינם מפורסמים בצורה טובה מספיק, והתחום עוד בחיתוליו בכל מה שנוגע לנגישות טכנולוגית, לעומת תחומים אחרים כמו קניות ולייף סטייל.

הממשלה חייבת להקים תוכנית לאומית לפילנתרופיה עממית. ישראל פועלת במישור החברתי ומנסה להתחזק בתחום זה, אך לעתים משתדלים כל כך עד שמפספסים את הנקודה. המדינה פועלת כיום לעידוד ההתנדבות, כולל תוכנית לאומית שתתפרסם בקרוב למציאת מקום התנדבות ספורדית באופן מקוון ופשוט. זה מקסים, אך הרבה פחות יעיל מעידוד נתינה באמצעות תרומה.

בסופו של דבר, תרומה כספית יעילה ברוב המקרים הרבה יותר מהתנדבות, למרות הדימוי השלילי שיש לכסף. כ–20% מהציבור מתנדבים, בעוד כ–80% תורמים. יצירת מעורבות חברתית אמיתית הרבה יותר נגישה באמצעות תרומה כספית, במיוחד בעידן הטכנולוגי. אם תשאלו בעלי מקצוע בעמותות, רובם יענו לכם שכסף יוצר מענה מקצועי לסוגיות שהעמותה רוצה לפתור.

בנוסף, אם שאיפתנו להיות מדינה מערבית ומפותחת בכל התחומים, כדאי ללמוד ממעצמות אחרות שקיבלו על עצמן לקדם את תחום הנתינה — כמו בריטניה, שגיבשה ב–2010 תוכנית ממשלתית אסטרטגית שמטרתה להפיץ תרבות פילנתרופית בקרב האוכלוסייה הבריטית ולתת מענה לצורך האזרחי למעורבות פילנתרופית, ואף השקיעה 40 מיליון ליש"ט עבור יישום התוכנית.

הציבור כבר בשל לכך, והוא מאותת על כך בנתוני תרומותיו. עכשיו רק צריך שמישהו ממקבלי ההחלטות יבין שלשם צריך ללכת, כי כשלא מספקים תקציב לפעילות החברה האזרחית, ומצד שני לא מעודדים נתינה פילנתרופית — מעורבות חברתית תהיה כאן רק בגדר שמועה.

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד Jgive — פלטפורמה דיגיטלית ללא מטרות רווח לגיוס תרומות לעמותות

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ