עלייתו ונפילתו של האי שוויון בישראל - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עלייתו ונפילתו של האי שוויון בישראל

הבשורה החשובה של העלייה בדירוג האשראי היא בעובדה שהמדינה עוברת תהליך מתמשך של שיפור ברמת החיים הכללית

74תגובות
הפגנת הפנתרים השחורים
דניאל רוזנבלום / ס

כרגיל במקומותינו, חדשות טובות בתחום הכלכלי מתקבלות ברגשות מעורבים. וכך גם נפל בחלקה של העלייה בדירוג האשראי של ישראל. לשמחה על כך שפרצנו מחסום חשוב בדרך להכרה בהישגינו הכלכליים, התווספה בתקשורת נימת הסתייגות - עד כדי כך שבאחד העיתונים אפילו נכתב ש"הדירוג עלה, אבל האזרח מקבל פירורים".

כשמחפשים פינות אפלות בכלכלת ישראל נהוג לפנות למה שנחשב עקב אכילס של הכלכלה מזה שני עשורים - האי־שוויון. מאחר שכך, אני מבקש לספר כאן על עלייתו ונפילתו של האי־שוויון ב–18 השנים האחרונות.

בניגוד לדעה הרווחת, מעולם לא היינו כלכלה שוויונית, ויעידו על כך אירועי ואדי סאליב בשנות ה–60, הפנתרים השחורים בשנות ה–70, והדרמה שהתלוותה לכל קיצוץ בסובסידיות למזון בשנות ה–80. אלא שאני מבקש להתמקד בשני העשורים האחרונים, ולהתחיל ב–2002 — עם הקיצוץ החד בקצבאות הילדים בזמן כהונתו של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו.

הקצבאות ירדו, רמת החיים עלתה
התפתחות מדד ג'יני, לאחר תשלומי העברה

הימים היו ימי משבר קשה, והמשק הישראלי עמד אז על פי תהום, כשעל גבו חוב כבד שנושא ריבית גבוהה. מבין כל הצעדים הקשים שנעשו אז, ושהפכו את המשק לזה שאנחנו חוגגים כעת את עליית הדירוג שלו — הדרמטי בכולם היה הקיצוץ החד בקצבאות הילדים, שגבו מהאוצר יותר מ–2% תוצר ושינו את פני הדמוגרפיה. די לציין שמספר הילדים לאישה בדואית הגיע באותן שנים ל–9.3. צעד זה לבדו הביא לעלייה באי השוויון, פשוט בגלל העובדה שחלה ירידה בהכנסתן של שכבות אוכלוסייה רחבות, שעיקר הכנסתן באה להן מקצבאות ילדים.

אלא שהתיאוריה בבסיס אותו מהלך היתה שהוא יביא למעבר מקצבאות לעבודה. רבים מעמיתי הכלכלנים נבהלו שקובעי המדיניות לוקחים את התיאוריה הכלכלית בכזו רצינות ויצאו נגד הקיצוץ (או אולי נגד המקצץ). בראייה לאחור, כפי שניתן לראות מהתרשים על התפתחות מדד ג'יני ומהעלייה המרשימה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, קיצוץ קצבאות הילדים אכן הוביל למעבר מרשים מקצבאות לעבודה — ובזמן שבכל העולם האי־שוויון עולה אצלנו הוא יורד. אם לא מזמן התחרינו בארה"ב על התואר המפוקפק של המדינה הכי פחות שוויונית מקרב המדינות המפותחות, הרי שכיום אנחנו מדורגים טוב יותר — לא רק מארה"ב, אלא גם מבריטניה, ליטא, לטביה וניו זילנד.

כשצוללים עמוק יותר לתוך הנתונים, נוכחים לראות שהבשורה החשובה של העלייה בדירוג אינה משקפת משהו שנוגע רק לכלכלנים מקצועיים וחובבי סטטיסטיקה, אלא מבטאת את העובדה שהמדינה עוברת תהליך מתמשך ומשמעותי של שיפור ברמת החיים של כלל האוכלוסייה. הדבר בא לידי ביטוי דרמטי בתרשים השני שמוצג כאן; ב–2009–2016, השנה האחרונה לגביה קיימים הנתונים, ההכנסה הריאלית הפנויה עלתה בשיעור שנתי ממוצע של 3.5%. במלים אחרות, הרווחה של האזרח הממוצע עלתה בקרוב לשליש תוך שבע שנים.

פרופ' אבי שמחון
מוטי מילרוד

יתרה מזו, רמת החיים של שכבות הביניים והשכבה הענייה ביותר עלתה בקצב המהיר ביותר, בעוד זו של העשירים — בקצב האטי ביותר; אם כי גם הכנסתם של העשירים עלתה בשיעור שמעורר את קנאתן של מרבית המדינות המפותחות.

אין זה אומר שהגענו אל המנוחה והנחלה. רחוק מכך, דרכם של תהליכים כלכליים שהם מתרחשים באיטיות מרגיזה ולוקח שנים עד שהאזרח נהנה מפירותיה של רפורמה שהונהגה אי אז בעשור הקודם (זו הסיבה שקשה למצוא מנהיג שייקח על עצמו לפגוע בפלח של האוכלוסייה היום למען העתיד). אבל בינתיים אנחנו יכולים להרשות לעצמנו רגע של סיפוק מעליית הדירוג, ולחזור לחצי הכוס הריקה מחר בבוקר.

פרופ' שמחון הוא ראש המועצה הלאומית לכלכלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות