מנכ"לים, לא חייבים לחכות למחאה כדי לנקוט עמדה חברתית

חברות שעושות משהו שקרוב ללבנו נעדיף להשתמש בשירותיהן ובמוצריהן ■ חברות שלא ישקיעו בסדר יום חברתי לא ישרדו לאורך זמן ■ ראו לדוגמה את מנכ"ל נייס, שיצא נגד הדרת נשים בטיסה וגרם לאל על לשנות גישה

רמי קליינמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת הקהילה הגאה בעד פונדקאות לזוגות חד מיניים, בשבוע שעבר
הפגנת הקהילה הגאה בעד פונדקאות לזוגות חד מיניים, בשבוע שעברצילום: תומר אפלבאום

אישור התיקון לחוק הפונדקאות עורר סערה בכנסת, ברחוב ובמגזר העסקי. שורה של חברות יצאו בהצהרות תמיכה בקהילה הלהט"בית — החל במיקרוסופט ומלאנוקס, שהודיעו כי יסייעו במימון הליך פונדקאות לעובדיהן; דרך רשת iStore, שהשביתה את סניפיה למשך שעה לאות הזדהות; ועד עשרות חברות מענפי ההיי־טק, התיירות, הקמעונות, מוצרי הצריכה, התקשורת והפרסום. כולן אישרו לעובדים להצטרף לשביתת הקהילה מבלי לאבד יום חופש.

אבל לצד התומכים, נשמעים גם קולות מהוססים יותר, של מנהלים שחוששים מזיהוי פומבי של החברה עם אג'נדה חברתית או פוליטית. הם מאמינים כי מהלך כזה יפגע להם בעסקים, או שייתפש כגימיק פופוליסטי.

ממצאי סקר שנערך בארה"ב ב–2016, בנושא אקטיביזם של מנכ"לים, תומכים בגישה השמרנית הזו. לפי הסקר של Weber Shandwick ומכון המחקר KRC, הציבור האמריקאי סבור ששתי הסיבות המרכזיות לכך שמנכ"לים נוקטים עמדה בנושאים שעל סדר היום, הן רצון לקבל תשומת לב תקשורתית ובניית מוניטין.

אבל כשמנתחים את הסקר לפי גיל, רואים שדור המילניאלס (בני 18–35) מעודד אקטיביזם מצד מנכ"לים. קבוצה זו השיבה כי תרכוש יותר מוצרים מחברות שהמנכ"לים שלהן נקטו עמדה ציבורית — פי שניים מבציבור האמריקאי הכללי.

המגמה הזו תתעצם, שכן ילידי שנות ה–2000 גדלים עם תפישה סביבתית והבנה גלובלית שונה ממה שאנחנו מכירים. הם אמנם נמצאים כל היום מול מסך הסמאטרפון, אבל דווקא באמצעות הטכנולוגיה, הדרך שבה הם מעבדים נתונים ומקבלים החלטות שונה. יש להם נגישות למאגרי מידע, הם בוחרים את המידע שהם צורכים, ויש להם מודעות גדולה לאחריות תאגידית. קבלת ההחלטות שלהם היא מצפונית מבחינה חברתית וסביבתית, והם לא נקשרים למותג כזה או אחר, אלא לאידיאולוגיה.

הדור שלנו, בני 45 פלוס, עדיין לא מעכל שניתן להוביל מהלכים לשינוי. אבל דור ה–Z מבין שהאחריות להפוך את החברה לטובה יותר חלה עליו ועלינו. הוא יודע שהכוח שלנו הוא בבחירה. בדיוק כפי שישראלים המטיילים בחו"ל מקבלים החלטות עסקיות־צרכניות על פי השאלה אם "אוהבים או שונאים אותנו", ופעילי איכות הסביבה שופטים חברות בהתאם למדד סביבתי — כך כולנו צריכים לעשות. חברות שעושות משהו שקרוב ללבנו — נעדיף להשתמש בשירותיהן ובמוצריהן. חברות שלא ישקיעו בסדר יום חברתי — לא ישרדו לאורך זמן. ראו לדוגמה את מנכ"ל נייס, שיצא נגד הדרת נשים בטיסה — וגרם לאל על לשנות גישה.

נקיטת עמדה אמיתית צריכה להיות מדיניות פרואקטיבית. כל חברה, ארגון או תאגיד צריכים להחליט מה הדנ"א שלהם. איזה סדר יום הם רוצים להנהיג, אילו מטרות חברתיות מייצגות אותם — ולדאוג לבטא אותן באופן יזום בעשייה מתאימה.

האזרח מבין כיום שלמגזר העסקי יש יכולת לחולל שינוי חברתי. רק עסקים שישכילו לנקוט עמדה — יבטיחו את הישרדותם והצלחתם בעתיד.

הכותב הוא מנכ"ל אגודת הידידים של האוניברסיטה העברית בקנדה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker