ערבים בהיי־טק? לא במדינה עם חוק לאום - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ערבים בהיי־טק? לא במדינה עם חוק לאום

מגמת השיפור במספר הבוגרים בתחום ההי-טק בקרב הערבים בישראל בשנים האחרונות מעודדת ■ אולם חוק הלאום עשוי להקשות יותר על השתלבותם בתחום, שממילא משווע לכוח עבודה

51תגובות
אישור חוק הלאום
אוליבייה פיטוסי

נדמה כי החקיקה שעוטפת את כולנו באחרונה מחזירה אותנו כמה עשרות שנים אחורה. הפערים בין המציאות שהתקדמה מאז לבין החקיקה שמדמה את עצירת הזמן, הם עצומים. כולנו כבר צועדים על שביל הקבלה, השילוב של אנשים שונים אחד מהשני, ואז מגיעים חוקים שמבהירים לכולנו שיש אנשים שעדיין לא שם, ומה לעשות שהם אלה שמנתבים את הספינה הזו.

לחוק הלאום, למשל, יש השלכות מהותיות על שוק העבודה, שבו כולנו נמצאים וממנו כולנו מתפרנסים. שנים רבות שיעורי האבטלה נמוכים מאוד ושוק העבודה נמצא בתעסוקה כמעט מלאה. לצד זאת קיים מחסור בידיים עובדות ככלל, ובמגזר ההיי-טק בפרט, שהוגדר כקטר המניע את הכלכלה הישראלית. אם כך, נדמה כי העובדים החסרים אינם נמצאים בקרב ההון האנושי הקיים בישראל.

מנגד, שיעור הבוגרים הערבים במקצועות מדעי המחשב באקדמיה עולה בצורה משמעותית בכל שנה, ולא בהלימה ליכולת שלהם למצוא עבודה ולהתפרנס. כלומר, מספר מחפשי העבודה במגזר ההיי-טק מהחברה הערבית רק גדל אל מול מיעוטן של ההצלחות להשתלב בפועל בעבודה, ובמקום לנקוט פעולות יזומות לצמצם את הפערים נחקק חוק שרק יגרום להגדלתם.

מצד אחד יש לנו אלפי משרות פתוחות, והצעות "מזהירות" לייבא מהנדסים מסין ומהודו, ומצד שני יש לנו בוגרים מוכשרים שרק מחפשים את ההזדמנות המתאימה להשתלב. ואם חשבנו שעד היום אנחנו מתקשים לשלב בעולם העבודה בוגרים מוכשרים מהחברה הערבית, לאחר המעבר של חוק הלאום זה נראה כמעט חסר תקווה.

יותר מעשור אנחנו עובדים ימים כלילות במסגרת העמותה כדי לבנות את הגשרים הדרושים בעולם העבודה, אלה שמחברים בין המעסיקים לבין אוכלוסיות שעבורן זה לא מובן מאליו להתפרנס בכבוד ולהשתלב במשרות בהתאם לכישורים שלהם - כי מה שמגדיר את הפרטים באוכלוסיות האלה הם הדברים הכי פחות רלוונטיים לשוק העבודה: דת, מין, גזע או מגדר.

בשנים האחרונות כבר זיהינו פתיחות. מעסיקים כבר השכילו להבין שהחברה הערבית משמעותית לשוק העבודה, שיהיה קשה מאוד לקיים עסק לטווח ארוך מבלי לשלב גם אותה. היום, עם חוק הלאום, זה נדמה כאילו כל מה שעשינו נעלם.

הלוא גם אם נרצה יותר וגם אם פחות, אנשים המשתייכים לחברה הערבית הם חלק מאתנו: הם עובדים, הם לקוחות, הם ספקים והם צרכנים. ועכשיו, כששמנו חותמת רשמית והגדרנו אותם "סוג ב'", איך נוכל לגרום להם לרצות להשתייך? להשתלב בעבודה? פשוט להיות חלק מאתנו?

חסן, בחור בן 23 מהגליל המערבי, התיישב בכיסא מולי בפנים נפולות. ראיתי כי לא נותרה תקווה בעיניו. הוא סיים לפני כשנה תואר במדעי המחשב בפקולטה נחשבת בממוצע ציונים מרשים לכל הדעות, והוא פשוט לא נולד עם השם המתאים. הוא שלח מאות קורות חיים וההזדמנות המתאימה לא מידפקת על דלתו, בעוד אתרי הדרושים מלאים במודעות של חברות המשוועות לעובדים.

הוא שאל אותי: "אני מרגיש שהחוק הזה מרחיק אותי עוד יותר משוק העבודה, שאני גם ככה לא מצליח להיות חלק ממנו ולהשתלב בו. איך ממשיכים מכאן?" עניתי לו בביטחון רב, ובתקווה שאת הצ'ק הזה אצליח לפדות: "ממשיכים, יימצא הארגון שישכיל לראות מבעד ללאום".

כולי תקווה כי פנינו לחברה שוויונית יותר, כי נשכיל להילחם ולא לוותר על הזכות שלנו להתפרנס מבלי להתחשב בסממנים שאינם רלוונטיים. בימים האחרונים הוכחנו שאנחנו יודעים "להצביע ברגליים". כולי תקווה שהמעסיקים יפתחו דלתותיהם גם לאוכלוסיות מהחברה הערבית ויאפשרו להם להשתלב בעבודה ממש כמו כל אחד מאתנו.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת Itworks הפועלת לשילוב אוכלוסיות מגוונות במגזר ההיי-טק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות