סטארט־אפ שנסגר אינו בהכרח כישלון

עצם הפתיחה של סטארט־אפים יוצרת גלגל תנופה למשק - של זרימת הון, תעסוקה והכנסות ממסים למדינה

אסתר לוצאטו
חברת דאטורמה
חברת דאטורמהצילום: אבישג שאר ישוב

קצפו של שלמה מי־טל ("ישראל מרמה את יזמיה", TheMarker ,16.07.18) יצא על המדינה עד כדי כך שהוא קובע בסוף המאמר שלו - לא פחות ולא יותר - כי "ישראל היא לא רק אומת הסטארט־אפ, אלא אומת כישלון".

מי־טל טוען כי העובדה שחלק גדול מהסטארט־אפים הקמים בישראל נסגרים בסופו של דבר, היא עדות לכישלון של המדינה, וכי ישראל מתכחשת לכישלון הזה ואינה מתמודדת עמו.

ראשית, אין שום רבותא במספרים שמציג מי־טל לגבי ישראל, שכן גם במדינות אחרות בעלות אוריינטציה טכנולוגית, שיעור הכישלונות הוא גבוה ועומד על תשעה מתוך כל עשרה סטארט־אפים שקמים. ישראל, במובן זה, אינה יוצאת דופן. אלה הם, בפשטות, כללי המשחק במגזר שהוא עתיר סיכונים.

שנית, וכאן נמצא העיקר, הוויכוח הוא סביב ההגדרה של "הצלחה" לעומת "כישלון". גם אם אכן חברות סטארט־אפ רבות בישראל נסגרות - אין בכך משום הפסד למשק ברמה המאקרו־כלכלית.

נהפוך הוא - מעבר לעובדה שעצם פתיחת סטארט־אפים יוצרת גלגל תנופה משמעותי של זרמי הון למשק הישראלי, תעסוקה, הכנסות ממסים וכדומה, צריך לזכור, כי גם אם אותן חברות לא הגיעו לבגרות, נוצרו על ידן במהלך הדרך מוצרים ומוצרי ביניים שלא הלכו לאיבוד.

מדובר בטכנולוגיות ונכסי קניין רוחני הנמצאים על המדף ואשר מישהו אחר - יזמים וחברות - עשוי לקחת ולהמשיך את תהליך הפיתוח שלהם. כך נמשכת שרשרת הייצור, שרבים מרוויחים ממנו והחברה בכללותה מתעשרת ממנו. ההון האנושי והידע אינם הולכים לאיבוד גם כאשר חברות נסגרות.

הקמה של חברות סטארט־אפ - בוודאי בהיקפים שבהם חברות כאלה קמות בישראל - מציבה את השוק הישראלי כולו בחזית הטכנולוגיה. למיקום זה יש משמעות חשובה מאוד, הן במונחים תדמיתיים והן במונחים מסחריים. חברות הסטארט־אפ גם מהווות ציר חשוב באקוסיסטם הטכנולוגית הישראלית - ומעצימים את שיתוף הפעולה הסינרגטי בין החוקרים באקדמיה לבין תעשייה.

העובדה שרק סטארט־אפים מעטים מגיעים לבשלות כבר מוטמעת בכללי המשחק בעולם הטכנולוגיה. הרי עובדה היא שכסף פרטי - שהוא נייר הלקמוס של המערכת הטכנולוגית - מושקע בסטארט־אפים, גם בכאלה שעשויים להיסגר כעבור זמן, מעידה שמודל ההון סיכון כבר יודע לגלם בתוכו את שיעורי ההצלחה והכישלון.

כל זה לא אומר שכלכלת ההיי־טק הישראלית חפה מבעיות, אבל הטענה שישראל מרמה את יזמיה היא אבסורדית.

לבד מהשאלה העקרונית ממתי יכולה מדינה להבטיח הצלחה לעסקים פרטיים, היא מתעלמת מהיקף התמיכות של הממשלה במחקר ופיתוח וההשתתפות שלה בהון סיכון, שהפכו למודל חיקוי בעולם כולו - מחממות, דרך תמיכות רשות החדשנות ועד הטבות מס למרכזי מו"פ בינלאומיים. ישראל גם מקצה לא מעט משאבים להכשרת ההון האנושי ומעודדת מגזרים כמו נשים, חרדים וערבים לקחת חלק בהיי־טק הישראלי.

מדינת ישראל, המכונה "אומת הסטארט־אפ" היא כיום מודל לחיקוי ברבות ממדינות העולם ויעידו על כך מאות המשלחות המגיעות לכאן מדי שנה כדי ללמוד מקרוב על הצלחת מגזר ההיי־טק הישראלי. אכן, כישלון לתפארת.

הכותבת היא מנהלת־שותפה בפירמת עורכי הפטנטים לוצאטו את לוצאטו וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב והמכללה הטכנולוגית סמי שמעון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker