מאגר הגז מארין יכול לשמש קלף מיקוח מול הפלסטינים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאגר הגז מארין יכול לשמש קלף מיקוח מול הפלסטינים

ישראל צריכה להפוך את מאגר הגז, שהבעלות עליו שנויה במחלוקת, לכלי של מקל וגזר – אם תרצה, המאגר יפותח; אם לא תרצה, הגז יישאר בים

2תגובות
מאגר הגז תמר
אלבטרוס – צילומי

ב–1999, העניק ערפאת לחברת בריטיש גז זיכיון לחיפוש גז מול חופי עזה. בשנת 2000 התגלה שדה הגז עזה מארין במרחק של 36 ק"מ מהחוף. הרשות הפלסטינית מקיימת כיום מגעים עם ישראל לפיתוחו. אבל למי שייך המאגר? לרשות הפלסטינית? באיזו זכות? ואיפה ישראל בתמונה?

רויאל דץ', שרכשה את בריטיש גז, ניסתה למכור את המאגר ב–2016, לא הצליחה, וויתרה על הזכויות שלה לטובת הרשות הפלסטינית. אז כן, יש סימן שאלה גדול — קודם כל לגבי החוקיות של הענקת הזיכיון לבריטיש גז על ידי ערפאת, ובכלל לגבי שאלת הבעלות של הרשות הפלסטינית או חמאס על מאגר הגז. ראש הממשלה שאיפשר את מתן הזיכיון ב–1999 ואת הוויתור לטובת הרשות הפלסטינית ב–2016 הוא אותו אחד — בנימין נתניהו. לא מפתיע, נכון? אם זה לא איראן, זה לא מעניין.

גודלו של מאגר הגז עזה מארין, על פי ההערכות, הוא כ–32 BCM. כדי לפתח אותו צריך להציג חוזי מכירות בהיקף מינימלי של 1.5–2 BCM בשנה. תחנת הכוח בעזה וזו שמתוכננת להיבנות בג'נין, לא יגיעו יחד ל–1 BCM בשנה, ולכן הרשות הפלסטינית תהיה חייבת להציג חוזי יצוא מול ישראל, מצרים או ירדן. הסכמת ישראל תידרש בכל מקרה לשם היצוא, אבל גם לצורך שימוש בתשתיות של המדינה, דבר שיוזיל משמעותית את פיתוח המאגר וההולכה העתידית של הגז.

למרות ההיקף המוגבל שלו, מאגר הגז עזה מארין משמעותי ביותר עבור ערביי עזה ויו"ש. הרשות הפלשתינית יכולה לקבל תמלוגים ומסים בהיקף שמתקרב ל–3 מיליארד דולר מהמאגר, לחסוך מאות מיליוני דולרים בעקבות הפסקת הרכישה של חשמל מישראל ועוד עשרות מיליוני דולרים בגין מעבר מדלקים לגז בתחנת הכוח ברצועה. זאת, בנוסף ליתרונות התעסוקתיים. מדובר בשדרוג משמעותי של הכלכלה הערבית בעזה וביו"ש.

בני משפחתו של אברה מנגיסטו בהפגנה באשקלון למען החזרתו
אילן אסייג

מדינת ישראל צריכה להפוך את מאגר הגז, שהבעלות עליו שנויה במחלוקת, לכלי של מקל וגזר. פיתוח המאגר נמצא בידיה. תרצה, יפותח; לא תרצה, הגז יישאר בים. המשמעות עבור ערביי יו"ש ועזה מרחיקת לכת הרבה מעבר לכמה משאיות שחוצות את מעבר כרם שלום. קודם כל, ישראל צריכה להסכים על התנאים הפיננסיים המתאימים לה, כי בל נשכח שהמאגר נמצא למעשה במים הכלכליים שלה. מעבר לכך, ישראל צריכה להתעקש על כך שהתגמולים שיעברו להנהגה הפלשתינית יופקדו בחשבון נאמנות אמריקאי, והנאמן יוודא שהכסף הולך לצורכי האוכלוסייה ולא לכיסי ההנהגה או לכיסי טרור.

בנוסף, כדי לקבל את תמיכת ישראל למהלך הזה, חמאס יידרש להחזיר לישראל את חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול ואת האזרח אברה מנגיסטו. הרשות הפלסטינית תתחייב להפסיק את ההסתה ואת מתן המשכורות למחבלים ומשפחותיהם. התגמול הכלכלי מהגז יהיה עצום. טוב תעשה ישראל, אגב, אם תשווק את יתרונותיו לאוכלוסייה הערבית, כדי שזו תלחץ על ההנהגה לקבל את התנאים של ממשלת ישראל. הרווח יהיה של כולם.

הכותב הוא מנכ"ל קרנות אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות