שטויות במיץ - החקלאים לא אחראים למחיר העגבניות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שטויות במיץ - החקלאים לא אחראים למחיר העגבניות

הגורם העיקרי למחירי העגבניות הגבוהים בישראל הוא קרטל הרשתות, שגורף רווח גולמי של 70% ממה שהצרכן משלם

10תגובות
עגבניות בקרטון זרוקות בשוק
ניר כפרי

אז נחמיה שטרסלר מכיר יבואן אחד בשם "חיים", כנראה לא ממש מנוסה ביבוא ירקות, שזיהה הזדמנות לעשות כסף מהיר. אליבא ד'שטרסלר, המדינה צריכה לעשות הכל כדי שאותו "חיים" יוכל להרוויח מיבוא עגבניות מטורקיה וירדן — על חשבון עשרות אלפי חקלאים, בריאות הציבור והביטחון התזונתי של ישראל. אם צריך לתמצת את הטור האחרון של שטרסלר, זה פחות או יותר המסר.

נתחיל בעובדות — אסור לייבא לישראל עגבניות שמקורן לא באירופה — כך מוודאים שבמדינת המקור אין מחלות המסכנות את הגידולים בישראל. תקנות אלו כבר נרמסות, כמובן. בנוסף למחלות, בירדן ובטורקיה מגדלים עגבניות ללא מגבלות או פיקוח על שימוש בחומרי הדברה, ובוודאי שהחקלאים שם אינם נדרשים לעמוד בתקנים המחמירים שחקלאי ישראל עומדים בהם. מה גם, שהיום העובדים בחקלאות במדינות אלו הם פליטים מסוריה, שמועסקים בתנאי עבדות, בעוד שחקלאי ישראל משלמים לעובדים הזרים שכר יותר גבוה מבאירופה, לצד אגרות מנופחות והוצאות מחיה גבוהות. שטרסלר משום מה "שוכח" להזכיר את כל אלה בדרכו להאשים את החקלאים ביוקר המחיה.

אבל הציבור לא מטומטם. הציבור רואה שהמחירים הגבוהים אינם מגולגלים לחקלאים, שנאבקים לסגור את החודש ורבים מהם פשוט מחליטים לסגור את העסק — או לייצא תמורת סכומים גבוהים יותר. מי שמטייל בחו"ל ימצא תוצרת חקלאית מהארץ על המדפים במחיר נמוך בהרבה, והרי ברור שאף חקלאי לא היה מייצא סחורה לו היה יכול למוכרה בישראל במחיר גבוה יותר. אותו דו"ח של OECD, ששטרסלר הזכיר בטורו בחטף, קבע כי הפריון החקלאי בישראל גבוה מהממוצע העולמי (כאשר הפריון הכללי בישראל נמוך מאותו ממוצע), אף שההשקעה הממשלתית בחקלאות היא מהנמוכות במערב.

הגורם העיקרי למחירים הגבוהים בישראל הוא קרטל של רשתות, שמחזיקות את חברות הרכישה מהחקלאים, ובכך למעשה גורפות רווח גולמי של 70% ממה שהצרכן משלם. הקרטל משתמש בהיתרי היבוא כדי לשבור את החקלאים המקומיים, ומציף את השוק — גם במחירי הפסד, מתוך הנחה כי את הרווחים יגזרו זמנית ממחלקות אחרות ברשת. כך, בזמן שהחקלאים סובלים, מי שמרוויחים הם בעיקר קומץ של יבואנים ומשווקים — לא הציבור.

אבל זה אינו ההפסד היחיד של הציבור בסיפור הזה — ככל שנפגעים החקלאים נפגעת יכולת ייצור המזון בישראל. אין לנו אפשרות להסתמך על יבוא בלבד, לא בעתות קשות וגם לא על מנת להוריד מחירים. בטווח הארוך אנחנו מייבאים יותר, אבל המחירים רק עולים כתוצאה מנטישת חקלאים מקומיים (ועמם אובדות אלפי משרות נלוות). וממי אנחנו רוכשים את התוצרת? טורקיה, ירדן ועזה. שם שמנו את ביטחוננו הבריאותי והתזונתי.

הדבר הכי מרגיז במאמר של שטרסלר אינו הפופוליזם, כאילו סיפורו של "חיים" אחד יכול אי פעם להיות האמת כולה, אלא העיתוי. בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים אלו ממש, חקלאי ישראל סובלים יותר מאשר סבלו אי פעם. חקלאים היום סופגים עליות במחירי המים, סובלים מחוסר ודאות כלכלית, וחשוב מכל — נמצאים תחת מתקפת טרור, שכללה עד כה מאות מעשי חבלה ושריפות, שכבר גרמו נזקים בעשרות מיליוני שקלים, ושסופם אינה נראה באופק.

החקלאות היא מקור גאווה לישראלים לא רק כי היא הביטוי הבסיסי ביותר לציונות, וכי תמיד שימשה כשגרירה של ישראל בעולם, אלא כי הישראלים יודעים עד כמה קשה להיות כאן חקלאי. אם בפתחת ניצנה שעל גבול מצרים או בעוטף עזה, בגולן או בבקעת הירדן, בשרון או במטה יהודה — החקלאים הישראלים הם קודם כל ולפני הכל ישראלים. יותר מהיותו לא מבוסס, המאמר של שטרסלר פשוט מנותק.

הכותב הוא ראש המועצה האזורית רמת הנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות