מה הסיכוי של תלמיד מהפריפריה לשרת ב–8200?

בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה, הפערים החברתיים עוברים ישירות מבתי הספר ליחידות הצבאיות

אברהם פרנק
אברהם פרנק
אנטנות כדוריות מוסתרות חלקית מאחורי אקליפטוסים. בסיס מודיעין של יחידה 8200
בסיס של 8200 במרכז הארץצילום: דודו בכר
אברהם פרנק
אברהם פרנק

בסדרת הכתבות של אור הלר (חדשות 10) על יחידה 8200 ניכר שוב הפער הגדול בין אוכלוסיות בחברה הישראלית. "כולם רוצים 8200", נאמר בכתבה, אבל לא כולם יכולים. אל"מ (מיל.) איציק הרפז, הסביר כי ציוני הבגרות מבית הספר הם מרכיב מרכזי בקבלה ליחידה, והוסיף כי "התפקיד שלנו הוא להגן על מדינת ישראל, איננו יכולים להעמיס על עצמנו גם את תיקון מערכת החינוך הישראלית הבעייתית".

הסטטיסטיקה שמביא הלר מצביעה על כך שמעשירונים 10–7 מגיעים ליחידות הטכנולוגיות 41%, בעוד שמעשירונים 4–1 מגיעים לאותן יחידות רק 15%. ובכן, מערכת החינוך מצד אחד, יחידה 8200 מן הצד השני — ובתווך הפער החינוכי. חלק מן התלמידים מצוידים בכלים מתאימים להתקבל, וחלקם האחר מסתכל בערגה — ולא יגיע. (הנתונים נחשפו לראשונה במאי בכתבתה של רותי לוי, והופקו במיוחד עבור TheMarker)

במקביל, המכון למחקרי ביטחון לאומי פירסם בדצמבר 2017 כי "צה"ל מתמודד עם תהליך רב־שנים של ירידה במוטיבציית הגיוס ליחידות השדה. בצל ההשקעה בתהליך האיתור ובאופן התגמול בטווח הארוך למתגייסים ליחידות מיוחדות וטכנולוגיות, קופחו במובן זה היחידות שמהוות את ליבת צבא היבשה". אין זה מפתיע, שהקשר בין 8200 להייטק ולביטחון כלכלי עתידי משפיע מאוד על המתגייסים, ואין זה מפתיע שתלמידים מן השכבות המבוססות ערניים לכך במיוחד.

צה"ל נחשב במשך שנים ארוכות לכור ההיתוך של החברה הישראלית, אבל בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה — הפערים החברתיים עוברים ישירות מבתי הספר ליחידות הצבאיות. אין כבר צורך להמתין עד שבוגרי מערכת החינוך יגיעו אל האקדמיה ואל שוק העבודה כדי לפגוש את הפערים הגדולים.

לשאלה למה הפערים אינם נסגרים יש תשובות אחדות: קיפוח תקציבי לאורך שנים של אוכלוסיות מוחלשות ממילא; פערים גדולים בהשקעות של הרשויות השונות בבתי הספר; דרישות המצ'ינג (המדינה שמה חצי והרשות חצי), שמעבירות בהליך פרדוקסלי תקציבים מרשויות חלשות לחזקות; איכות שונה של מורים, עם נחיתות לפריפריה; הון תרבותי — שמייצג את ידיעותיו, יכולותיו וטעמו התרבותי של הפרט; פערים ביכולות להשקיע בשיעורים פרטיים; ופחות נגישות למשאבי התרבות הציבוריים (כמו מוזיאונים).

אולם הסיבה העיקרית שבגללה הפערים בין בתי הספר אינם נסגרים, אינה כלכלית אלא פדגוגית. כל עוד אנחנו משווים בין הבלתי שווים, אנחנו מזינים את הפערים עוד ועוד. ההשוואה נעשית כידוע באמצעות בחינות רחבות היקף, או כפי שהן מוכרות יותר — בחינות סטנדרטיות. הבחינות האלה רואות את "היער", ואינן מתעניינות בתלמיד כפרט, על ייחודיותו, צרכיו ונטיותיו האישיות.

האם תלמידי הפריפריה יוכלו להגיע בשיעורים גבוהים יותר לשרת ביחידה 8200 ללא הבחינות הסטנדרטיות? התשובה, על פי יחידה 8200 עצמה, היא חיובית. בשיתוף פעולה בין היחידה לבין קרן רש"י מתקיימות תוכנית מגשימים לתלמידי כיתות י'־י"ב ותוכנית סטרטק לתלמידי כיתות ז'־ט'. הלימודים מתקיימים בשעות אחר הצהריים, מכיוון שבשעות הבוקר התלמידים עושים את "הדבר האמיתי" — לומדים לבגרות. האוטונומיה המוגבלת מאוד של בתי הספר שלנו, בשל הסטנדרטיזציה, מונעת מהם ליזום תשובות חינוכיות רלוונטיות לחניכיהם.

אין זה נכון שכולם רוצים 8200. ירידת המוטיבציה לשרת בקרבי תחייב את הצבא לתגמל את המתגייסים ליחידות שדה בהתאם לכללי המשחק — בכסף. משרתי היחידות לאיסוף מודיעין יגיעו בעתיד להיי־טק בשיעורים גבוהים יותר, אבל משרתי הקרבי יקבלו תשלומי שירות גבוהים, ואולי גבוהים בהרבה, כבר בהווה. בתי הספר צריכים להיות גמישים להכין את המועמדים לשירות בתחומים מגוונים, ובכלל, להכין אותם לעולם של אי ודאות רבה. במובן זה יחידה 8200 היא דוגמה והזדמנות לאופן שבו צריך לעשות את הדברים אחרת. במערכת סטנדרטית כמו שלנו זה לא ניתן.

ד"ר פרנק הוא מרצה למינהל ומדיניות החינוך

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ