תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים - צעד מסוכן

המחשבה שתרופות אלה יינתנו רק למי שביכולתו לממן ביטוח נוסף היא קיצונית בפן המוסרי והחברתי, ותביא למותם של חולים

איציק שמולי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תרופות בבית מרקחת
תרופות בבית מרקחת צילום: Bryan Woolston/רויטרס

מחירי התרופות הנוסקים לגבהים אסטרונומיים הופכים את מימונן למשימה כמעט בלתי אפשרית. העובדה כי התקציב התוספתי לסל הוא בדרך כלל 500–300 מיליון שקל, לעומת היקף בקשות לתרופות בסך 2.5–2 מיליארד שקל — ממחיש את גודל הפער. חרף עבודה מקצועית של ועדת הסל, תקציבה המוגבל גוזר מיטת סדום המחייבת את חבריה להשוות בין תרופות מעולמות שונים לגמרי. בסיכומו של תהליך, תחושות ההישג וההחמצה מתערבבות זו בזו.

ברקע זה, יוזמתו המתעוררת של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, להוצאת התרופות מצילות החיים מסל הבריאות והעברתן לביטוחים המשלימים (שב"ן) של קופות החולים — עשויה להיראות מעניינת. ליצמן, שלפני כעשור התייחס למהלך זה כקטסטרופה והוביל את ההתנגדות כלפיו, מעיד על עצמו כמי "שחזר בתשובה" ופועל עכשיו בכיוון ההפוך.

על פניו, מה כל כך רע באפשרות שחולים כרוניים יוכלו לקבל את התרופה שאינה בסל במסגרת השב"ן, ולא רק בפוליסות ביטוח פרטיות יקרות וסלקטיביות? אלא שהחייאתה המחודשת של היוזמה היא רעיון מזיק ומסוכן שליישומה יהיו השלכות הרות אסון, הן מבחינת הגדלת אי השוויון בבריאות, והן בשל החתירה תחת עקרונות הממלכתיות והאוניברסליות שעליו נשענת הרפואה — עד כדי מיטוטם.

ראשית, מדובר בתרופות מצילות חיים, ולא בקוסמטיקה רפואית. המחשבה שתרופות אלה יינתנו רק למי שביכולתו לממן ביטוח נוסף היא קיצונית בפן המוסרי והחברתי, ותביא למותם של חולים. "מדברים על אפליה, גם כביש מהיר זו אפליה", קובל ליצמן. מאיפה בכלל מתחילים להסביר לו את ההבדל "הפעוט" בין כביש אגרה לתרופה מצילת חיים?

הביטוחים המשלימים הם רגרסיביים. ל 2–מיליון ישראלים, בעיקר אוכלוסיות מוחלשות ועניות, אין ולא יהיה אותם; ואילו חוק שמתנה את הזכות לטיפול מציל חיים ברכישתם, יעמיק וישריש את אי השוויון בבריאות. יתרה מכך, התרופות הניתנות במסגרתם מותנות כבר היום בדרישה להשתתפות עצמית גבוהה, כך שבעלות על ביטוח ממש לא מבטיחה את היכולת לממן בזכותו תרופה.

גם הכוונה ליצור סל חסד מיוחד למבוטחים עניים שגויה ועמומה. מבוטחים רבים שלא יזוהו "כעניים מספיק", אך עדיין לא יוכלו לממן ביטוח משלים או לעמוד בדרישה להשתתפות עצמית — יופקרו. ובכלל, מי בדיוק יישא בעלות הסיכון הביטוחי הגבוהה של קרן הנדכאים הזו וכיצד תובטח יציבותה? הקופות לא יוכלו לממן זאת מתקציבן והחלופה של תקצוב ממשלתי אינה מובטחת לאורך זמן.

שנית, מהלך זה אינו רלוונטי כלל להתמודדות עם הבעיה עצמה — הנסיקה בעלויות התרופות — אלא נועד להקל באופן פשטני על הממשלה באמצעות העברת הנטל ממנה לציבור, שייאלץ לשלם מכיסו יותר על פרמיית הבריאות החודשית. כמה יותר? הרבה יותר. אפקט הפחד של הפרט מפני קטסטרופה שעלולה להתרחש ולפגוע בו וביקיריו, בצד הלחץ האדיר הכפול שיופעל, הן מצד הממשלה שתקבל תמריץ לכווץ את התוספת לסל הממלכתי (בידיעה שמה שלא נכנס אליו יוכל להיכנס למשלים) והן מצד חברות התרופות, לניפוח השב"ן — יתדלק את המנגנון ויטיס את מחירי הפרמיות לשמים. מי שייפגע הם בעיקר המבוגרים, שהתעריף עבורם בשב"ן גבוה כבר כיום פי חמישה ויותר, ורבים מהם ייפלטו וייוותרו ללא כיסוי.

במציאות בעייתית ממילא, שבה המימון הפרטי לבריאות הוא מהגבוהים ב–OECD וכבר נושק ל–40%, הטיית שיווי המשקל עוד יותר לכיוון הפרטי ויצירת מעמדות שונים של מבוטחים בעלי נגישות שונה לתרופות מצילות חיים, היא דבר מסוכן והרסני שרק יחריף את המצב. הביטוחים המשלימים נולדו כאלקטיביים וצריכים להיוותר כאלה, ואף יש להטמיע חלק ממרכיביהם בסל הממלכתי. שמירה על עיקרון האוניברסליות והבטחת עדכון שנתי ריאלי של הסל ב–3% הם הדבר הנכון, ההגיוני והמוסרי ביותר לעשות.

הכותב הוא ח"כ (המחנה הציוני) וחבר ועדת הבריאות של הכנסת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker