למה שקד וכחלון נמנעים מלסתום את הפרצות בחוק הריכוזיות?

תפקידם של שרת המשפטים ושר האוצר לגבש את הפתרונות המשפטיים שימנעו את התספורת הבאה של בעלי ההון

לינור דויטש
לינור דויטש
אדוארדו אלשטיין
אדוארדו אלשטייןצילום: עופר וקנין
לינור דויטש
לינור דויטש

ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה באחרונה, בארבעה חודשים, את ההצבעה על הצעת חוק חשובה של ח"כ מירב מיכאלי, רועי פולקמן ושורת ח"כים נוספים מהקואליציה והאופוזיציה כאחד — לסגירת פרצה בחוק הריכוזיות, שבמסגרתה חברות בחו"ל לא נספרות כשכבות בפירמידה.

מה זה אומר? שחוק הריכוזיות, שחוקק ב–2013 ועבר בניגוד לכל הסיכויים ועם הרבה פשרות, התמקד בחברות ציבוריות ישראליות (באותה העת מרבית הפירמידות הורכבו מכאלה), וכך נקבע כי חברות זרות לא ייספרו כשכבות בפירמידה. זו התבררה כאחת מהפרצות המשמעותיות בחוק, שכן היא יוצרת אפליה ברורה בין בעלי הון ישראלים לבעלי הון זרים, ומדרבנת חברות ציבוריות למחוק מסחר בבורסה בישראל ולהירשם בחו"ל כדי לא להיספר כשכבה — וחמור לא פחות, מותירה על כנה את בעיית שרשור החברות והמינוף הגבוה של בעל הון בקצה הפירמידה, על חשבון הכסף של הציבור.

למעשה, כל הסוגיה של פירמידה זרה שמחזיקה בחברות ציבוריות ישראליות לא זכתה כלל למענה בחוק. כך למשל, שולט הטייקון הדרום אמריקאי אדוארדו אלשטיין בקונצרן אי.די.בי, וכתוצאה מכך, גם בשופרסל, בסלקום ובחברות משמעותיות נוספות, באמצעות פירמידה של כשבע עד עשר שכבות, ממקורות מימון לא ידועים.

למה זה רע? כי אחת מתכליות החוק היתה הגבלת השליטה בחברות במבנה פירמידלי, מתוך הבנה שמבנה זה יוצר עיוותים קשים במשק, שהרי בעל השליטה מנהל הלכה למעשה חברות ציבוריות, שעה שברשותו (בשרשור) אחוזים זעומים מההון של חברות אלה. בדרך זו שלט בזמנו נוחי דנקנר בסלקום — עם 2% ממניות החברה בלבד.

לכן, קבע חוק הריכוזיות כי על חברות האחזקה בישראל לצמצם את מספר השכבות לשתיים בלבד, וניתנה ארכה של ארבע שנים, עד תום 2017 לצמצום לשלוש שכבות; ושל שנתיים נוספות, עד תום 2019, לצמצום לשתי שכבות בלבד.

קיפול השכבות של 2017 חשף בפנינו פרצה יצירתית נוספת שהגו מיטב המוחות המשפטיים. על פי חוק הריכוזיות, נדרש אלשטיין למכור את דסק"ש השקעות. ואולם במקום זאת, הוא בחר לעשות עסקת מימון בעייתית, שבמסגרתה הקים חברה פרטית מקבילה, הלווה לעצמו את הכסף מתוך אי.די.בי — שהיא חברה ציבורית, משמע הלווה לעצמו את כספי הפנסיות שלנו — ורכש ממנה את דסק"ש השקעות.

זה מטורף כמו שזה נשמע. כך למעשה רוקן אשלטיין את חוק הריכוזיות מתוכן, ופשוט הפך את הפירמידה מאנכית לאופקית.

למרות מאמצינו הרבים בלובי 99, וחוות דעת פנימיות של משרד המשפטים, בחרה שרת המשפטים, איילת שקד, שלא לעצור את העסקה הזאת ולא להעביר תיקון חוק שיבהיר כי מדובר בפתרון שאינו מקובל, המבזה את החוק ואת המחוקק; או לחלופין, את הפתרון שהצענו שיאסור עסקות מימון בין חברה ציבורית לחברה פרטית של אותו בעל שליטה.

מאז עברו כשמונה חודשים. קיפול השכבות הבא של 2019, שבמסגרתו יידרשו הפירמידות להיפרד משכבה נוספת בחברות האחזקה שלהן, מתקרב אלינו בצעדי ענק. דבר לא נעשה בנושא, ושוב נדחתה ההצבעה על הצעת החוק של ח"כ מיכאלי — כך שנוכחנו עתה כי גם פתרונות או תיקונים מוצעים אינם מתקבלים.

זה המקום להזכיר לשרת המשפטים שקד ולשר האוצר, משה כחלון, שתפקידם אינו לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח כדי להימנע מעימות עם בעלי הון מקומיים או זרים, אלא לגבש יחד עם הצוותים המקצועיים את הפתרונות המשפטיים שימנעו את התרגיל או התספורת הבאים.

האמון שבין הציבור לכנסת ולממשלה נסדק בדיוק מתופעות כאלה, שבהן בעיה אמיתית מוצפת שוב ושוב — ואלה האמונים על הטיפול בה טומנים ראשם בחול.

אנחנו רוצים לקוות שזו טעות ולא מדיניות, ושארבעת החודשים הבאים יוקדשו למציאת הפתרונות המתאימים לפרצות בחוק הריכוזיות — במטרה לחסוך לציבור את המיליארדים שייחתכו לו במשבר הבא.

הכותבת היא סמנכ"לית לובי 99 והלוביסטית הציבורית הראשונה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ