גם בישראל נשים יכולות להיות דירקטוריות, לא רק בנורווגיה

מחקרים מראים שמעורבותן של נשים בעסקים תורמת להם ■ אם במדינה הסקנדינבית הצליחו דרך חקיקה להגיע משיעור נשי של 3% בדירקטוריונים של חברות ציבוריות לשיעור של 42%, אין סיבה שאי-אפשר יהיה לעשות זאת גם בישראל

יעל יצחקי
יעל יצחקי
מצעד נגד הטרדות מיניות
צילום: Damian Dovarganes/אי־פי
יעל יצחקי
יעל יצחקי

לאחרונה פורסם ב–TheMarker כי משרד העסקים בבריטניה פנה למנהלים בכירים בחברות הגדולות במדינה וביקש מהם להסביר מדוע אין מספיק נשים בדירקטוריונים שלהן. לא ברור אם צריך לצחוק או לבכות מהתירוצים שנתקבלו: נשים לא ישתלבו באווירה בחדרי הישיבות, רובן לא רוצות את הלחץ הכרוך במשרה בכירה, הן לא מבינות את הסוגיות המורכבות שבהן דנים בישיבות הדירקטוריון, ועוד.

טורים, מאמרים וספרים נכתבו וממשיכים להיכתב כדי לעזור לנשים להתקדם בעולם העבודה. לעתים קרובות נשים מטילות על עצמן את האחריות לכך שאינן מתקדמות, אף שמחקרים מראים כי נשים עובדות הרבה יותר מגברים בשביל לקבל קידום. ואולם הסקר שנערך בבריטניה מראה כי התקרה שניצבת בפני נשים אינה תקרת זכוכית שקופה, אלא מחסום של גברים שבדרכים שונות המונעים מנשים להשתלב במקומות בכירים בתעשייה. תירוצי הגברים לגבי הסיבות לאי־הימצאותן של נשים בהנהלות הם מגוחכים, ויותר מכך — פוגעים בחברות עצמן.

תרומתן של נשים בעולם העסקים הוכחה באינספור מחקרים. כבר ב–2004, קטליסט פירסם מחקר שבו נמצא שיפור ניכר ביעילות התפעולית ובשורת הרווח בארגונים שבהם נשים מכהנות בתפקידי ניהול ובמועצות המנהלים. מאות תאגידים, שבהם היו בדירקטוריון יותר משלוש נשים, דיווחו כי חלה עלייה משמעותית בבדיקה של רבעון מול רבעון בהחזר על ההשקעה ובגובה הדיווידנד שחולק בארגונים.

טיעון של מנהלים האומרים כי "נשים לא ישתלבו באווירה בחדרי הישיבות" מעיד על תרבות ארגונית שוביניסטית, כפי שנחשף לאחרונה בעמק הסיליקון, שם ישיבות הנהלה הסתיימו במועדוני חשפנות, ההטרדות המיניות הפכו לדבר שבשגרה ונוצרה אווירה של מועדון גברים סגור. נשות עמק הסיליקון הפסיקו לשתוק בשנים האחרונות וחשפו את המקרים הללו בתקשורת, תוך פגיעה תדמיתית בחברות.

עובדות בנייקי, לדוגמה, מאסו באווירה הרעילה ויזמו סקר אנונימי בקרב עמיתותיהן, שבו שאלו אם סבלו מהטרדה מינית או אפליה על רקע מגדרי. הממצאים הקשים הביאו לפיטורים של שורת מנהלים בכירים בחברה, כולל נשיא המותג נייקי, שנחשב למועמד המוביל להיות המנכ"ל הבא וסגנו. חברה חפצת חיים לא יכולה להרשות לעצמה מצב שכזה.

מי שחושש מפני כניסת נשים לדירקטוריונים, אף שתרומתן העסקית כבר הוכחה, חושש בעצם למעמדו שלו — לאו דווקא מעמדו באותה חברה עסקית, כי אם מעמדו כגבר בעולם של גברים השולטים בעולם. ערעור השליטה הגברית תוך יצירת מאזן כוחות חדש, עלול להרתיע את הדורות הוותיקים בחברה. המעמד השליט מעולם לא ויתר על כוחו בקלות.

בישראל, שיעור הנשים שכיהנו כדירקטוריות של חברות ציבוריות ב–2016 היה 20.8% בלבד, אף שהחלטת ממשלה מ–2007 קבעה כי 50% מחברי הדירקטוריונים בחברות ממשלתיות חייבים להיות נשים. קיימים בארץ מאגרים של נשים המתאימות וראויות להיות דירקטוריות ומעוניינות להיבחר. הבעיה היא שלא פעם, קשרים אישיים הם המפתח להיבחרות לדירקטוריונים. ללא רשת קשרים אמיתית, הסיכוי שאישה תיבחר להיות דירקטורית הוא קלוש. למרבה הצער, נשים רבות, מוכשרות וראויות, אינן מחזיקות ברשת כזו. שיטת חבר־מביא־חבר פוגעת לא רק בנשים, אלא גם בארגונים עצמם, שאינם מקבלים לשורותיהם את הגורמים הראויים ביותר.

תפקידו של ארגון לאפשר לנשים להגיע לשורות ההנהלה הבכירה ולדאוג ליחס שוויוני כדי להקל על נשים להגיש מועמדות ולהתקבל לתפקידים בכירים. נורווגיה היא דוגמה טובה למה שיכולה לעשות חקיקה ואכיפה. בעוד לפני 20 שנה היה שיעור הנשים בדירקטוריונים בנורווגיה 3% בלבד, ב–2016 עלה שיעור הנשים בדירקטוריונים בחברות הציבוריות ל–42%. הסיבות לשינוי הדרמטי הן חקיקה והקמת ארגון להדרכה ונטוורקינג, הממומן על ידי הממשלה הנורווגית, ומסייע לנשים להתקדם. אנחנו שונים מנורווגיה בפרמטרים שונים, אך כדאי ללמוד וליישם שיטות מצליחות.

הכותבת היא מנכ"לית נטע — המרכז לפיתוח קריירה, המסייע לנשים להגשים את שאיפותיהן המקצועיות

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ