משרד התיירות כושל ומיותר - הגיע הזמן לפרק אותו - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משרד התיירות כושל ומיותר - הגיע הזמן לפרק אותו

משרד התיירות כשל בהשגת יעדיו הכמותיים בעשורים האחרונים: ב-88.6% מהמקרים הוא לא הגשים את מטרותיו

23תגובות
אילת
עופר וקנין

כשבוחנים נתונים רשמיים עדכניים של OECD, מגלים שמתוך 35 מדינות החברות בארגון, ב-32 מדינות אין כלל משרד תיירות נפרד ברמה הממשלתית. על רקע ממצא זה עולה השאלה, האם יש הצדקה למשרד תיירות נפרד בישראל? התשובה היא ככל הנראה לא.

ראשית, מספר התיירים בישראל לא צמח בעשורים האחרונים בדומה לממדי העלייה בתיירות העולמית. לשם דוגמה, אם היינו שומרים על חלקנו היחסי משנת 1995, אף מבלי להגדילו, היינו זוכים לקבל ב–2017 5.5 מיליון תיירים, ולא 3.6 מיליון כפי שהיה בפועל.

כמו כן, המבנים הארגוניים שנפוצים בעולם מקדמים הקמת שירותי הארחה בצורה הרבה יותר יעילה. ברור לכל שמשקיע, במיוחד מרמה בינונית או משפחתית, ירגיש הרבה יותר נוח להתנהל מול ארגון תיירות אזורי או מקומי שמחובר לשטח, מאשר מול משרד ממשלתי בעל מאפיינים ביורוקרטיים מייגעים.

בנוסף, סקרים עדכניים שנערכו בקרב תיירים הראו שהם הגיעו לישראל בעיקר על סמך המלצות מקרובים וחברים, ולא בהכרח בשל שיווק של משרד התיירות. מדהים לציין כי סקרים שנערכו בשנים האחרונות העלו ש–4%–2% בלבד מבין התיירים הגיעו לישראל עקב פרסום. יתר על כן, בשירותי ההארחה השונים ישנם מאות אנשי שיווק מקצועיים, שניצלו בצורה נאותה בשנים האחרונות את האפשרויות הטכנולוגיות החדשות כדי לקדם תנועה של תיירות נכנסת למקומות שמעסיקים אותם, בעיקר בירושלים ובתל אביב.

תיירות נכנסת לישראל, במיליונים

זאת ועוד, משרד התיירות כשל באופן עקבי ומתמשך בהשגת יעדיו הכמותיים בעשורים האחרונים. מחקר שבמהלכו עברתי על מקורות רבים מאוד, העלה כי ב-88.6% מהמקרים הוא לא הצליח להגשים את יעדיו המוצהרים.

לבסוף, 39.8% מקרב התיירים שהגיעו לישראל ב–2017 (1.4 מתוך 3.6 מיליון) באו למטרות שאינן תיירותיות גרידא, כמו ביקור קרובים וידידים או עסקים. במלים אחרות, יש פער עצום בין מספר התיירים שמוצגים לציבור לבין מספר התיירים האמיתי שהגיעו בפועל. תובנות אלו משמעותיות עוד יותר לנוכח התקציב הגבוה של משרד התיירות, שמעולם לא הגיע לממדים של השנים האחרונות.

המסקנה מנתונים אלה היא שאין הצדקה לטיפול פוליטי שונה כל כך בתיירות בישראל בהשוואה לעולם המפותח, ושרצוי לפרק בהקדם את משרד התיירות. כאן עולה, כמובן, השאלה: מהן החלופות שאפשר לאמץ? בעולם המפותח ניתן למצוא תמהיל של ארגונים ארציים, אזוריים ומקומיים שמקדמים תיירות נכנסת, תחת אחריות של משרד ממשלתי פאסיבי שמעצב יעדי־על לארגונים השונים. לעניות דעתי, הנוסחה המתאימה לישראל היא רשות לאומית לתיירות, שתפעל במקביל לחברה ממשלתית, שתשמש כארגון תיירות אזורי בנגב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר ב–2013, כי הוא מצפה להגדיל את מספר התיירים ל–10 מיליון בתוך עשור. לכאורה, לא מדובר בקביעות מופרכות, לאור כמות הביקורים בשנים האחרונות במדינות כמו טורקיה, איטליה וספרד. אלא שניתן לקבוע די בוודאות שמשאלה זו לא תתגשם עד 2023. אם המערכת הפוליטית תמשיך לטפל בענף התיירות בצורה כל כך שונה בהשוואה לעולם המפותח, אפשר להניח ששאיפה זו לא תתגשם גם ב–2030, או אפילו ב–2040.

ד"ר מיכאל ברקת הוא חוקר תיירות ופוליטיקה, עוזר מחקר באוניברסיטה העברית בתחום של אסטרטגיה־רבתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות