מוטרדים מהחינוך החרדי? תתחילו לסייע למי שעוזב אותו

למרבה האירוניה, חלק קטן בלבד ממסלולי הסיוע להשלמת הפערים האקדמיים של החרדים פתוח גם בפני היוצאים בשאלה

משה שנפלד
משה שנפלד
כ-50% מהתלמידים החרדים במכינות להשלמת בגרויות פורשים
כ-50% מהתלמידים החרדים במכינות להשלמת בגרויות פורשיםצילום: פבל טולצ'ינסקי
משה שנפלד
משה שנפלד

חתן פרס נובל, פרופ' דן שכטמן, אמר באחרונה כי "הרמה של החרדים בחינוך נמוכה להחריד. מדינה שואפת חיים לא יכולה להרשות מצב שבו 20% מהילדים לא ילמדו לימודי ליבה".

יש שיגדירו את הטענות כמוגזמות, אלא שנראה שהנתונים לצדו. רק 2% מהבנים החרדים זכאים לתעודת בגרות, לעומת 71% מקרב התלמידים היהודים שאינם חרדים. גם המיומנויות של הצעירים החרדים נמוכות משמעותית מאלה של שאר הצעירים היהודים, בייחוד בפתרון בעיות בסביבה ממוחשבת. רק כשמינית מהצעירים החרדים מדווחים על ידיעת השפה האנגלית ברמה טובה ומעלה, לעומת כ–75% מהגברים היהודים שאינם חרדים.

אז איך נכון להתמודד עם קיומה של מערכת חינוך שאינה מספקת לתלמידיה את הכלים הבסיסיים הנדרשים לצורך קיום בכבוד בחברה המערבית, ומצמצמת את הסיכוי שיהפכו לאזרחים יצרנים שאינם מהווים עול כלכלי על המדינה? איך נכון להתמודד עם ההערכה של משרד האוצר, שלפיה ללא שינוי משמעותי בשיעורי התעסוקה של החרדים והערבים, ישראל עתידה להגיע לפשיטת רגל בתוך כ–40 שנה?

גישה אחת, שנוסתה כמה פעמים, היתה הניסיון לאכוף את חוק חינוך חובה ולוודא שכל תלמיד בישראל זוכה ללימודי ליבה בסיסיים — להם הוא זכאי בהתאם לאמנה לזכויות הילד של האו"ם, שעליה חתומה מדינת ישראל. ההיסטוריה מלמדת שגם אם זו הגישה הנכונה ביותר, המימוש שלה רחוק מלהיות פשוט, הן בגלל כוחן הפוליטי של המפלגות החרדיות והן בגלל השאלות החוקיות והמוסריות המורכבות שהיא מציפה.

הגישה האלטרנטיבית, שבה נקטה המדינה, היא החלפת המקל בגזר — במקום להיאבק במערכת החינוך יוצרת הפערים, היא פועלת לסייע לבוגריה לסגור אותם. במהלך העשורים האחרונים השקיעה המדינה מיליארדי שקלים בתוכניות לשילוב חרדים במערכת ההשכלה הגבוהה, בצבא ובשוק התעסוקה, והן השיגו את מטרתן באופן חלקי.

שיעור התעסוקה של גברים חרדים עלה בחזרה משפל של כ–35% ב–2002 לכ–50% לפני כשנתיים, ואז קפא. מספר הסטודנטים החרדים זינק מאלפים בודדים ליותר מ–12 אלף, אלא שכ–50% מהם נושרים במהלך המכינה להשלמת בגרויות, ואחוז דומה נושר מלימודי התואר. לצד זאת, שילוב החרדים יוצר אתגרים רבים ומעלה שאלות עקרוניות של אפליה והדרת נשים, הנובעות מהדרישה להתאים את סביבת הלימודים והשירות הצבאי לאורח החיים החרדי.

למרבה הצער, השיח הציבורי בנושא החינוך החרדי נוטה להתעלם מאחת הקבוצות המשמעותיות של בוגריו — היוצאים בשאלה. קבוצה זו, ששיטות הערכה שונות מעריכות את גודלה ב–7%–10% מכל מחזור, אינה נדרשת לתמריצים מיוחדים כדי להשתלב בחברה הישראלית, וכמובן שאינה דורשת התאמה של המסגרות לתנאיה. בניגוד לחבריהם החרדים, מובטח שילדיהם של היוצאים בשאלה יזכו לחינוך מספק ויצאו ממעגל העוני והבערות של החינוך החרדי.

למרבה האירוניה, צעירים אלה אינם זוכים לשטיח האדום הנפרש על ידי המדינה וגופים פילנתרופים רבים בפני החרדים. מלבד העזרה שמספקות להם עמותות הסיוע ליוצאים בשאלה, רק חלק קטן ממסלולי הסיוע להשלמת הפערים של החרדים פתוחים גם בפניהם (וגם הם נפתחו רק בעקבות מאבק ארוך של עמותת יוצאים לשינוי) — מה שלא מפריע לצבא להתהדר בנתוני הגיוס של החרדים בשעה שיותר מ-20% מהם התגייסו ליחידות כלליות. למרות האתגרים, מצליחים חלקם להשלים את הפערים במאמץ רב, ונהפכים לאזרחים יצרנים, שתרומתם למדינה ולמשק עולה עשרות מונים על ההשקעה של המדינה בהם.

הגיע הזמן לזכור שיש פתרון — ולו חלקי — לנזק הכלכלי שיוצרת מערכת החינוך החרדית לבוגריה ולמדינה כולה. פתרון שאינו מצריך כפייה, אינו מסכן את ערכי השוויון, העלויות שלו נמוכות וכלולות כבר היום בתקציב הקיים והתועלת שלו עצומה. כל שנדרש הוא להזדרז וליישם אותו.

הכותב הוא ממייסדי עמותת יוצאים לשינוי המסייעת ליוצאים בשאלה מהחברה החרדית, וראש צוות במחלקת אלגוריתמים בחברת מובילאיי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ