החלשים מתרסקים על קירות הביורוקרטיה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החלשים מתרסקים על קירות הביורוקרטיה

הנזק הנגרם לאנשים פרטיים מעודף רגולציה אולי אינו פוגע בצמיחה, אך הוא יוצר עוד ועוד אנשים שמרגישים כי המדינה בגדה בהם, ועלולים לא לציית לחוק ■ הבעיה היא בהנחת הבסיס של מנגנונים ביורוקרטיים, שלפיה עדיף למנוע הטבה מאדם מאשר לתת אותה למי שאינו זכאי לה

4תגובות
הפגנת הורים לילדים אוטיסטים
דניאל בר און

רב המכר החדש "ביום שבו תקרא לי אבא", שכתב איש העסקים החברתי אביעד פרידמן (גילוי נאות, פרידמן חבר ילדות של הכותב), עוסק בעיקר בתיאור המאבק ההירואי שלו נדרשים הורים לילדים הנמצאים ברצף האוטיסטי. מלבד ההתרגשות וההשראה שמשרה הספר, הוא גרם לי, כמי שהוא חלק מצוות העוסק בהפחתת וטיוב רגולציה באמצעים של כלכלה התנהגותית, להכות על חטא. התחוור לי כי בעוד אנו מתמקדים בהורדת וטיוב רגולציה עבור עסקים, זנחנו מעט את הטיפול באזרחים הפשוטים, בייחוד אלה שמתוקף נסיבות חיים שונות זקוקים לעתים לעזרה רבה מצד המדינה, כמו בעת גידול ילד בעל צרכים מיוחדים.

בספר מתואר מספר רב של בעיות טיפוסיות, בהן הליכים רגולטורים שנועדו לייצר מדיניות אחידה ושוויונית, המביאים בהפעלה טכנית לכשלים בלתי־סבירים. בין היתר מתואר מצב שבו פער של שישה ימים בגיל הקובע לגן תקשורת (גן טיפולי המיועד לילדים שאובחנו על רצף האוטיזם), כמעט הביא לכך שהמדינה תעכב תקצוב לטיפול בילד אוטיסט למשך שנה שלמה. במקרה אחר, בשל טעות בסכימת הנקודות בביטוח הלאומי, נקבע שילדו של פרידמן אינו נכה — החלטה בעלת משמעויות תקציביות של מיליוני שקלים בטווח ארוך. במקרה נוסף, מתוארת סיטואציה שבה אב ערבי מתקשה להביא לכך שיכירו בבנו הן כאוטיסט והן כנכה, משום שמחשבי הביטוח הלאומי מסוגלים להתמודד רק עם קטגוריה אחת.

בעוד כותב הספר הוא אדם בעל יכולת להתמודד עם הרשויות, חיים בישראל רבבות הורים לבעלי מוגבלויות שנעדרים יכולת "ללכת דרך קירות הביורוקרטיה". לכן, נשאלת השאלה מה יכולים לעשות קובעי המדיניות וחוקרי הרגולציה כדי שגידול ילדים, ובוודאי ילדים עם צרכים מיוחדים, לא יהפוך למלחמה נגד המדינה.

נקודת המוצא צריכה להיות שהפקידים בשירות הציבורי אינם אנשים רעים, אלא כאלה הפועלים כפי שהונחו כדי לשמור על הקופה הציבורית. הבעיה היא בהנחת הבסיס של מנגנונים ביורוקרטיים, שלפיה מבין שתי הטעויות הקלאסיות שניתן לעשות, עדיף למנוע הטבה מאדם מאשר לתת הטבה למי שאינו זכאי לה. כך למשל, אם יבקש פקיד מהורה למלא טפסים מיותרים, לא יבואו אליו הממונים בתלונות, אולם אם ייתפס פקיד שוויתר על טופס נדרש או שכח לדורשו, הוא עשוי להיענש.

הנזק הנגרם לאנשים פרטיים מעודף רגולציה אולי אינו פוגע בצמיחה או בנושאים הנמדדים בקלות, אך הוא יוצר עוד ועוד אנשים שמרגישים כי המדינה בגדה בהם, ועשוי להביא למצבים שבהם אותם אנשים לא יצייתו לחוק. מחקרים מראים כי במצבים מעין אלה נוצרים מנגנונים עוקפים כשרים יותר או פחות. בנוסף, התפישה כי הקשחת הנטל תקשה דווקא על ה"רמאים" לקבל את שאינו מגיע להם, גם היא אינה עומדת במבחן המציאות, שכן במרבית המקרים, האנשים המתנפצים למרגלות חומות הביורוקרטיה, הם דווקא אלה המגיעים מהקבוצות המוחלשות בחברה. הרמאים, לעומת זאת, מצליחים להערים על המערכת. גם היעילות והצמיחה נפגעות, אם מצרפים את עשרות אלפי שעות העבודה הנזרקות לפח במרוץ הבלתי־נגמר אחר הרשויות השונות.

המדינה שיודעת בשנים האחרונות לבנות מסלולים ירוקים ומהירים, שמתחילה לרתום את הטכנולוגיה כדי לייעל את המערכות השונות, שהחלה למדוד את השירות הציבורי לא רק במונחים של שמירה על הקופה אלא גם במונחים של יעילות — צריכה לאמץ את אותה חשיבה גם ביחס לאוכלוסיות במצוקות שונות. אין סיבה, למשל, כי מרגע שאדם הוכר כנכה הוא יידרש להמציא מסמכים חדשים לכל אחת מהרשויות הרלוונטיות למתן הטבות, כשניתן בלחיצת כפתור לשתף את המידע ביניהן. ההשפעה של הכבדת הרגולציה על האזרחים הזקוקים למדינה היא הרסנית ברמה החברתית והכלכלית בטווח הארוך, גם אם קשה למדוד אותה.

הכותב הוא עמית בכירבמכון הישראלי לדמוקרטיהופרופסור מן המניין בפקולטהלמשפטים באוניברסיטת בר אילן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות