לבלום את השאפתנות של דורית סלינגר

חלק מהשבחים שמקבלת הממונה על רשות שוק ההון מוצדקים ■ עם זאת, הרגולציה המופרזת בישראל, שמהווה עול על המשק, חייבת להיבלם

אוריאל לין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דורית סלינגרצילום: אמיל סלמן
אוריאל לין

בשבועות האחרונים מלאה העיתונות בשבחיה של הממונה על רשות שוק ההון, דורית סלינגר. חלק משבחים אלה אכן מגיעים לה. אנו מדברים רבות על הצורך בעצמאות הרגולטור ועל העבודה המקצועית הנעשית על ידו, אבל האם זה אומר שיש לאפשר לרגולטורים לפעול על פי הבנתם ושיקול דעתם ללא כל מעצורים? אם נבחן את המציאות הרגולטורית בישראל, ניווכח שעצמאות מופרזת של הרגולטור הפכה לכשל הפוגע קשות בקידומו של המשק.

גם לרגולטור יש אמביציות אישיות. הרגולטורים מתמנים לתקופה קצובה, ובתקופה זו הם שואפים להטביע את חותמם לדורות. איני מכיר רגולטור שהציב לעצמו כמטרה ערכית את הפחתת העול הרגולטורי. ההפך הוא הנכון. הם מאמינים שבהוספת שכבות של רגולציה פרי יוזמתם הם יגאלו את הצרכן ואת הציבור, ולעזאזל המגזר העסקי.

ב–2014 הגיעה ממשלת ישראל למסקנה שעל מנת להצעיד את המשק לצמיחה מואצת, יש להפחית את העול הרגולטורי. הרי, בסופו של דבר, מי שיוצר כאן את המשאבים החומריים הן לא רשויות המדינה ולא הרגולטורים — אלא המגזר העסקי, שמייצר גם את כל מקומות העבודה, להוציא המגזר הציבורי כמובן.

הממשלה קיבלה החלטת מפתח, שמטרתה הפחתת העול הרגולטורי על כלל המשק. על פי החלטה זו, מצווים משרדי הממשלה להפחית את הרגולציה במשרדם ב–5% מדי שנה, במשך חמש שנים. בנוסף, נקבעו מבחנים לחקיקת רגולציה חדשה, הקרויים RIA (Regulatory Impact Assessment), ודורשים בחינה קפדנית של נחיצות ותועלת מול עלות. בגוף אותה ההחלטה נקבע כי "ההחלטה לא תחול על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון". זוהי החרגה תמוהה, שנמצאת בסתירה למטרה הכללית.

באיזון לסתירה זו נקבע כי "הממשלה רושמת לפניה את הודעת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, שלפיה תאמץ באופן וולונטרי תהליך מקביל ברוח החלטה זו ותדווח לממשלה על יישומה".

ובכן, מה קרה מאז? בשנים 2016–2017 העבירה הממונה על שוק ההון לא פחות מ–186 יוזמות רגולטוריות חדשות, בצורת הוראות, צווים, הנחיות, הבעת עמדות, חוקים, תקנות וכדומה, בסתירה קוטבית ומוחלטת להתחייבותה לממשלה. האם יש מישהו שבאמת מאמין שמגזר עסקי מוגדר מסוגל לשאת בנטל כמותי בהיקף כזה?

כך למשל, הממונה על רשות שוק ההון העבירה יוזמת חקיקה שמפרידה את השיווק מהתפעול הפנסיוני של סוכני הביטוח, בכל הקשור להפרשות פנסיוניות לקופות החיסכון של העובדים. היום אנו יודעים שעלות מהלך זה היא יותר ממיליארד שקל, אך נחיצות המהלך היתה תיאורטית.

דרישה הזויה נוספת הינה חובת השימוש במסלקה הפנסיונית המרכזית. רשות שוק ההון הקימה מערכת מורכבת ומסובכת בדמות מסלקה פנסיונית מרכזית, תוך ויתור על תחרות בשוק מול מסלקות פרטיות אחרות.

כיום, שואפת רשות שוק ההון לבטל את חשבונות הנאמנות של סוכני הביטוח דרכם מעבירים המעסיקים את ההפרשות הפנסיוניות. זאת, למרות הקושי התפעולי איתו מתמודדים מעסיקים.

הרגולטורים שואפים תמיד לצבור יותר כוח. כך למשל, במקרה של הצעות חוק חדשות המעצימות את כוחה של רשות ההגבלים, אשר כבר היום הינה בעלת כוח רב. קיימת סימביוזה לא בריאה בין הרגולטורים לבין העיתונות. תמונותיהם מופיעות כמעט מדי יום בעיתונים, והם סובלים משכרון פרסום שאותו הם שואפים להצדיק. שרי הממשלה מפרים אף הם את החלטת הממשלה ומגבים אותם, אם מפורשות ואם בשתיקה. בימים אלה נדונה הצעת חוק הזויה של הרשות להגנת הצרכן, הקובעת כי אסור לבעלי עסקים להפחית מחירים כרצונם.

כבר היום אנו מפסידים כמה אחוזי תוצר בגלל הטירוף הרגולטורי. אם לא נדע לבלום את הרגולטורים, באיזושהי נקודת זמן לא רחוקה בעתיד, המשק כולו ייעצר בחריקה. אבל אז כבר יהיו לא מעט קורבנות.

הכותב הוא עו"ד ונשיא איגוד לשכות המסחר

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker