ממשלת הימין הכריזה מלחמה על הפקידות הממשלתית

השירות הציבורי המקצועי נמצא תחת מתקפה של גורמי הימין הקיצוני בממשלה, במטרה שיסייע בשינוי זהות המדינה

מוטי שפירא
מוטי שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מוטי שפירא
מוטי שפירא

כיום כבר ברור: משטרים לאומניים ימניים רואים בביורוקרטיה הציבורית את אחד האויבים המרכזיים שלהם, לצד מערכת המשפט והתקשורת. ישראל אינה נפקדת מדפוס זה. משטרים אלה אינם דוגלים בחיסול מרכיבים אלה של המערכת הדמוקרטית, אלא בהכפפתם המוחלטת לשלטון המרכזי ולתפישת עולמו, לצד החלשת תפקידם כשומרי הסף השייכים לכלל הציבור.

בישראל, שבה מרכיבים של זהות המדינה, אופייה והגדרת גבולותיה נתונים במחלוקת קשה בין חלקים שונים בציבור, נראה כי הכפפת בתי המשפט, התקשורת והביורוקרטיה הציבורית למרות שלטונית היא חריפה יותר במידה רבה מאשר ברוב המדינות בעלות אופי משטרי דומה לשלנו.

בקווי היסוד של ממשלת נתניהו הרביעית, שהושבעה במאי 2015, נכללת הפסקה: "הממשלה תפעל לשינוי שיטת הממשל, על מנת להגביר את המשילות והיציבות השלטונית ותקדם רפורמות בתחום הממשל לשיפור היציבות והמשילות". על בסיס פסקה זו השירות הציבורי המקצועי נמצא תחת מתקפה חריפה של גורמי הימין הקיצוני בממשלה, במטרה שלא יפריע מצד אחד, ושיסייע מצד שני בשינוי זהות המדינה, אופיה וגבולותיה.

בחסות עיקרון הגברת המשילות, שרת המשפטים איילת שקד, שר התיירות יריב לוין וחכי"ם מרכזיים אחרים במפלגות הקואליציה מנסים פעם אחר פעם לאפשר מינויים "מתאימים" בשורות המינהל הציבורי. חוקי ג'ובים למיניהם, לצד עבודה קשה וסמויה בשטח, מייצרים מציאות של מינויים פוליטיים, חלקם לא ראויים, בשכבות שונות של המינהל הציבורי. מטרת מינויים אלו מתחלקת לשניים: כאלה שאמורים לבסס ולהקטין חיכוכים בכיוון המהותי של המדינה, וכאלה שבחסות הגברת המשילות מאפשרים החדרת פעילים פוליטיים ומקורבים לעמדות מפתח במערכות הציבוריות.

התוצאה היא זחילת יחידים של מקורבים, קרובים ופעילים פוליטיים לתוך הדרג הגבוה והבינוני בשירות הציבורי. אלה מתקבעים במשרותיהם, כך שגם אם השלטון יתחלף לא יהיה ניתן להוציאם ממשרותיהם, ובכך תיפגע יכולת המשילות של הממשלה הבאה.

במצב זה נראה כי הדרך הטובה ביותר לישראל היא לעבור לשיטה האמריקאית, עם כל הבעייתיות שבה, ולהביא לסיומה את מלחמת החתולים והעכברים על מינוי אנשים לתפקידים בשירות המדינה.

על פי השיטה האמריקאית — שבבסיסה הטהור רואה כנקודת יסוד את הרעיון שאין להותיר את השירות הציבורי רק בידי אליטה ביורוקרטית סגורה, אלא לפתוח אותה לכל שכבות העם ולתפישה הפוליטית השולטת — משרות בכירות בשירות המדינה הפדרלי מתחלפות באופן אוטומטי עם חילופי שלטון, ומינוי אנשים לתפקידים שמתפנים מתבצע בתהליך מתיש למדי, שבו חלק מהמשרות חייבות באישור הסנאט. בכל מקרה, גיוס המועמדים מתבצע במרוכז על ידי הבית הלבן, וכל אדם רשאי להציע עצמו לתפקיד ספציפי. הכל כפוף להגדרות התפקידים ושקוף לחלוטין לציבור.

כדי להבין את המשמעות המספרית, הנה דוגמה: במשרד השיכון האמריקאי יש 8,500 משרות פדרליות, 150 מהן מה שמגודר "משרות פוליטיות" — 1.76% בלבד מכלל העובדים במשרד.

השיטה הדואלית הקיימת בישראל — מינויים פוליטיים ומינוי מקורבים בהיחבא, תוך ניצול מתוחכם של התקנות והחוקים המיועדים לתפקידים מקצועיים המנותקים מהמערכת הפוליטית — היא הדגם הגרוע ביותר.

כל מי שמתמנה לתפקיד "בזכות" קשריו או התפישה הפוליטית שלו יצטרך להיות מודע לכך שעל פי השיטה האמריקאית, אם תיושם ותותאם לישראל, הוא אמור לעזוב את תפקידו באופן אוטומטי עם חילופי השלטון. בנוסף, הוא לא יהיה משוחרר מתנאי סף לתפקיד, מינויו יהיה שקוף לכל הציבור ולעתים הוא אף יצטרך לעבור מעין שימוע פומבי.

ראוי כי צוות מקצועי, בראשות אנשים כמו יוסי קוצ'יק, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שכבר חיברו כמה דוחו"ת חשובים עבור המדינה, יבחנו מודל המתאים לישראל ושמבוסס על השיטה האמריקאית. יש להפסיק אחת ולתמיד את התגנבות היחידים המבזה לשירות הציבורי.

הכותב כיהן בעבר כסמנכ"ל במשרד הבינוי והשיכון והיה חבר בצוות הרפורמה במינהל הציבורי במשרד ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker