פרדוקס בנימין נתניהו: בעד או נגד הערבים? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פרדוקס בנימין נתניהו: בעד או נגד הערבים?

מי שבוחן את יחסי כל ממשלות ישראל עם המיעוט הערבי במשך 70 השנים האחרונות יכול להבחין כי אלה הושתתו על דפוס קבוע של משיכה־דחייה ■ כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין המדיניות הכלכלית המיטיבה של ממשלות הימין כלפי הערבים, לבין המגמות ההפוכות שהן מעודדות בתחום הפוליטי?

5תגובות
ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה
אמיל סלמן

הממשלות של בנימין נתניהו ייזכרו בספרי ההיסטוריה כמי שעשו לטובת המיעוט הערבי בישראל הרבה מעבר למה שעשו ממשלות אחרות בישראל. עובדתית קשה יהיה להתווכח על כך. תוכנית החומש למגזר הערבי, בעלות של 15 מיליארד שקל, גדולה הרבה יותר מתוכנית ה–4 מיליארד שקל של ממשלת ברק, וגם מהסכומים שהוקצו למגזר בתקופת ממשלת רבין.

גם הזרם המרכזי של המנהיגות הערבית מתקשה להכחיש זאת, וכמותו גורמים אחרים, ובכללם העיתונות הכלכלית, ארגוני החברה האזרחית וחלקים מהשמאל. הגורם היחיד שמקלקל את התמונה החיובית הוא יחסן הפוליטי של ממשלות נתניהו כלפי המיעוט הערבי, המאופיין בלעומתיות שיש לה ביטויים רבים, כמו "החקיקה היהודית" והמאמץ להגביל את מרחב התמרון של הציבור הערבי. אלה מייצרים את החידה הבאה: כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין המדיניות הכלכלית המיטיבה של ממשלות הימין כלפי הערבים, לבין המגמות ההפוכות שמעודדת הממשלה בתחום הפוליטי.

הניסיון לפענח את הפרדוקס הניב עד כה תשובות חלקיות, בעיקר מכיוון שהוא נעדר היכרות עם ההקשר ההיסטורי הנוגע ליחסי הממסד בישראל עם המיעוט. מי שבוחן את מהלך היחסים במשך 70 השנים האחרונות יכול להבחין כי יחסיהן של כל ממשלות ישראל עם המיעוט הערבי הושתתו על דפוס קבוע של משיכה־דחייה. מחד גיסא, נעשה מאמץ למשיכת המיעוט אל תוך החברה הישראלית, ומאידך גיסא, נעשה מאמץ הפוך להרחקתו. לדפוס זה היה תפקיד — הוא נועד להציב את המיעוט הערבי בסוג של מרחב ביניים; המקום שאינו מקום, כדי להופכו לישות הנטועה בין מרחבי שייכות מנוגדים, מבלי יכולת לגלות נוכחות מלאה באחד מהם. דפוס זה נועד להתמודד עם המתח שנוצר ב–1948 בין נוכחות המיעוט במדינה לאחר המלחמה, לבין עניינה המובנה של המדינה בטיהור המרחב מנוכחות הגורם הלא־יהודי. יחסים אלה נהפכו לציר מרכזי בפעילות כל ממשלות ישראל, ללא קשר לצביונן הפוליטי.

ממשלת נתניהו אימצה אף היא את המודל הזה, כשיצרה במכוון מדיניות המבוססת על שילוב כלכלי והדרה פוליטית. מדיניות זו התכתבה עם מערכת של הקשרים נוספים, בראש ובראשונה עם תפישת השלום הכלכלי של הימין, שביקשה להמיר שאיפות לאומיות פוליטיות באמצעים כלכליים. מדיניות זו מאפיינת גם את יחסה של ישראל למנהיגות הפלסטינית בגדה המערבית.

כך יחולק התקציב לחברה הערבית
התפלגות התקציב לצמצום האפליה התקציבית
ליישובים הערביים )החלטה 922 ( ב 2017-2016- *,

ההקשר השני היה התפישה הממשלתית הניאו־ליברלית, שביקשה להקטין את הנטל של קבוצות מוחלשות על החברה הישראלית באמצעות שילובן הכלכלי, ואגב כך להגדיל את התוצר הלאומי. ברם, בחתירתה להעצמת המיעוט היה טמון פוטנציאל לטיפוח שאיפות פוליטיות מקבילות וכרסום בא־סימטריה בין יהודים לערבים, מה שהניע את הניסיון להקטין את נפח נוכחות הערבים במרחב הפוליטי.

למרות הקושי שמעמידה מדיניות זו בפני המערכת הפוליטית הערבית, הזרם המרכזי שבה, בראשות ראש הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, מבכר לבלוע את הגלולה הפוליטית המרה תמורת קידום יעדי המגזר בתחום הכלכלי. ואולם שתי הערות אזהרה צריכות להינתן כאן. האחת לגבי יכולתה של המנהיגות הערבית להמשיך ולשתף פעולה עם המהלך הכלכלי הממשלתי, התלויה במס שפתיים שעליה לשלם לשיח הלאומי הוותיק. שאם לא כן, ברוח סימני הביקורת שכבר נשמעת כלפיה, היא תוּקַע כמשתפת פעולה עם ממשלת ישראל וכמי שמוכנה להמיר ערכים לאומיים בנזיד עדשים.

השנייה היא שהמאמץ לשלב את המיעוט הערבי בכלכלה במקביל לדחיקתו הפוליטית עלול גם להביא להתכנסות פנימית של המגזר בתוך עצמו, ולבדלנות חברתית־קהילתית מהסוג שספק אם גם ממשלות הימין — המבקשות להדיר את הערבים מהמרחב הפוליטי בישראל — יוכלו להשלים אתה.

ד"ר מצא הוא חוקר בתחום הסכסוך הישראלי־פלסטיני, עמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית ולשעבר בכיר במשרד ראש הממשלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות