עצמאים, תנו למדינה להיות ראש ועד העובדים שלכם - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עצמאים, תנו למדינה להיות ראש ועד העובדים שלכם

נראה כי מי שתוקע מקלות בגלגלי פתרון ההתאגדות, הם דווקא העצמאים עצמם, בהיותם יזמים ומנהיגים באופיים, אשר מתקשים לקבל הנהגה מעליהם ■ אם יתאגדו, הם יוכלו להשפיע בצורה משמעותית על התנאים שלהם

תגובות
בית קפה בתל אביב
דודו בכר

עצמאים רבים בוחרים להקים עסק פרטי בשל אופי יזמי ורצון להיות אדונים לעצמם. הם לא מקדישים מחשבה לתנאים הסוציאליים ולזכויות, ונתקלים במציאות העגומה רק כשהם יוצאים לשטח. התוצאה היא שכ–250 אלף עצמאים בישראל אינם מוגנים סוציאלית — יותר ממחצית בעלי העסקים במדינה.

אמנם נדמה כי מצב הזכויות של העצמאים מתחיל להשתנות. רק באחרונה הונהגה פנסיית החובה גם לעצמאים, ועמלות הסליקה באשראי לעסקים קטנים ובינוניים אמורות לרדת בספטמבר, אבל תנאים בסיסיים רבים עדיין אינם מקודמים עבור עצמאים. נשים בחופשת לידה אינן יכולות לעבוד, ודמי האבטלה, גמלת אבל ודמי מחלה אינם קיימים. חסרונם בולט במיוחד לאור המיסוי הגבוה של העצמאים בהשוואה לשכירים, שלא מאפשר לעצמאים להביא משכורת ראויה הביתה. ואכן, על פי נתונים שהתפרסמו באחרונה, מחצית מהעצמאים מרוויחים פחות מ–6,900 שקל ברוטו.

המצב העגום של זכויות העצמאים בישראל נובע אולי מחוסר הבנה של נבחרי ציבור, בעיקר במשרד האוצר, שהם שכירים ברובם. ואולם יש סיבה נוספת למצוקה: לעצמאים הנאבקים כדי לשרוד אין זמן למחות — הם מעדיפים להשקיע את מרצם וזמנם בפיתוח העסק במקום לצאת לרחובות ולהרים קול צעקה. עצמאים רבים מספרים כי לפני שקפצו למי העצמאות, היו בטוחים שיעבדו פחות וייהנו מיותר גמישות בעבודה, אבל מהר מאוד הבינו כי הימים רק מתארכים והם עובדים הרבה יותר מאשר בימים שהיו שכירים.

מדוע העצמאים לא נאבקים לקבלת הזכויות והתנאים שהם צריכים לקבל מהמדינה, כפי שהם עושים יום־יום במלחמת ההישרדות של העסק שהקימו? הרי אפשרות ההתאגדות, שהוכיחה עצמה במקרים רבים בעבר, פתוחה בפניהם — בדיוק כמו בפני עובדים בגופים אחרים במשק.

ירדן נוי
תמי שחם

נראה כי מי שתוקע מקלות בגלגלי פתרון ההתאגדות, הם דווקא העצמאים עצמם. הם יזמים ומנהיגים באופיים, ומתקשים לקבל הנהגה מעליהם.

אם יתאגדו, העצמאים יוכלו להשפיע בצורה משמעותית על התנאים שלהם. להתאגדות עובדים יש לגיטימציה וסמכות חוקית לנהל משא ומתן, להוביל שינויים ולהניע תהליכים. האיגוד מקבל פניות של עובדים, מרכז אותן, ומסוגל לייצג את אלה שקולם אינו נשמע ולמלא את צורכיהם.

בשנים האחרונות קמו גופים חדשים שמבקשים לאגד את העצמאים ולפעול כדי לשפר את מצבם בישראל, אבל אין ארגון גג, אחיד, שאליו מחוברים כל העצמאים — בין אם בדמי חבר ובין אם בכל דרך אחרת היוצרת נאמנות והזדהות שלהם עם מטרות הארגון. נדמה כי הם מקבלים את הארגונים הקיימים בשטח כעובדה מוגמרת ולא כ"גוף על", שאליו הם יכולים לפנות בבקשות ולראותו כמייצג. מצב זה עלול ליצור בלבול רב, שיעכב את העצמאים בדרכם לקבלת הזכויות המגיעות להם.

עולם העבודה משתנה ומצריך יותר ויותר משרות עצמאיות וגמישות. בשילוב הנתונים העגומים על המספר העצום של עסקים חדשים שנסגרים מדי שנה, מצביע על כך שהשינוי בהתייחסות לעצמאים חייב להגיע דרך חקיקה, וכמה שיותר מהר.

מגזר העצמאים בישראל מונה כיום כ–520 אלף בעלי עסקים ועצמאים, ומעסיק יותר ממיליון עובדים — והוא למעשה המעסיק הגדול במשק. למדינה יש אינטרס ברור להקל על מגזר זה, כדי להעניק לעצמאים את היכולת להתמודד עם השוק התובעני.

לכן, אם העצמאים מתקשים להתאגד, על המדינה לקחת על עצמה את תפקיד "יו"ר הסתדרות העצמאים" ולהשוות בחקיקה את זכויותיהם לאלה של השכירים. ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת היא מנכ"לית BNI ארגון הנטוורקינג לעצמאים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות