נציבות שירות המדינה מגנה על מוסד הקביעות בכל מחיר

בעיית הקביעות בשירות המדינה קיימת כמעט מאז שזה החל לפעול, אולם בדיקות שנערכו בשירות המדינה העלו, שלא במפתיע, כי אין כל בעיה בתופעה, אף שזו רק מעודדת את העובדים לחוסר יעילות ■ המדינה חייבת לבדוק שוב את הנושא בצורה מקצועית, בלתי־תלויה ומגובה בנתונים אמפיריים

דמיטרי בארד
דמיטרי בארד
עובדי חברת החשמל ברעננה
עבודות של חברת החשמל ברעננה. למצולמים אין קשר לכתבה

האם אפשר לצפות לרפורמה רצינית במגזר הציבורי? מתברר שהיה ניסיון כזה בעבר. במאי 2017 פורסם על ידי שירות המדינה מסמך מעניין שכותרתו "מסמך מדיניות קביעות וסיום העסקה בשירות המדינה", שממנו אפשר ללמוד דברים מעניינים בנושא. המסמך, שחובר על ידי צוות עובדים בראשותו של עו"ד רון דול, לקח על עצמו להיכנס לעובי הקורה בנושא זה.

באופן לא מפתיע, המסקנות הכלליות של הצוות היו כי הקביעות היא דבר טוב, ובלשון המסמך: "מוסד הקביעות משרת ערכים ציבוריים ששירות המדינה מעוניין להשיגם". ואולם מי שיקרא את העבודה מתחילתה ועד סופה, ימצא אמירות רבות המביאות דווקא למסקנה הפוכה.

השכר הממוצע והחציוני במגזר הציבורי ב-2015-2016

קצת רקע: למסמך קדם "דו"ח ועדת הרפורמה לשיפור מנגנוני ניהול ההון האנושי בשירות המדינה", שממשלת ישראל קיבלה את המלצותיו ביוני 2013. בהחלטתה מספר 481 הנחתה הממשלה את נציב שירות המדינה, בין היתר, להציע תיקוני חקיקה. הנציב העביר את המשימה לצוותו של דול.

מבלי להידרש לעובדות אמפיריות, הסביר לנו המסמך כי קביעות במגזר הציבורי חשובה לכלל הציבור בישראל, בין היתר מכיוון שהדבר מוריד מכוחם של פוליטיקאים (לא ברור עד כמה זה נכון ועד כמה זה חשוב). המסמך גם העדיף לסמן את המנהלים כאחראים לבעיות התפקוד המגזר הציבורי — "לא הקביעות היא הפוגעת בתפקוד ובפריון של עובדי המדינה, אלא ניהול לקוי", נכתב. כנראה שלתפישת כותבי המסמך רוב המנהלים במגזר הציבורי פשוט לא יודעים לנהל.

על פי המלצות הצוות, מנהל החפץ לפטר עובד בעייתי, אמור לגבש תשתית ראייתית ולקבל ייעוץ משפטי הולם להצלחת המהלך בבית המשפט. אם זה נשמע לכם מופרך, מכיוון שכמעט כל הליך פיטורים במגזר הציבורי אמור להסתיים בבית המשפט, הרי שזה המצב על פי כותבי המסמך. רק העובדה הזאת היתה צריכה להביא את הצוות להמלצות חקיקה בנושא פיטורים. יתרה מכך, במסמך נכתב מפורשות כי אין שום חוק בישראל המגדיר את הליך הפיטורים, וכי בתי הדין לעבודה מעניקים הגנה חזקה יותר לעובדים במגזר הציבורי בהשוואה לזאת של המגזר הפרטי. כותבי המסמך התעלמו הן מגילוי הלקונה הזאת והן מהחלטת הממשלה המבקשת המלצות לחקיקה.

שיעור המועסקים במגזר הציבורי לעומת ה-OECD

מדבר אחד, ככל הנראה, הם לא התעלמו. בפרוטוקול הישיבה שקיימה הוועדה לפני תחילת עבודתה נכתב: "הנציב אמר שמבחינתו אין בכוונתו לפעול לביטול מוסד הקביעות". זאת, כאשר דווקא בתיאור "מנדט הצוות" נכתב כי "הוטל על הצוות לבחון אם לקביעות יתרונות המצדיקים את שימורה או שמא רק חסרונות". הכיצד יכלה להיות בדיקה זו נקייה ובלתי־תלויה, אם כבר בתחילת דרכה הנציב הגדיר את גבולות הגזרה?

זאת גם הסיבה לכך שהמסמך מלא באמירות שלא מגבות את מסקנתו. למשל, מצד אחד האמירה כי שורשיה של הקביעות הם במוסד ה–civil service האנגלו־אמריקאי, ומאידך ציון העובדה כי דווקא בארה"ב ובבריטניה מוסד הקביעות אינו קיים כיום. בהמשך מתוארת מציאות שבה אפשר לפטר עובד רק דרך בית המשפט — המוגדרת על פי כמחצית מהנשאלים בסקר מנהלים כתמריץ לעובדים להיהפך ללא יעילים ולהפיכת עובדי מדינה ל"מסמר בלי ראש" — אבל מהצד השני כל המלצות הצוות מתרכזות במנהלים.

בשירות המדינה חייבים לחזור על הבדיקה. מדינת ישראל זקוקה לעבודה מקצועית בנושא הקביעות, מגובה בנתונים אמפיריים ובלתי־תלויה. כפי שכתב נציב שירות המדינה בהקדמה לדו"ח ועדת הרפורמה: ״מדינה אחת לנו, שירות מדינה אחד".

הכותב הוא רואה חשבון, חשב בחברה ציבורית ומרצה לחשבונאות ומימון

תגובות